מדורים נוספים
	התקשרות גליון 1052- כל המדורים ברצף
	חיבור המעלות של משפיע ומקבל גם יחד
	"לאלתר" הכוונה תיכף ומיד
	ברכת השנה
	פרשת נצבים-וילך
	הלכות ומנהגי חב"ד

גיליון 1052, ערב שבת-קודש פרשת נצבים-וילך, כ"ד באלול ה'תשע"ד (19.09.2014)

  דבר מלכות

חיבור המעלות של משפיע ומקבל גם יחד

הגילוי שהאיר ביום הראשון לבריאת העולם נעלה אף מראש-השנה, אולם עתה אפשר להמשיך גם גילוי זה על-ידי עבודת האדם * אין להסתפק בהשפעה המשאירה את ה"מקבל" במצבו, אלא יש לעשותו "משפיע" * אף הקב"ה אינו משפיע בלבד, אלא גם בבחינת מקבל – "למעשה ידיך תכסוף" * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר פעם¹ בעניין הקושיא שנשאלת בדרושי חסידות² למה קבעו שמחת-תורה בשמיני-עצרת, ולא בחג השבועות – שכיוון שיש קושיא כזו, יש מקום לעניין של שמחת-תורה בחג השבועות.

וכן הוא גם בנוגע לקושיא שנשאלת בדרושי חסידות³ למה קבעו ראש-השנה ביום ששי למעשה בראשית, יום ברוא אדם הראשון, ולא בכ"ה באלול שבו נברא העולם⁴ – שיש מקום לעניין של ראש-השנה בכ"ה באלול.

בדרושי חסידות מבואר אמנם התירוץ על קביעת ראש-השנה ביום ברוא אדם-הראשון – שעניין זה הוא מצד מעלת עבודת האדם, שעל זה נאמר⁵ "למעשה ידיך תכסוף", שזהו עניין נעלה יותר מהגילוי בדרך אתערותא דלעילא מצד "כי חפץ חסד"⁶ שהיה ביום הראשון לבריאת העולם; אבל אף-על-פי-כן, כיוון שנשאלת הקושיא למה לא קבעו ראש-השנה ביום הראשון לבריאת העולם, יש מקום לעניין זה.

ב. ביאור מעלת יום הראשון לבריאת העולם⁷:

אף-על-פי שחידוש הבריאה הוא עניין תמידי, כמאמר⁸ "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" – הרי אין זה מאיר בגילוי.

אמנם, ביום הראשון האירו בגילוי כל העניינים הקשורים עם בריאת העולם – "בעשרה דברים נברא העולם כו'"⁹, כמו שכתוב¹⁰ "בראשית ברא", היינו, שהאיר בחינת "ראשית", "בחוכמתא"¹¹, ולמעלה יותר – "בקדמין"¹², בחינת הכתר.

ועיקר המעלה – שביום הראשון האיר גילוי האור שהיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם עד סופו (דאף שיש דעות¹³ שאור זה שימש בכל ששת ימי בראשית, מכל מקום, בעיקר היה זה ביום הראשון), וכבר נתבאר לעיל¹⁴ מעלת אור זה – שהוא אור הבלי גבול, שלגביו, עומק תחת ועומק רום הם בשווה.

ואף ששלימות הבריאה נעשית ביום השישי דווקא, שבו נאמר¹⁵ "ויכולו גו'" – הרי זה מצד מעלת עבודת האדם, כי "למעשה ידיך תכסוף" (כנ"ל), אבל מצד עניין הגילויים – גדלה מעלת יום הראשון, כ"ה באלול, שבו האיר אור הבלי גבול.

ג. והנה, עתה, לאחרי בריאת האדם, שכל העניינים באים על-ידי עבודה דווקא, שלכן נקבע גם ראש השנה ביום ברוא אדם הראשון דווקא – הנה גם האור שנברא ביום ראשון מאיר על-ידי עבודה דווקא, ונמצא, שישנם ב' המעלות: מעלת העבודה ומעלת האור¹⁶.

וכמו שנתבאר לעיל¹⁴ שהבעל שם טוב והמגיד המשיכו אור זה גם בעולם הזה – שהרי מצד גילוי זה היו רואים מסוף העולם ועד סופו גם בעולם הזה, ולא רק עניינים רוחניים (בהתאם לכך שאור זה "גנזו בתורה"¹⁷), אלא גם דברים גשמיים.

