בזמן שבית המקדש היה קיים, אחרי שנת 'שמיטה', התקיימה בחג-הסוכות מצוות 'הקהל'. אנשים, נשים וטף היו מתקהלים בבית המקדש ושומעים את המלך קורא פרשיות אחדות בתורה, כדי לעוררם "ליראה את ה'" ולחזקם בקיום התורה ומצוותיה. המעמד היה מרשים ביותר והיו נקהלים בו לא רק פשוטי העם, אלא אפילו חכמים גדולים, למרות שידעו את כל התורה כולה. המעמד היה נשגב ומרומם ביותר, הוא הותיר רושם עמוק בנפשות כל המשתתפים - להתחזק ביראת ה' ובקיום תורתו ומצוותיו והוא ביטא את האחדות המלאה של עם ישראל.

אף שעדיין לא נבנה בית-המקדש השלישי ואין אנו מקיימים את מצוות 'הקהל' כפשוטה, בבית-המקדש, יכול כל אחד, בשנה זו - ה'תשס"ט, לשמש מעין 'מלך', להגשים את תוכנה הפנימי והרעיוני של מצוות 'הקהל' – לחזק את הנתונים להשפעתו ביראת-ה', בלימוד התורה ובקיום מצוותיה, מתוך אהבת ישראל ואחדות אמיתית.