מדורים נוספים
	התקשרות גליון 1048- כל המדורים ברצף
	עבודת ה' שאין בה אפשרות לבחירה בהיפך
	ביכולתו להביא הגאולה תיכף ומיד!
	כסיסמת ברסלב – "אל ייאוש"
	פרשת ראה
	כל האומר דבר בשם אומרו
	הלכות ומנהגי חב"ד

חשבון הנפש של חודש אלול מקיף לא רק את עבודת האדם בתורה, עבודה וגמילות חסדים, אלא גם את עבודת התשובה וה'עבודה' בעניין הגאולה * רגש התשובה פועל עלייה בכל ה'מעשים' שיהיו מעשים 'טובים ומאירים' בהידור, חיות וכוונה * בציור עניין הגאולה יכול הוא להיות חדור כל כך בעבודת ה', עד שאין אצלו כל אפשרות לדבר שהוא היפך רצון ה'! * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. חודש אלול – המתברך בשבת זו – הוא, כידוע, חודש החשבון והתשובה¹ של השנה החולפת, שכל יהודי צריך לעשות חשבון-נפש וסך-הכול מעבודתו במשך כל השנה, על-מנת לתקן, להשלים ולשפר את העבודה; וגם לעשות את ההכנות המתאימות לעבודה של השנה הבאה, שתהיה טובה יותר מאשר עד עתה.

זהו אחד הטעמים על זה שכתוב בספרים, שבראשי תיבות של "אלול" מרומזים כל ענייני העבודה – שלושת העמודים שעליהם העולם עומד², תורה, עבודה וגמילות-חסדים³ – כי החשבון וההכנה של חודש אלול צריכים להקיף את כל ענייני העבודה (של השנה החולפת ושל השנה הבאה) – הנכללת בכללות בתורה, עבודה וגמילות-חסדים [מתאים למנהג ישראל – להרבות בחודש אלול בלימוד התורה, עבודת התפילה⁴ וגמילות-חסדים⁵].

בנוסף לזה ישנם עוד שני עניינים המרומזים בראשי תיבות אלול – עניין התשובה⁶, ועניין הגאולה העתידה לבוא⁷.

מכך ששני עניינים אלו מרומזים גם כן ב"אלול", מובן שגם הם חלק מהעבודה של החודש.

בנוגע לתשובה מובן בפשטות, הרי חודש אלול נקרא חודש התשובה – עניין חשבון-הנפש על העבודה הקודמת והכנה לעבודה הבאה שמתבטא בעבודת התשובה (ובלשון הידוע – חרטה על העבר וקבלה טובה על להבא⁸); ומכיוון שחודש אלול הוא חודש התשובה (ובראשי תיבות של אלול מרומז עניין התשובה) לכל בני ישראל, גם לכזה שלא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם (דרגת הבינוני⁹ – מידת כל אדם ואחריה כל אדם ימשוך¹⁰) – צריך לומר שהכוונה לא רק לתשובה על חטא וחיסרון, אלא גם תשובה כחלק מהעבודה הרגילה של כל יהודי, הבאה יחד עם העבודה של תורה עבודה וגמילות-חסדים.

כך גם בנוגע לעניין הגאולה המרומז ב"אלול" – מסתבר לומר שזהו (לא רק בתור שכר על העבודה בשאר ארבעת העניינים, אלא) חלק מעבודתו של יהודי בחודש אלול.

ב. ויובן בהקדים הביאור בלשון המשנה¹¹ "תשובה ומעשים טובים", שלכאורה אינו מובן מדוע מקדימה המשנה "תשובה" לפני "מעשים טובים" – הסדר הוא הרי, שקודם נעשה יהודי מחוייב (ועושה) "מעשים טובים" (תורה ומצוות), ואחר-כך באם חס ושלום עובר גם עבירה – צריך לשוב בתשובה על זה?

ואחד הביאורים בזה:

בהקדמת "תשובה" לפני "מעשים טובים" מבטאת המשנה את מעלת התשובה לגבי מעשה המצוות, עד למעלה שפועלת התשובה במעשים: תשובה מכניסה קיום וחיות בעבודת התורה והמצוות, באופן ש(על-ידי תשובה) נעשים מעשיו "מעשים טובים", טובים ומאירים¹².