וכידוע הסיפור¹⁸ אודות הבעל שם טוב, שפתח את ספר הזהר, הביט בו ואמר היכן נמצאים השוורים. והיינו, שספר הזהר הוא האור הגנוז בתורה, ועל-ידי אור זה ראה בעיניו הגשמיות את השוורים הגשמיים ממש.

ועניין זה (המשכת האור בגשמיות) אינו ירידה חס-ושלום באור, אלא הפירוש הוא – שמעלת אור זה גדלה כל כך עד שרוחניות וגשמיות הם בשווה ממש.

וכפי שיהיה לעתיד לבוא – שיאיר גילוי אלקות בגשמיות ממש, ואצלם היה גם עתה הגילוי דלעתיד לבוא.

וכמו כן נתבאר לעיל¹⁴ שרבנו הזקן פעל שיימשך האור גם בהתיישבות בכלים, והיינו, על-ידי תורת חסידות חב"ד, באופן שיוכלו להסביר לנפש הבהמית שגם בשכלו הגשמי יבין אלקות.

ד. ב' העניינים ש"חפץ חסד" ו"למעשה ידיך תכסוף" – מצינו גם במעשה המצוות, שכללותם היא מצוות הצדקה¹⁹:

במצוות הצדקה יש ב' אופנים: א) צדקה, ב) גמילות חסדים. ואמרו חז"ל²⁰ "גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה כו' צדקה לעניים, גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים".

והעניין בזה:

לכאורה גדלה מעלת הצדקה על גמילות חסדים, כיוון שנתינת הצדקה היא מתנת חנם, שאינו דורש מהמקבל להחזיר לו; מה שאין כן בגמילות חסדים שהמקבל צריך להחזיר לו, ו"פריעת בעל חוב מצווה"²¹, מדאורייתא או מדרבנן²².

אבל באמת, הנה בעניין הצדקה הרי הוא המשפיע והזולת אינו אלא מקבל, שזהו עניין החסד, ח"ס דל"ת, דלית לית מגרמיה כלום²³, והיינו, שהזולת אינו מציאות כלל; מה שאין כן בגמ"ח, כיוון שנותן על מנת להחזיר, הרי גם הזולת הוא מציאות כו', ואין זה נהמא דכיסופא²⁴.

ועל דרך שמצינו בעניין כיבוד אב, "יש מאכיל לאביו פסיוני ויורש גיהנם, ויש מטחינו בריחים ויורש גן עדן"²⁵.

וההסברה בזה – לפי שישראל דומין לבוראם²⁶, ולכן, כשם שהקב"ה הוא בבחינת משפיע [דאף שיש באלקות גם את עניין ובחינת מקבל, שזהו עניין "למעשה ידיך תכסוף", ועבודה צורך גבוה²⁷, מכל מקום, בכללות הרי אלקות הוא בבחינת משפיע], כמו כן גם האדם, ש"אדמה לעליון"²⁸, מצד טבעו הוא בבחינת משפיע, וזהו חיותו ומציאותו, ולכן כאשר ההנהגה היא באופן שעושה אותו למקבל, הרי הוא יורש גיהנם.

ומזה מובן מעלת גמילות חסדים על הצדקה.

ועל דרך זה ישנם ב' עניינים אלו גם למעלה: א) צדקה – שזהו מה שהקב"ה מצווה את המצוות (שכללות המצוות נקראים בשם צדקה) מלמעלה למטה, שעניין זה הוא בבחינת נהמא דכיסופא, ואין זה תכלית הטוב. ב) גמילות חסדים – שזהו עניין עבודה צורך גבוה, שעניין זה הוא תכלית הטוב, כיוון שאין זה בבחינת נהמא דכיסופא, שהרי ישראל הם לא רק מקבלים אלא גם משפיעים²⁹.

וזוהי גם מעלת יום הששי למעשה בראשית, יום ברוא אדם הראשון – שאז נעשה עניין "ויכולו", שהאדם "נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית"³⁰, ויתירה מזה, שנקרא "תמתי"³¹, לא רק מלשון תמימות ושלימות, אלא כדאיתא במדרש³² שהוא גם מלשון "תאומתי כביכול לא אני גדולה ממנה ולא היא גדולה ממני" – שכל זה הוא מצד מעלת העבודה, וזהו מה שנפעל ביום השישי למעשה בראשית, יום ברוא אדם הראשון.

