בכל יום מימי חול המועד סוכות היו מביאים בבית-המקדש ענפי ערבה וזוקפים אותם בצידי המזבח, ומקיפים את המזבח פעם אחת ואומרים "אנא ה' הושיעה נא". ביום השביעי היו מקיפים אותו שבע פעמים. זאת, משום שהערבה גדלה על המים, ובחג זה נידונים על המים.

התפילות הנאמרות בהקפות הללו נקראות 'הושענא', על-שם צירוף המילים "הושע-נא" או "הושיעה-נא", החוזרות ונשנות בהן פעמים רבות. לכן נקרא היום השביעי, שבו מרבים בהן, 'הושענא רבה'.

מנהג עתיק, שהנהיגו הנביאים, ליטול ביום זה ערבה, ומייחדים בה תפילה ואחר-כך חובטים אותה על הקרקע.

לזכר מנהג ההקפות אנו מניחים ספר-תורה על בימת בית-הכנסת ומקיפים אותו בימי חג-הסוכות, ומתפללים שיברך ה' את הגשמים והמים בשנה זו. ובהושענא רבה מקיפים שבע פעמים, ומרבים בתפילות ובתחנונים. עוד יש בהקפות אלו זכר להקפות חומת יריחו שבעה ימים, וביום השביעי שבע פעמים (יהושע ו). את חביטת הערבה עושים אחרי ה'הושענות' (ולמנהגים שונים אחרי רובן).

בזוהר ובספרי הקבלה נאמר, שיום זה הוא יום גמר החתימה, ועדיין אפשר לבטל בו גזר-דין ולהופכו לטובה, מעין יום-הכיפורים. לכן רבים ניעורים בלילה וקוראים ספר דברים, תהילים בציבור ופרקי זוהר. יש הלובשים לבן כביום-הכיפורים. בקהילות אשכנז מוסיפים בתפילות שחרית ומוסף פרקים הנאמרים רק בשבת וחג. כמו-כן ממעטים במלאכה, ועורכים סעודה חגיגית, כביום-טוב. רבים מאחלים "גמר חתימה טובה" (האיחולים וההוספות הללו בתפילה ובלבוש אינם נהוגים בחב"ד).