ועל-דרך מעלת עבודת התשובה לגבי עבודת הצדיקים (כמאמר חז"ל¹³ שמקום שבעלי-תשובה עומדין אפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד בו): צדיק – היות שלא טעם טעם חטא – אין למעשה המצוות שלו תוקף וחוזק כמו במצוות של בעל-תשובה, שעבר את הניסיון של הירידה, והתגבר על כך, וממילא הרי זה נותן ומכניס התגברות וחיות בעבודת השם שלו (בחילא יתיר). כי מכיוון שהתשובה באה לאחר הצימאון שנעשה על-ידי הירידה וכו' – נעשים המעשים שלו "טובים ומאירים".

מעלה זו של תשובה ישנה אצל כל יהודי (גם אצל צדיקים), כי¹⁴ תשובה כאן אין משמעה (רק) תשובה על עבירה, אלא תשובה בפירושה – לשוב אל הקב"ה¹⁵, שבזה מתמצה עיקר עניין התשובה, מלשון "והרוח¹⁶ תשוב אל האלוקים אשר נתנה"¹⁷, "להשיב את הנפש לשורשה ומקורה ולדבקה בו"¹⁴:

כיוון שהקב"ה נתן (נתנה) נשמה בגוף כאן למטה בעולם-הזה הגשמי, שזו הרי ירידה עצומה, שנשמה כפי שהיא "טהורה היא" למעלה (בהיותה יחד עם "האלוקים אשר נתנה"), תבוא בגוף גשמי ובעולם גשמי (עולם מלשון העלם והסתר), שבו אין נרגש מקורו, ונראה כדבר נפרד, יש ודבר נפרד חס ושלום בפני עצמו מהקב"ה – הרי זה מעורר אצל יהודי התשוקה וההתגברות בעבודה, לשוב חזרה (והרוח תשוב) אל האלוקים אשר נתנה, למקורה ושורשה, ולהיות בדביקות (בגלוי) עם הקב"ה (לא כפי שהנשמה היא למעלה שאין לה תוקף זה, וכך גם עבודת הצדיקים בערך לעבודת התשובה).

ותשובה זו שייכת וצריכה להיות אצל כל יהודי (גם כזה שלא עבר עבירה מימיו וגם צדיקים) – תיכף בתחילת עבודתו, ואדרבה – זהו היסוד וההקדמה לכל ענייני העבודה. לכן מקדימה המשנה "תשובה" לפני "מעשים טובים", כי על-ידי תוקף התשובה (והרוח תשוב אל האלוקים) – כשיהודי נמשך חזרה אל הקב"ה – נעשים ה"מעשים" (מעשי המצוות) "מעשים טובים", טובים ומאירים.

ג. ליתר ביאור:

כוונת ירידת הנשמה למטה בעולם בבריאת האדם בכלל, היא כדי לעבוד את הקב"ה. כי אני נבראתי לשמש את קוני, היינו שהיהודי (בתור נשמה בגוף) יתייגע בכוחותיו שלו לקיים את התורה ומצוותיה, ושיגיע לזה ביגיעה שלו, לא באופן של קבלת מתנה (שהלא אז זהו "נהמא דכיסופא" [=לחם בושה]¹⁸).

מובן אם כן ששלימות הטוב בעבודתו בקיום המצוות עצמן היא, כאשר קיום המצווה הוא באופן – שנוסף לכך שהיהודי מקיים את הציווי שנתנו לו מלמעלה – הרי הוא משתדל לקיים את המצווה עם כל שכלו והרגשתו (לא רק בדרך הכרח וקבלת עול בלבד, ועל-אחת-כמה-וכמה לא כמצוות אנשים מלומדה וכיוצא בזה, אלא) בתכלית הטוב וההידור, בחיות וכוונה (נוסף על הטוב שעל-פי הציווי מלמעלה) – "מעשים טובים", ובלשון ההלכה ברמב"ם¹⁹: והוא הדין בכל דבר שהוא לשם האל הטוב שיהיה מן הנאה ומן הטוב וכו' וכן הוא אומר כל חלב לה' וגו'.

