שאלה: אדם האומר לחברו 'אתן לך מתנה' או 'אלווה לך הלוואה', האם זו התחייבות?
תשובה: כשאדם מבטיח דבר לחברו, צריך לומר זאת בדעת גמורה, ולא יהיה בדעתו לשנות זאת אחר-כך, שנאמר (ויקרא יט,לו) "והין צדק יהיה לכם", ופירשו חז"ל: "שיהיה 'הן' שלך צדק".
אדם שהבטיח לחברו לעשות לו טובה כלשהי, ויש בידו לעשותה, ישתדל לעמוד בדיבורו (וירא שמים יקיים זאת אפילו אם רק גמר בליבו לעשות כן). כמו-כן מי שהבטיח לחברו מתנה ולא נתן לו "הרי זה ממחוסרי אמנה". זאת רק במתנה מועטת (לפי עושרו של המבטיח ולפי העניין), שהרי סמכה דעתו של המקבל כשהבטיחו בכך, אבל במתנה מרובה אין בו חסרון אמנה, שהרי המקבל לא האמין שייתן לו כל עוד לא עשו קניין המועיל.
אבל המבטיח לעני (כל מתנה שהיא), מן הדין אינו יכול לחזור בו, מפני שנעשה כנדר (ואפילו גמר בליבו, צריך לקיים מחשבתו). עדיין יש לו אפשרות לערוך 'התרת נדרים' על ההבטחה, אבל גם אחרי ההתרה ייחשב 'מחוסר אמנה' (ואולי אפשר להקל כשהבטיח שלא בפניו והעני אינו יודע זאת).
המבטיח להלוות לחברו, אסור לו לחזור בו (והרי יש מצווה להלוות גם לעשיר). אולם אם התברר לו שהאדם אינו מקפיד להחזיר הלוואות, רשאי לחזור בו.
אם התברר שהמתנה או ההלוואה אינן אפשריות מבחינת מצב הנותן, אין בו משום 'מחוסר אמנה', אבל אם יש בהבטחה משום נדר, צריך להתיר אותו.
מקורות: ב"מ כט,ב. מט,א וב'אוצר מפרשי התלמוד' הערה 27. רמב"ם הל' דעות פ"ב ה"ו. טושו"ע חו"מ סי' רד ס"ח. שו"ע אדמו"ר הזקן חו"מ הל' מכירה ס"א-ד (במהדורה החדשה ח"ו עמ' לו). צדקה ומשפט פ"ד סל"ו ובהערות; פתחי חושן, דיני הלוואה פ"א סט"ז ובהערות, וש"נ. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
