תשובות לשאלות נוספות בנושא זה
	מניין הביטחון?
	הרבי הבטיח והשנים חולפות
	האם לא די להאמין?
	מי מפחד ממשיחיות?
	דחיקת הקץ
	חישובי קיצים
	חישובי קיצים אצל גדולי ישראל
	מלחמת גוג ומגוג
	המשיח בא בהיסח-הדעת
	סימנים טובים?
	דור שכולו זכאי
	דווקא אנחנו
	אובדים ונידחים

מסופר על הצדיק ה'סבא' משפולי, שפעם פנה לקב"ה וזעק ממעמקי לבו: "ריבונו-של-עולם! הבא את הגאולה ואת המשיח כל עוד עם-ישראל מחכה למשיח ורוצה בהתגלותך. כי אם לא תעשה כן - יבוא יום שלא ירצו לא בך ולא במשיחך, ואז תצטרך להביאו". אימרה חריפה ונוקבת זו, שרק צדיק כ'סבא' משפולי היה יכול להעז לאומרה, ממחישה אמת מופלאה, שאם עם-ישראל לא יהיה זכאי לכך שהגאולה תוקדם ותבוא בדורות קודמים, היא תבוא דווקא בדור יתום ומוכה מבחינה רוחנית.

דבר זה בא לידי ביטוי בתיאורי חז"ל על סימני תקופת 'עקבתא דמשיחא', שאחריה יבוא המשיח. בניגוד למה שניתן היה לצפות, אין מדובר בתקופה של התעלות רוחנית גדולה, תקופה של קדושה וטהרה ודבקות בתורה ובמידות טובות. מדובר דווקא בתקופת שפל שלא הייתה כמותה, הן מבחינה מוסרית והן מבחינה יהודית-תורנית. דור של חוצפה, של מרידה במסורת האבות, של ירידת קרן התורה ולומדיה וכו'¹, וכפי שזה מנוסח בתמציתיות: "פני הדור כפני הכלב".

רוב העם 'אובדים'

כיום אפשר לראות זאת במוחש: על-פי כל הסימנים שנראים בעולם, ברור שהמשיח עומד לבוא עכשיו, בדור שלנו. אמנם אין זה דור של אפיקורסים להכעיס, כפי שהיה דור ה'משכילים' והדור שאחריו, שידעו את ריבונם והתכוונו למרוד בו. הדור שלנו הוא סתם דור של 'תינוקות שנשבו'. אבל בפועל, מדובר בדור עזוב, שנתרחק מצור-מחצבתו. כשהמשיח בא היום ומקבץ את כל נידחי ישראל, רוב היהודים שיאסוף מקצווי תבל יהיו בגדר 'אובדים' ו'נידחים'. ודווקא בדור כזה בא המשיח!

האמת היא, שהדבר אינו צריך להפתיע אותנו, שהרי כך נאמר במפורש בפסוק²: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר-הקודש בירושלים". הרי שזה עניינו של המשיח, שהוא מופיע דווקא במציאות שבה המוני יהודים הם בבחינת 'אובדים' ו'נידחים', והוא מקבץ אותם ומביאם להשתחוות לה'.

חלל ריק

מובן שאין זה מקרי, אלא יש בזה כוונה עליונה עמוקה.

המהר"ל³ מסביר, שיש שתי צורות של צמיחה והתחדשות: יש דברים שצומחים דווקא מתוך המצב הקודם, מתוך הליכה והתעלות הדרגתית למצב החדש. אולם כאשר צריכה להתחולל "הוויה חדשה", התהוות חדשה לגמרי, אין היא יכולה לצמוח מתוך המציאות הקודמת, אלא צריך להתקיים תהליך של "הפסד הוויה ראשונה", כלומר, הרס המצב הישן ויצירת חלל ריק, שלתוכו פורצת המציאות החדשה.

כך גם הגאולה, הואיל והיא מציאות חדשה לגמרי, אי-אפשר להגיע אליה בתהליך הדרגתי, מתוך המצב הקיים, אלא דווקא על-ידי ירידה גדולה, שהורסת את המצב הקיים ויוצרת חלל ריק, ואז באה הגאולה וממלאה את הריקות הזאת.

מעלת העני

כ"ק אדמו"ר שליט"א מוסיף היבט נוסף⁴, על-פי תורת הבעש"ט⁵ על הפסוק "תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו⁶". הבעש"ט אומר, שיש מעלה מיוחדת בתפילת העני, שעקב שיברון-לבו, תפילתו היא "לפני ה'" - להיות דבוק עם ה' - ולכן תפילתו מתקבלת יותר. ומעלה נוספת בעני, שהתענוג שלו, כאשר מתמלאת תפילתו, גדול יותר, דווקא מפני החיסרון שהיה לו קודם.

זוהי מעלתם של ה'אובדים' וה'נידחים', שדווקא על-ידם יהיה גילוי המשיח ביתר שאת וביתר עוז: יהודים הקרובים לעבודת ה' ולתורתו, כאשר הם מבקשים את גילוי מלכותו יתברך, הם מתכוונים לדברים חלקיים, כמו יותר התעוררות בתפילה, יותר התלהבות בלימוד התורה, יותר דבקות בקיום המצוות, וכדומה. אבל אותם 'אובדים' ו'נידחים', כאשר ה'שופר גדול' של משיח יעורר את נשמתם, לא יבקשו 'מדרגות' אלה או אחרות, אלא את הקב"ה עצמו - "לפני ה' ישפוך שיחו". דווקא משום שהם נמצאים בתכלית ה'מיצר' ("מן המיצר"), יעוררו את הגילוי הגדול ביותר של ה'מרחב' ("ענני במרחב י-ה").

ומה יהיה על היהודים עובדי-ה'? אומר הרבי שליט"א, שגם הם יכולים לזכות לגילוי של ה'שופר גדול', וזאת על-ידי תחושת ההתבטלות - שירגישו את עצמם בבחינת 'אובדים' ו'נידחים' לגבי הרוממות האין-סופית של הקב"ה. ההתבטלות הזאת היא הכלי לקבלת הגילוי העצום של משיח-צדקנו.

(מתוך הספר "ימות המשיח" בהוצאת "צעירי אגודת חב"ד - המרכז", מאת הרב מנחם ברוד)

_______________

1)     כמפורט בסוף מסכת סוטה, במסכת סנהדרין דף צז ואילך, ועוד.

2)     ישעיה כז,יג.

3)     נצח-ישראל פרק לב.

4)     בקונטרס ראש-השנה תשנ"ב, ועוד.

5)     כתר-שם-טוב סימן צז.

6)     תהילים קב,א.