ובכדי לפעול את ההוספה במעשה המצוות שיהיו "מעשים טובים", ישנו צורך בהקדמת התשובה, המבטאת את החידוש הכללי הנעשה על-ידי עבודת היהודי למטה – שישוב וידבק אל הקב"ה (והרוח תשוב אל האלוקים), עד לדרגה שלמעלה מהמקום שממנו ירד (כנ"ל).

ועל-ידי הקדמת עבודת התשובה, המתחדשת על-ידי עבודת האדם בכוח עצמו למטה, שעל-ידה נפעל ביהודי עילוי לגבי הנשמה כפי שהיתה קודם למעלה – ניתן לו הכוח לפעול בכוח עצמו חידוש גם במעשה המצוות – שהם יהיו "מעשים טובים", בתכלית הטוב וההידור (יתירה על הטוב שבמצוות מצד עצמן כפי שניתנו מלמעלה).

ד. על-פי זה מובן כיצד התשובה היא חלק מעבודת חודש אלול, עד שפועלת שלימות בעבודת שלושת העמודים של תורה עבודה וגמילות-חסדים, שבהם נכללים כללות מעשה המצוות (מעשים), הנקראים "מעשים טובים" על-ידי הקדמת התשובה, על-דרך המעלה שבפעולת  התשובה לגבי עבודת הצדיקים.

אמנם זהו עדיין אינו תכלית שלימות העבודה – כי גם בשלימות הנפעלת על-ידי תשובה (התגברות הנשמה על-ידי ירידתה למטה) – נרגשים שני עניינים ותנועות: שבתחילה ישנה ירידה למטה, ירידת הנשמה למטה הקשורה עם העלם והסתר העולם (עד לירידה של חטא כפשוטו – בתשובה על החטא), והמעלה שבתשובה היא, שיהודי מתגבר על ההעלם וההסתר. אבל לולא ההתגברות נשאר עדיין מקום להעלם והסתר היכול להפריע לעבודה –

אלא, שלימות העבודה היא בשעה שיהודי נעשה חדור כל כך בעבודתו את הקב"ה, שכלל אינו שייך לעשות דבר שהוא היפך רצון ה'.

ויש לומר שבזה מתמצית העבודה בעניין הגאולה המרומזת באלול – כי כאשר יקויים "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"²⁰, תתבטל המציאות והאפשריות להעלם והסתר שיכול להביא לעבירה על רצון ה'.

ומעין זה שייך בעבודתם של ישראל בזמן הזה – על-ידי כך שיהודי מעורר בעצמו את עניין הגאולה, איך שנפדה לגמרי מכל העניינים שיכולים להפריע לעבודת ה', עד שבעולמו לא שייך לעשות דבר שאינו כפי רצון העליון, וכדלקמן.

ה. ויש לומר הביאור בזה:

בכדי שתהיה אפשרות לבחירה, נתן הקב"ה ליהודי שני דרכים – כפי שנאמר בתחילת פרשתנו: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", וכפי שכתוב²¹ "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע גו' ובחרת בחיים".

אבל מובן, שמבלי הבט על כל העילויים שבעניין בחירה חופשית (שהכוח לזה נלקח מכוח הבחירה שאצל הקב"ה עצמו, שלמעלה מכל ציורים ונטיות כו') – מובן, שכיוון שבחירה קשורה עם שתי דרכים, ולכל דרך ישנו ציור מסויים (החיים והטוב, והציור של הדרך השנייה), הרי זה דרגה והשפעה שלמטה ממנו, מהקב"ה.

