מאמרים נוספים בנושא
	צביון יהודי כערך יסוד
	להיות יהודי ודמוקרט
	נישואין וגירושין על-פי ההלכה
	תלמידי-ישיבות וצה"ל
	מעורבות רבנים בשאלות ''פוליטיות''
	שיוויון לכל?
	דמוקרטיה ויהדות
	מה לרמטכ"ל בוועידת רבנים
	מי מבטיח את הרוב היהודי
	חב"ד וציונות

מי מוסמך להחליט מתי צריך לרדת אל העם

מקובל לטעון שאנו חיים בעידן של פתיחות, שבו יכולים בני-האדם להיות חופשיים ועצמאיים בדעותיהם ובמעשיהם. האומנם? בדיקה קצרה תגלה, שדווקא אנו נעשינו פחות ופחות עצמאיים ויותר תלויים בהשפעות חיצוניות, ששולטות בנו לפעמים בניגוד לרצוננו. שימו לב לתופעת ה'עדר' המצויה כל-כך אצלנו, כאשר המונים מאמצים להם פתאום אופנות של לבוש, מזון, תרבות ופנאי - רק משום שמישהו דאג לשטוף את המוחות בסיסמה: "כך עושים כולם"...

הסכנה של שטיפת-מוח קיימת בימינו בשיעור ניכר. אנשים מדקלמים רעיונות וטיעונים נטולי כל ביסוס והיגיון, רק משום שחזרו וטפטפו אותם למוחם שוב ושוב. מישהו השמיע רעיון כלשהו, חברו חזר עליו, אחר-כך עשו מזה כותרת, וזהו: מעתה ואילך יחזרו האנשים וידקלמו אותו שוב ושוב מבלי דעת.

הנה, טיעון שנשמע בעבר: "מה זה, רבנים יקבעו לנו איזו ממשלה תקום בארץ?!". בגלגולה הקודם אמרה טענה זו, שלא ייתכן שמפלגות מיעוט יכריעו בשביל הרוב. האמת היא, שגם בטענה זו לא היה הרבה היגיון. הן זו מהותה של הדמוקרטיה: הרוב שולט, והמיעוט משיג השפעה מסויימת מכוח העובדה שקולו דרוש ליצירת הרוב. רק בשלטון טוטאליטארי שולט הרוב שלטון ללא מצרים והמיעוט חסר כל דעה והשפעה. אבל, נודה, היתה זו בכל-זאת טענה שהיה טעם להתווכח עמה.

שטיפת-מוח

הטענה החדשה, לפיה מותר לכל אדם לקבוע את גורלנו, רק לא לרבנים - היא כה מגוחכת וחסרת היגיון, עד שקשה להבין איך אנשים בני-דעת חוזרים עליה שוב ושוב. וכי שיקול- דעתו של פוליטיקאי, שהגיע למעמדו בזכות תככים מפלגתיים מפותלים, נכון ואמיתי יותר משיקול-דעתו של רב, שהשפעתו נובעת מגדלות אישיותו, גדולתו בתורה ומסירותו לקהל- עדתו?! האם מניעיו של עסקן מפלגתי מצוי טהורים יותר ממניעיו של רב, שהוכיח את מנהיגותו במשך שנים רבות?!

אבל, כאמור, זה כוחה של שטיפת-מוח. סיסמאות נבובות חודרות לדעת הקהל, ושום דבר לא יוכל לעקרן. צריך אדם להיות בעל אישיות חזקה במיוחד ובעל חוש ביקורת מפותח ביותר, כדי לברור את הבר מן התבן ולהשתחרר מהשפעתה הבלתי-מוגבלת כמעט של שטיפת-המוח.

לא לעמוד מנגד

בעניין מעורבותם של רבנים בחיי היום-יום, יש טענה אחת שאכן ראויה לבירור רציני. יש השואלים, אם לא מוטב היה שרבנים ואדמו"רים יישארו מחוץ לקלחת העכורה של הבעיות היום-יומיות? אולי עליהם להישאר עשרה טפחים מעל חיי החולין, כדמויות המקרינות ערכי רוח ומוסר, מבלי להיות מעורבים במחלוקות החוצות את העם?

הישארות באולימפוס כזה יש בה בהחלט יתרון מסויים, אבל מצד שני, עמידה מנגד אינה תמיד דבר נכון. מנהיג אינו יכול לראות את העם מידרדר לתהום, ולהישאר במגדל-השן שלו. אם הוא מנהיג אמיתי, אולי מחובתו להדריך ולכוון את העם בכל נושא ובכל תחום, גם במחיר פגיעה בתדמיתו?

השאלה קשה. צריך כנראה לומר, שההחלטה על כך מסורה אך ורק בידי המנהיג עצמו. רק הוא יכול להרגיש, מתי אל לו להתערב בבעיות היום-יום ומתי מחובתו לרדת אל העם, ללכלך את ידיו בשפיר ובשליה, ולהניח את כל כובד משקלו על הכוונת העם לדרך הישר. הוא היחיד שיכול לקבל החלטה קשה זו, ומוטב לעם שלא לעוץ לו עצות.

דבר אחד ברור: עצם הצורך של רבנים ואדמו"רים להתערב כל-כך בבעיות היום-יום שלנו, מלמד עד כמה זקוקים אנו לישועה קרובה...