על כל אחד לנצל את כוחותיו, להשפיע על יהודים אחרים
בנוגע לפועל: בעומדנו בשבת פרשת בהעלותך. הנה כיוון שצריכים לחיות עם הזמן, עם פרשת השבוע, הרי זה זמן המתאים שכל אחד יתבונן ויעשה חשבון צדק בנוגע לעבודתו ב"בהעלותך את הנרות", להוסיף בהדלקת ה"נר ה' נשמת אדם" שהיא תאיר עוד יותר ב"נר מצווה ותורה אור", בין בנוגע לעצמו, ובין בנוגע לאחרים, עד לאופן ש"שלהבת העולה מאליה".
ובפשטות: להחליט החלטות טובות (ובפרט ברבים, שזה מוסיף עוד יותר תוקף בהחלטות אלו) להוסיף בהפצת התורה והיהדות בכל מקום ומקום שאפשר להגיע.
וכמדובר לעיל, שלכל אחד יש כוח להשפיע על יהודים אחרים, ויהודי צריך לדעת את הכוחות שלו, כידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר, שכשם שצריך לדעת חסרונות עצמו בכדי לתקנם, כך גם צריך לדעת את מעלות עצמו בכדי לנצלם ולהוסיף בהם.
ואדרבה, על-ידי זה שהוא מוסיף בפעולות ההשפעה שלו, ומוציא את מעלותיו מן הכוח אל הפועל, הרי זה מוסיף עוד יותר בכוחותיו, שיוכל להוסיף עוד יותר, בעומק, רוחב ואורך.
ונוסף לעבודת "בהעלותך" ב"נר מצווה ותורה אור", צריך הדבר להתבטא גם בעבודתו בענייני רשות, במסעות בחיי האדם, שיורגש גם בהן שהן "על פי ה'", עד שכל מציאותו "עולה מאליה" באור ובאש ד"נר ה' נשמת אדם", כנ"ל בארוכה.
ובשעה שיהודי מתנהג באופן כזה, הוא מקבל את כל הברכות והייעודים מהקב"ה, לא רק כדי להגן עליהם מהעניינים המבלבלים, אלא "בגלל זאת הנה הקב"ה משפיע לישראל למעלה מן הטבע בטבע", שבעניינים הטבעיים שלו - יצליח באופן שלמעלה מדרך הטבע, בבני, חיי ומזוני רוויחי, ובבריאות הגוף ובריאות הנשמה, לאריכות ימים ושנים טובות, "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה", עד "והיו ימיו מאה ועשרים שנה", ויתירה מזה, ולא רק קכ"ג שנות אהרן, אלא עוד הרבה יותר שנים. ועד שעוברים, ללא הפסק כלל, לחיים נצחיים, בגאולה האמיתית והשלימה.
וכל בני ישראל, בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו, נמצאים בארץ הקודש, בירושלים עיר הקודש, בבית-המקדש השלישי, ו(יראה כהן) בציון, איך שאהרון כהן גדול מדליק את המנורה - "בהעלותך את הנרות", באופן ד"שלהבת עולה מאליה", ובהדגשה - "עולה", בעלייה אחר עלייה, מחיל אל חיל, עד אין סוף, ועד אין סוף ברוך הוא.
(מהתוועדות שבת-קודש פרשת בהעלותך, כ"א בסיוון ה'תשמ"ט
- 'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תשמ"ט, כרך ג, עמ' 376-377) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