כיוון שהקב"ה, עצמותו ומהותו יתברך נעלה לגמרי מכל הגדרה של הבדלי דרכים; ויתירה מזו – הוא למעלה מכל גדרים ותוארים, כולל גדר ה"חיים" (שהוא תואר מסויים המתאר דבר שיש לו תכונה של חיות ואפשר להוסיף בחיות וכיוצא בזה), ולמעלה אפילו מגדר ה"בחירה" (המראה שהוא בוחר דבר שני שכביכול אינו הוא) – כי מצד עצמותו יתברך "אין עוד"²² לא קיימת מציאות אחרת (אפילו לא של "(אין עוד) מלבדו"²³), על-אחת-כמה-וכמה לא מציאות של "חיים", ועל-אחת-כמה-וכמה לא מציאות של שני דרכים²⁴.

כפי שמובן גם מהלשון "נתתי לפניך היום את החיים גו'": בשעה שאומרים שהקב"ה נותן משהו – מובן שהדבר שהוא נותן הרי הוא "למטה" ממנו (מהקב"ה) עצמו.

מזה מובן גם בנוגע ליהודי: היות שנשמתו של יהודי היא "חלק אלוקה ממעל ממש"²⁵ (והעצם כשאתה תופס בחלקו אתה תופס בכולו²⁶) – ישראל וקוב"ה כולא חד [למעלה מאלוקים אשר נתנה, כדלקמן] הרי מצד עצם הנשמה שלו, יהודי הנו למעלה מעניין הבחירה ושתי דרכים, ומצד התקשרות הנשמה עם הקב"ה אין מציאות אחרת (– אין עוד), ובמילא – אין בחירה, ואין אפשריות של רצון לעניין אחר חוץ מהקב"ה²⁷.

אין עוד מקום לעשיית חשבון בשכל (ידע) וכיוצא בזה איך להתנהג, אלא מתנהג כך מצד עצמו (כי אין אופן הנהגה אחרת), עד אשר – "מנפשיה כרע"²⁸ [=כורע מעצמו] בלי כל התבוננות, כיוון שכל מציאותו בטלה להקב"ה, כך שלא יכול להיות שרצונו והנהגתו יהיו לא כפי הרצון של עצמותו ומהותו [ובמכל-שכן מטבע הבהמה להבדיל, שבהמה נורמלית אינה קופצת לאש²⁹]. ויש לומר שזהו על דרך הפתגם הידוע³⁰ "אני מתפלל לדעת זה התינוק", שדעתו נעשית כ"דעת זה התינוק", שיודע ומתפלל רק אל הקב"ה עצמו (אליו ולא למדותיו) בלי חשבונות.

ו. על-פי זה מובנת ההוספה בעבודת חודש אלול (בתורה עבודה וגמילות-חסדים ועבודת התשובה) הנרמזת ונפעלת על-ידי עניין הגאולה:

העבודה של "תשובה ומעשים טובים" (תורה, עבודה וגמילות-חסדים) מצד עצמה ניתנה לבחירת האדם, לבחור משתי דרכים "החיים והטוב" והדרך השנייה. שלזה נדרשת התבוננות והבנה בשתי הדרכים, ואחר-כך – לבוא לידי מסקנה באיזה דרך יש ללכת. כלומר, למרות האפשרות של "ובחרת בחיים", בכל זאת הרי זה קשור עם מדריגה שבה יש נתינת מקום לדרך השנייה.

אמנם על-ידי כך שמקשרים את העבודה עם עניין הגאולה – מגיעים לשלימות העבודה: שיהודי קשור עד כדי כך עם הקב"ה שהוא "אין עוד", שאין מקום לדרך שנייה (כפי שיהיה בשלימות הגילוי לעתיד לבוא), כך שאינו צריך אפילו לחשוב על זה – אלא "מנפשיה כרע";

ושלימות זו נמשכת גם בעבודה של תשובה ומעשים טובים.

