בסוף פרשתנו מסופר על האיש שקושש עצים בשבת: "וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת". קודם לכן התורה מדברת על חטא עבודה זרה, ולאחר מכן היא עוסקת בפרשת ציצית.
סמיכות הפרשיות אינה מקרית, וכפי שרש"י מסביר: "למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת עבודת אלילים? לומר, שהמחלל את השבת כעובד עבודת אלילים, שאף היא שקולה ככל המצוות, ואף פרשת ציצית לכך נסמכה לאלו, לפי שאף היא שקולה כנגד כל המצוות, שנאמר 'ועשיתם את כל מצוותיי'".
להפסיק בין פורענות
אולם כאן מתעוררת שאלה: הפרשה הבאה היא קורח, ונמצא שסדר הפרשיות שבתורה הוא: פרשת עבודת אלילים, פרשת המקושש, פרשת ציצית ופרשת קורח. לכאורה היה ראוי למקם את פרשת ציצית לפני פרשת המקושש, שכן פרשת עבודת אלילים וציצית עוסקות בדינים ובהלכות, ואילו שתי הפרשיות האחרות – פרשת המקושש וקורח – הן בעלות אופי סיפורי. מדוע נקבע סדר אחר?
אלא שאין דרכה של תורה להצמיד זו לזו שתי פרשות העוסקות בפורענות, כדברי רש"י בפרשת בהעלותך, שמסביר מדוע הוקפו הפסוקים "ויהי בנסוע הארון" באות נ' הפוכה: "עשה לו סימניה... לומר שאין זה מקומו, ולמה נכתב כאן – כדי להפסיק בין פורעניות לפורעניות".
על מי האחריות
אך איזו פורענות יש בפרשת המקושש, והלוא אדם אחד בלבד חטא? השאלה מתעצמת על יסוד דברי רש"י: "בגנותן של ישראל דיבר הכתוב, שלא שמרו אלא שבת ראשונה, ובשנייה בא זה וחיללה". מדוע חטא של אדם יחיד נחשב "גנותן של ישראל", שזה כולל גם את משה, אהרון וזקני העדה?
אלא שהעובדה שבעם ישראל יש צדיקים גדולים כל-כך, ובכל-זאת יהודי מחלל את השבת – היא שנחשבת לגנוּת. האחריות למצבו הרוחני של כל פרט בעם ישראל מוטלת על כתפיהם של ראשי העם, ועליהם לדאוג ששום יהודי לא יחטא חלילה. כאשר יהודי קושש עצים בשבת, גנאי הוא לכל העם כולו, ובמיוחד לראש העדה.
זכות לעם כולו
לכן אמרו חז"ל שחובתה של הסנהדרין הייתה לעזוב את מושבה בבית-המקדש, להפסיק לקיים את הדיונים, ו"לילך ולקשור חבלים של ברזל במותניהם... ויחזרו בכל עיירות ישראל וילַמדו את ישראל". כי אם יהודי אינו מתנהג כראוי, האחריות מוטלת על רועי העם ומנהיגיו הרוחניים.
מכאן אפשר ללמוד הוראה גדולה: אם מעשה שלילי אחד מכתים את כל העם, על-אחת-כמה-וכמה שמעשה חיובי אחד של יהודי אחד מלמד זכות על עם ישראל כולו, מוסיף בכבודו וביקרו של עם ישראל כולו, ומביא תשועה והצלה לכל העולם כולו.
(שיחות קודש תשמ"א, כרך ג, עמ' 717) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
