היו לנו ראש-השנה, יום-הכיפורים, חג-הסוכות, ימי חול-המועד - שפע של חגים. לשם-מה זקוקים אנו לחג נוסף, אחרי כל החגים הרבים והעשירים הללו? חז"ל משיבים על כך באמצעות משל: "משל למלך שעשה סעודה שבעה ימים, וזימן כל בני-אדם שבמדינה בז' ימי המשתה. כיוון שעברו ז' ימי המשתה, אמר לאוהבו: כבר יצאנו ידינו מכל בני המדינה - נגלגל אני ואתה במה שתמצא".

הנמשל הוא, ששבעת ימי חג-הסוכות מרעיפים שפע וברכה לעולם כולו (כפי שמובן גם מהמצווה להקריב בחג-הסוכות שבעים פרים כנגד שבעים אומות-העולם), ואז, ביום השמיני, אומר הקב"ה ל'אוהבו', לעם-ישראל: עכשיו נעשה חג שיהיה רק שלי ושלכם. במדרש אחר מסופר שהקב"ה אומר: "קשה עלי פרידתכם", ולכן נתן לנו יום נוסף של חג.

חג ייחודי

ואכן, שמחת-תורה הוא חג בעל אופי ייחודי, שאין למצוא לו דוגמה בעולם כולו. אנו מכירים חגים של עמים אחרים. אלה חגים שקשורים לגשם, לשמש, לעונות השנה, להצלחת יבולים שונים. אבל חג של תורה - אין דבר כזה. איפה עוד תראו המוני בני-אדם שמחים ורוקדים עד כלות הכוחות רק בשל העובדה שיש להם 'ספר'. אבל אנו, היהודים, שמחים על ה'ספר' הזה בשמחה שמקיפה את כל העם, מהגדולים ועד הקטנים, מהקרובים ועד הרחוקים. כי בזכות הספר הזה, הננו מה שהננו.

השמחה של שמחת-תורה קובעת בנפש כולנו את התכנים שספגנו בחגי תשרי. כל אלה עוברים הטבלה בשמחה, לפני שאנו אורזים אותם כצידה רוחנית לחיי היום-יום ה'אפורים' של כל השנה. יראת-שמים - בשמחה. תשובה - בשמחה. תפילה - בשמחה. קיום מצוות - מתוך שמחה. זה החותם שחג שמחת-תורה טובע בחגי תשרי, ובאווירה זו אנו יוצאים לשנה חדשה של חיים ושל עבודת-ה'.

ועוד דבר מדגיש לפנינו החג הזה - את האחדות הפנימית של כל חלקי עם-ישראל. במשך השנה יש הבדל בין יהודי למשנהו. זה תלמיד-חכם וזה עם-הארץ, זה מהדר במצוות וזה בקושי 'שומר מסורת'. אבל בשמחת-תורה הכול מתאחדים. הכול רוקדים עם ספר-התורה, מבלי שיהיה הבדל בין יהודי ליהודי. הכול שמחים בשווה, רוקדים בשווה, ומבטאים יחדיו את הקשר העמוק של כולנו אל התורה. קשר שמאחד את כל חלקי העם.

דליים וחביות

השמחה הזאת היא הנשק הסודי שלנו מול האתגרים הקשים ביותר. באמצעות השמחה נפיל מחיצות. בעזרתה נתגבר על גלי הציניות והחומרנות ששוטפים אותנו. בכוחה נעמוד מול מזימות רעות מבית ומחוץ. לא לשווא נאמר על השמחה שהיא פורצת גדרות וגבולות. אי-אפשר לעמוד נגד יהודים שמתוכם קורנת שמחה אמיתית.

וכדאי לזכור כי שמחה היא גם מתנת שמים. כדי להיות שמחים באמת, אנו זקוקים לברכה מהקב"ה, שיפתח לנו את שערי השמחה שלו. ועכשיו הוא הזמן לכך. בשמחת- תורה נפתחות בארות השמחה, וכל הרוצה מוזמן לשאוב דליים וחביות של שמחה לכל השנה כולה.

יום זה של שמחת-תורה מכיל שפע של ברכה ושמחה. גדולי החסידות אמרו, שכל הדברים שאפשר להגיע אליהם בראש-השנה וביום-הכיפורים על-ידי בכי ולב נשבר, אפשר להשיגם בשמחת-תורה על-ידי דבר אחד ויחיד - שמחה וריקודים. עוד אמרו, כי הרגעים של שמחת- תורה הם רגעים יקרים, שבכל אחד מהם ניתן לשאוב אוצרות ממש.

הבה נצטייד בשמחה, ונזכה בקרוב ממש לרקוד בשמחה מול משיח-צדקנו, בגאולה האמיתית והשלמה!