ואף שדובר קודם (סעיף ג') שהשלימות היא דווקא כשישנה עבודה בכוח עצמו, ולכאורה בעניין הגאולה (עצם ההתקשרות של ישראל עם הקב"ה) אין כל עבודה (כיוון שבזה אין לאדם בחירה), ובמילא גם לא שכר – אבל האמת היא הפוכה:

העבודה האמיתית בכוח עצמו היא דווקא בעבודתו של יהודי מצד עצם הנשמה (בלי בחירה) – כי לגבי עבודתו ובחרת בחיים, הרי ניתנו לו שתי דרכים, וגם הציווי ונתינת כוח שיהיה ובחרת בחיים; מה-שאין-כן העבודה שמצד עצם הנפש (באופן כזה שאצלו לא שייך רצון אחר חוץ מרצון ה') באה דווקא על-ידי עבודה בכוח עצמו, כי אין זה עניין שנתנו לו מלמעלה כביכול – בהיותו למעלה מגדר נתינה (כנ"ל); לזה מגיע הוא על-ידי עבודתו בכוח עצמו, בהיותו בגוף בעולם הזה הגשמי, עם ההעלמות וההסתרים על נשמתו ועל אלוקות, ועם זאת עושה כל מה ששייך לעבודתו³¹, בתורה עבודה וגמילות-חסדים, עד גם – עבודת התשובה (לשוב לשורשו) – שעל-ידי כל זה מתגלה³² כיצד ישראל וקוב"ה כולא חד³³, שלמעלה מכל גדר נתינה ובחירה.

ז. על-פי זה מובן גם לאידך גיסא: אף שישנה העבודה בעניין הגאולה, ישנו צורך גם בעבודה הקשורה בארבעת הראשי תיבות הראשונים של אלול (תורה, עבודה וגמילות-חסדים ועבודת התשובה) – כי:

בכדי להגיע לעבודה של ישראל וקוב"ה כולא חד (שבה אין אפשרות לדרך אחרת) – צריך הדבר לבוא על-ידי ירידת הנשמה למטה דווקא, ועבודתו של היהודי בשלושת העמודים שעליהם העולם עומד, ועבודת התשובה שמתחדשת על-ידי ירידת הנשמה למטה.

שכן על ידם נפעלת העלייה בנשמה עד ל"האלוקים אשר נתנה", ולמעלה יותר מ"נתנה" (כנ"ל סעיף ב') – ישראל וקוב"ה כולא חד, שלמעלה מגדר נתינה (אלוקים אשר נתנה), על-דרך המדובר לעיל שעצם הנשמה היא למעלה מ"נתתי לפניך אל החיים גו'".

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת ראה, מברכים החודש אלול ה'תשמ"ט;

התוועדויות תשמ"ט, כרך ד, עמ' 198-203 – תרגום מאידיש)

________________________________________

1)     ראה ליקוטי מהרי"ל הל' ימים נוראים, ל"ת להאריז"ל עה"פ (תצא כא,יג) ובכתה גו' ירח ימים. טואו"ח ר"ס תקפא. סה"מ אידיש עמ' 129 ,78 ,75, ועוד.

2)     אבות פ"א מ"ב.

3)     "אינה לידו ושמתי לך" (משפטים כא,יג. ל"ת, שער הפסוקים וספר הליקוטים עה"פ. פע"ח שער ר"ה פ"א) – ערי מקלט, שקאי על עניין התורה, דברי תורה קולטין (מכות י,א). "אני לדודי ודוי לי" (שה"ש ו,ג. אבודרהם סדר תפילות ר"ה ופירושה פ"א. ב"ח לטואו"ח סתקפ"א. פע"ח שם. ועוד) – עניין התפילה. "איש לרעהו ומתנות לאביונים" (אסתר ט,כב. ספר ערוגת-בושם, א"ר (ר"ס תקפא) בשם ס' אמרכל) – עניין הצדקה.

4)     ראה ברכי יוסף או"ח סתקפ"א ס"ו (הובא באלף למטה שם סקט"ו).

5)     ראה לקו"ת פרשתנו כה, ב.

6)     "(ומל ה' אלקיך) את לבבך ואת לבב (זרעך)" – ניצבים ל,ו. בעה"ט עה"פ. אבודרהם וב"ח שם. לקו"ת פרשתנו יט,א. לג,ד.

7)     "אשירה לה' ויאמרו לאמור" (בשלח טו,א. שו"ע האריז"ל ר"ח אלול), או "לה' ויאמרו לאמר אשירה" (פע"ח שם) – בשירת הים, שמרמזת על השירה דלעתיד לבוא ("שיר חדש"), כמארז"ל "אז ישיר, שר לא נאמר אלא ישיר (לשון עתיד), מכאן לתחיית המתים מן התורה" (סנהדרין צא,ב. מכילתא עה"פ).

