כאשר עבודת בני-ישראל נעשית מתוך שמחה הפורצת גדר
בפורים מודגש ביותר כללות עניין השמחה – באופן נעלה יותר משמחת ה"ימים טובים", עם היותם "מועדים לשמחה". וכפסק-דין השולחן-ערוך (או"ח סו"ס תקכט) שבימים טובים "חייבים בית-דין להעמיד שוטרים כו'", כדי שהשמחה תהיה באופן של מדידה והגבלה, מה-שאין-כן בפורים – השמחה היא באופן שלמעלה מכל מדידה והגבלה, וכפסק-דין השולחן-ערוך (או"ח סתרצ"ה ס"ב) "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע כו'".
ועניינו בעבודת האדם – עבודת ה' מתוך שמחה, כלומר, אף-על-פי שהעבודה היא באופן של "קבלת עול", ובלשון חז"ל (ברכות יג, א): "יקבל עליו עול מלכות שמים... עול מצוות" – אין הכוונה שעבודת ה' היא לעול ומשא אצלו, ולכן ביחד עם קיום עבודת ה' בפועל ממש, הרי הוא "נאנח" ח"ו או שאינו מרוצה מזה שצריך לעבוד את עבודתו, אלא אדרבה: עבודתו היא מתוך שמחה וטוב לבב, ועד לשמחה שלמעלה ממדידה והגבלה – "עד דלא ידע".
וכאשר העבודה היא מתוך שמחה שעולה על גדותיה ופורצת כל מדידה והגבלה – אזי העבודה עצמה היא באופן של פריצת כל המדידות וההגבלות, כלומר, שפעולותיו בעניין הצדקה (הן צדקה בגשמיות כפשוטה, והן צדקה ברוחניות), וכן בכל ענייני התורה ומצוותיה – נעשות באופן שלמעלה מכל מדידה והגבלה.
והנה, כאשר הקב"ה רואה שבני-ישראל – "עם קרובו" ממלאים את תפקידם ושליחותם באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, הרי מכיוון שמידתו של הקב"ה היא "מידה כנגד מידה", ובזה גופא כמה פעמים ככה – מובן שהקב"ה מבטל את כל המדידות וההגבלות דעניין הגלות,
ובפרט כאשר בני-ישראל גוזרים שצריך להיות ביטול המדידות וההגבלות דעניין הגלות - ומכיוון ש"עמך כולם צדיקים", הרי "צדיק גוזר והקב"ה מקיים",
כלומר, שגם כאשר נמצאים בסוף זמן הגלות, נפעל כבר העניין ד"לכל בני-ישראל היה אור במושבותם" - כפי שהיה ב"ימי צאתך מארץ מצרים", שעוד בהיותם במצרים (לפני יציאת מצרים), ולפני המכה האחרונה, נאמר כבר ש"לכל בני-ישראל היה אור במושבותם".
ותיכף לאחרי זה – "מיד הן נגאלין", ובלשון הגמרא (מגילה ו,ב): "מסמך גאולה לגאולה", היינו, שמגאולת פורים באים תיכף ומיד לגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו, שתהיה בחודש ניסן – "כימי צאתך מארץ מצרים".
כלומר: הגאולה העתידה נפעלת כבר בחודש אדר, ובסמיכות לימי הפורים, ובדרך ממילא - הנה בבוא חודש ניסן נמצאים כבר בני-ישראל במעמד ומצב של גאולה, וזוכים לחגוג את חג הפסח באופן ש"משה ואהרן עמהם" – בירושלים עיר הקודש, ובבית המקדש השלישי – "מקדש א-דני כוננו ידיך", "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים".
(מהתוועדות פורים ה'תשמ"ג, התוועדויות ה'תשמ"ג, כרך ב, עמ' 1070) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
