אמרו חכמים: מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים, ונסתלקה שכינה לשמים. ויש אומרים שלעולם אין השכינה זזה מכותל המערבי.
כביכול, אין שחוק לקדוש-ברוך-הוא ואין שמחה לפניו עד שיבנה את ירושלים ויחזיר את ישראל לתוכה.
ננעלו שערי תפילה וניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים, וניתנה לשוטים ולתינוקות.
פסקו אורים ותומים; פסק מלך מבית דוד; ואין לו לקדוש-ברוך-הוא אלא ארבע אמות של הלכה בלבד (ששם לא נגע החורבן, וגדול כוח התורה אחר החורבן כלפני החורבן).
מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהם של צדיקים שיחרבו; ניטלה עצה מאיתנו; פסקו אנשי אמנה מישראל; בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם. נידלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון. התחילו חכמים להיות כסופרים. וסופרים כחזנים. וחזנים כעמי הארצות. ואין יום שאין בו קללה.