8)     ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ב. אגה"ת פ"א (צא, א). וראה לקו"ש חי"ז עמ' 197 ואילך.

9)     תניא רפי"ב.

10)   שם רפי"ד.

11)   אבות פ"ד מי"ז.

12)   ראה לקו"ת מטות פב,א. שמע"צ פה,א. שה"ש יז,ג. ועוד.

13)   רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד. וראה ברכות לד,כ.

14)   לקו"ת שמע"צ שם. וראה לקו"ת שה"ש שם. ועוד.

15)   ראה לקו"ת פרשתנו כד,ד. שבת שובה סו,ג. ובכ"מ.

16)   קוהלת יב,ז.

17)   ראה לקו"ת ר"פ האזינו.

18)   ראה ירושלמי ערלה פ"א ה"ג. לקו"ת צו ז,ד. וראה מכתב י"א ניסן תשל"ב.

19)   סוף הל' איסורי מזבח – לאחר שמבאר כן בנוגע לדיני קרבנות (שקאי על כללות עבודת האדם, כמ"ש אדם כי יקריב מכם קרבן לה', "מכם" דווקא), שהרוצה לזכות עצמו יכוף יצרו הרע וירחיב ידו ויביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר מאותו המין כו'. וראה שם בריש הל' איסורי המזבח: מצות עשה להיות כל הקרבנות תמימין ומובחרין. וזהו ע"פ הציווי מלמעלה, ומ"ש בסוף ההלכות תלוי ברצונו של האדם (הרוצה לזכות עצמו כו').

20)   זכריה יג,ב.

21)   ניצבים ל,טו;יט.

22)   ואתחנן ד,לט.

23)   שם,לה. וראה לקו"ש חכ"ה עמ' 202 הערה 86.

24)   להעיר משיחת פורים העת"ר (ס' השיחות תורת-שלום עמ' 220): היה הבחירה דווקא בנש"י, וויילא עס קען אנדערש ניט זיין כו'.

25)   תניא רפ"ב.

26)   כתר-שם-טוב הוספות סקט"ז.

27)   ראה סה"מ עת"ר עמ' קעו. ד"ה כבוד מלכותך תר"ס (עמ' טו-טז). וראה תורת שלום שם.

28)   ירושלמי ברכות פ"ב סה"ד. תוד"ה עיון – שבת קיח,ב.

29)   עיין טור וסמ"ע חו"מ ר"ס רפג ושו"ע שם סו"ס תיח לגבי מזיק בהמה. וראה גם ב"ק נד,ב לגבי בור. וראה אג"ק חי"א א' תד.

30)   שו"ת הריב"ש סקנ"ז. הובא ונת' בסהמ"צ להצ"צ שורש מצוות התפילה פ"ח.

31)   ראה ד"ה תקעו תרס"ז, שהנשמות מושרשות בבחי' עצמות אוא"ס כו' ומשם נמשך הכוח לחדש דבר כו' בעניין הבירורים כו'. אבל גם חידוש זה נעשה דווקא ע"י העבודה של הנשמה למטה בכוח עצמה – כמבואר במקומות שבהערה 33.

32)   ע"ד המבואר בלקו"ת שה"ש (כד, סע"א ואילך) בעניין הג' בחינות שבאתעדל"ע, שאתעדל"ע הג' (שנמשכת בדרך מתנה) "אינו שורה ומתגלה אלא כשיש שלימות במעשה התחתונים", וע"ד קוב"ה לא שריא אלא באתר שלים (ראה זח"ג צ,ב).

33)   ראה ליקו"ש חי"ב עמ' 75 ואילך, וד"ה אשה כי תזריע תשכ"ה. ושם. שמצד ד"ישראל וקוב"ה כולא חד" גם המשכת בחי' הג' שבאתעדל"ע היא ע"י עבודה. וראה גם לקו"ש ח"ד פ' תבוא.