פרשת שמות עוסקת רובה ככולה בעול השעבוד של בני ישראל במצרים, המתעצם והולך מ"וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ" עד הגזֵרה האכזרית "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ". בסוף הפרשה מסופר על התגברות השעבוד, עד שמשה רבנו זועק אל הקב"ה: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה!... מֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע לָעָם הַזֶּה!".
על-פי זה נשאלת השאלה מדוע שמהּ של הפרשה אינו מבטא לכאורה את תוכנה. יתרה מזו, המדרש אומר ש"שמות בני ישראל" רומז על הגאולה: "על שם גאולתן של ישראל נזכרו כאן", ושהגאולה באה בזכות שלא שינו את שמם. איך ייתכן ששמה של פרשה העוסקת כולה בגלות יבטא את עניין הגאולה דווקא?
השם מגלה או מסתיר?
שם נושא בתוכו דבר והיפוכו: במבט ראשון השם מעלים את התכונות הייחודיות של בני-האדם. השם אינו חושף את אישיותו של האדם הפרטי. ייתכן שבני-אדם בעלי שם זהה יהיו שונים איש מרעהו מן הקצה אל הקצה. במובן זה השם יוצר מצב של 'העלם': הוא מסתיר את תכונותיו של האדם.
עם זה, תורת החסידות מסבירה את מעלתו המיוחדת של השם, המשמש צינור החיוּת של האדם. הוכחה לכוחו המיוחד של השם היא שבאמצעות הקריאה בשם אפשר לעורר אדם מעלפונו, מפני שהקריאה בשמו מעוררת את עצם הנפש ומזרימה חיוּת מחודשת ממנה. במובן זה השם עניינו 'גילוי' דווקא, שכן באמצעותו שופעת ומתגלה חיוּת הנפש.
הפנימיות נחשפת
שני ההיבטים האלה שבשם שונים זה מזה בתכלית: ההיבט הראשון גלוי לעין כול. גם ילד קטן יודע שהשם מעלים ומסתיר את תכונותיו הייחודיות של האדם. גם הוא רואה שבני-אדם נבדלים זה מזה נקראים באותו שם. לעומת זה, מהותו הפנימית של השם היא עניין ליחידי סגולה, כפי שהגמרא מציינת שהיו מי שידעו לדייק בשמות ולהכיר באמצעותם את תכונות הנפש.
תורת החסידות חשפה וגילתה את ההיבט הזה, עד שכיום גם מי שרק מתחיל ללמוד חסידות כבר יודע את מעלתו של השם, את היותו צינור החיוּת של האדם ואת כוחו המיוחד של השם לעורר אדם מעלפונו. נמצא שמלכתחילה שֵם עניינו 'העלם', ועל-ידי גילוי תורת החסידות נתגלה גם ה'גילוי' שטמון בשֵם.
להעיר את הנשמה
שני ההיבטים האלה קיימים גם בגלות. מצב של גלות הוא בבחינת 'העלם' – המהות האמיתית מתעלמת ומסתתרת, בבחינת "אותותינו לא ראינו... ולא איתנו יודע עד מה". בעקבות ההעלם הרוחני מתפתחת גם הגלות הגשמית, עם קושי השעבוד. אולם כאשר מגלים את המהות הפנימית ומעוררים את עצם הנפש – מתהפכת הגלות לגאולה.
גם כאשר בני-ישראל שרויים בעומק השעבוד, אין הגלות שולטת בהם באמת, וכאשר 'קוראים בשם' מעוררים את העצם, ותיכף ומיד באה הגאולה. נמצא ש'שמות' הוא הביטוי האמיתי למהותה של הפרשה, המספרת על הגלות שמתוכה באה הגאולה.
(התוועדויות תשמ"ו, כרך ב, עמ' 349) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
