מאמרים נוספים בנושא
	איך להתייחס למי שאינו שומר מצוות?
	אין להרחיק חלקים מהעם
	איך מגיעים לאהבת-ישראל אמיתית
	לומר לעם: יהודים, הקב"ה אוהב אתכם!
	יום שמסמל אחדות יהודית
	רק גיור כהלכה ישמור על אחדות העם

שוב אנחנו שומעים את הקולות המגיעים מאמריקה כאילו עומדים 'לפלג' את העם היהודי. הפעם מלווים הקולות הללו גם באזהרות בוטות כלפי אישי-ציבור שיעזו להביע עמדה אחרת. וכל זה, משום שבכנסת עולות יוזמות לסגור את הפרצות שגרמו הרפורמים והקונסרבטיבים ולהשאיר את המצב הנוכחי על כנו.

קל להבין שזו תעמולה שאין מאחוריה שום מציאות אמיתית. איך יכולה השארת המצב הקיים ומניעת שינוי מהותי ויסודי בנוהלי הגיור לחולל 'פילוג בעם'? איך מציאות שלא גרמה פילוג במשך עשרות שנים יכולה פתאום 'לפלג את העם'? אבל בעולם של ססמאות וכותרות, גם תעמולה כזאת עוברת ונקלטת.

הזהות המאחדת

מי שמתבונן מעט בדברים מבין שההפך הגמור הוא הנכון. דווקא ניסיונותיהם של הרפורמים והקונסרבטיבים לפרוץ את מתכונת הגיור המקודשת מדורי-דורות היא שעלולה לפלג את העם
היהודי. אם עד היום, למרות כל ההבדלים באורחות-החיים ובהשקפות-העולם, עדיין מאחדת את כולנו זהותנו היהודית, הרי זה רק משום ששמרנו עליה ולא הפכנו אותה ל'פלורליסטית'.

הלוא ברור לגמרי שבעיני כל יהודי שהולך לבית-הכנסת ומאמין ב"אתה בחרתנו מכל העמים", 'גיור רפורמי' אינו אלא הבל ורעות-רוח. 'מתגייר' כזה נשאר גוי כשהיה ואין לו חלק ונחלה בעם-ישראל. אם יכפו על מדינת ישראל לרשום גויים כאלה כיהודים, זה ייצור את הפילוג. כי אז עצם המונח 'יהודי' יהיה שנוי במחלוקת.

הבה נשאל שאלה פשוטה: הלוא כולנו יהודים. יש בתוכנו חרדים ודתיים ומסורתיים ולא-דתיים; למה אפוא קבע המחוקק שסמכות הגיור תימסר לידי הרבנות? מה יש, הקיבוצניקים אינם יהודים? למה המדינה אינה מתירה להם לגייר? ולמה אין רשות גיור לתנועה לזכויות האזרח?

התשובה פשוטה: הגיור היה מאז ומעולם מושג הלכתי. הדרך האחת והיחידה שבאמצעותה קיבל
העם היהודי לתוכו גרים, לאורך כל הדורות, הייתה בגיור על-פי ההלכה. מדינת ישראל השכילה שלא לשבור את היסוד הזה ושלא לערער את עצם תפיסת הזהות היהודית. ממש כשם שהשכילה לקבוע שנישואין וגירושין ייעשו על-פי ההלכה, כדי לשמר את אחדות העם ולמנוע תוהו ובוהו ובעיות קשות של ממזרות וכדומה.

גיור אזרחי?

מה הם אפוא כל הדיבורים על 'פלורליזם' ועל 'זרמים' ביהדות? מה כל זה שייך לעניין? מספר החברים בתנועה הקיבוצית גדול לאין-ערוך ממספר הרפורמים והקונסרבטיבים בארץ, ואיש אינו מעלה על דעתו לתת להם זכות לגייר. אין בכך כדי לפגוע במעמדם או להופכם ליהודים סוג ב. מה בכלל הקשר בין יהדותו של אדם, מעמדו וכבודו לבין רשות לגייר?

מדינת ישראל קבעה שהגיור צריך להיעשות על-פי ההלכה, וממילא כל מי שאינו מקבל את סמכות ההלכה אינו יכול לעסוק בגיור. אין זה משנה איזו כיפה הוא חובש ומה השתייכותו החברתית, השאלה היא אחת ויחידה - אם הוא מקבל את סמכותה של ההלכה. מכיוון שהרפורמים והקונסרבטיבים שוללים את סמכות ההלכה, ברור שאין להם מה להתערב בענייני גיור.

אם רוב העם ורוב חברי הכנסת סבורים שהגיור הוא מושג הלכתי במהותו ועליו להישאר כזה, אין מקום לשום מעורבות של אנשים, גופים ותנועות שאינם מקבלים את סמכות ההלכה. לעומת זאת, אם סבורים שהזהות היהודית היא עניין אזרחי ולא הלכתי, כי-אז אין מקום לשום גיור, ואפשר לקבוע שפקידי משרד הפנים (או איכות הסביבה) יקבעו מיהו יהודי.

הדברים כל-כך פשוטים. למה לסבך?