* * *

ז. כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר פעם³³, שאצל רבותינו נשיאינו היה סדר, שבערב ראש השנה היו נכנסים אל זוגתם הרבנית לומר דבר-מה. וביאר, שסדר זה היה קשור עם העניין של בניין המלכות.

וההוראה לכל אחד ואחד בעבודה הרוחנית:

אצל כל אחד מישראל יש את עניין המשפיע – שהרי לכל אחד יש מעלות בעניין ההשגה, מדות טובות וכו', וכמו כן יש אצלו את עניין המקבל, שזהו עניין הקבלת עול.

ועל זה אומרים, שצריך אמנם להיות עניין המשפיע, להשפיע על הזולת וגם על עצמו, אבל אין לשכוח שצריך להיות גם מקבל – קבלת עול.

[. .] הקב"ה וכנסת-ישראל הם בבחינת חתן וכלה, וגם אצלם ישנו עניין הנ"ל.

* * *

ח. עדיין אי אפשר לומר "תכלה שנה כו'"³⁴, שהרי נשארו עוד כמה ימים; אבל אפשר כבר לומר "תחל שנה וברכותיה"³⁵, היינו, שעניין הברכה יתחיל כבר בימים האחרונים שנשארו בשנה זו, ויומשך גם על שנה הבאה [. .] עלינו לטובה.

(מהתוועדות ש"פ ניצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תשי"ז. תורת מנחם כרך כ, עמ' 265-271, בלתי מוגה)

__________________________________

1)     סה"ש תש"ב ריש ע' 125.

2)     סה"מ תרפ"ט ע' 56. תרצ"ו ע' 41. וש"נ.

3)     לקו"ת פרשתנו (נצבים) מז, א ואילך. ובכ"מ.

4)     ויק"ר רפכ"ט. ועוד.

5)     איוב יד, טו.

6)     מיכה ז, יח.

7)     ראה גם שיחת ש"פ נצו"י, כ"ה אלול דאשתקד ס"ד (תו"מ חי"ז ע' 212).

8)     נוסח ברכות ק"ש.

9)     חגיגה יב, א.

10)   בראשית א, א.

11)   ת"י עה"פ.

12)   ת"א עה"פ.

13)   ראה פרש"י ורמב"ן שם, יד.

14)   שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול ס"י (לעיל [שם] ע' 246).

15)   שם ב, א.

16)   ראה גם שיחת ש"פ נצו"י, כ"ה אלול תשי"ג ס"ג (תו"מ ח"ט ע' 185).

17)   ראה בשיחה הנ"ל הערה 48. וש"נ.

18)   ראה כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סשל"ח ואילך. וש"נ.

19)   ראה תניא פל"ז.

20)   סוכה מט, ב.

21)   כתובות פו, סע"א. וש"נ.

22)   ראה אנציק' תלמודית ערך הלואה ס"ד (כרך ט ס"ע רכז ואילך).

23)   תניא אגה"ק ס"י (קטו, ב).

24)   ראה ירושלמי ערלה פ"א ה"ג. לקו"ת צו ז, רע"ד. ובכ"מ.

25)   קידושין לא, סע"א. ירושלמי שם פ"א ה"ז.

26)   ראה ב"ר פס"ז, ח. במדב"ר פ"י, ה. רות רבה פ"ד, ג. אסת"ר פ"ו, ב.

27)   ראה של"ה שער הגדול (כט, ב ואילך). עבוה"ק חלק העבודה בתחלתו.

28)   ראה של"ה ג, רע"א. ועוד.

29)   ראה לקו"ש חט"ו ס"ע 94 ואילך. וש"נ.

30)   שבת קיט, רע"ב.

31)   שה"ש ה, ב.

32)   שהש"ר עה"פ (פ"ה, ב).

33)   ראה "רשימות" חוברת קלא ע' 7. וראה גם תו"מ ח"ד ע' 309. וש"נ.

34)   מגילה לא, ב. פיוט "אחות קטנה" בכמה מחזורים בתפלת ראש השנה.

35)   פיוט שם.

 משיח וגאולה בפרשה

"לאלתר" הכוונה תיכף ומיד

למרות שעברו כמה שנים ו"עדיין לא בא"

עיקר עבודתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו היא – לקרב ולמהר את הגאולה, כפי שהכריז ופירסם ב"קול קורא": "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה" [...]

כאן באים אלו אשר "תואנה הם מבקשים", וטוענים: הכרזה זו – "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה" – היתה לפני כמה וכמה שנים, ואף-על-פי-כן "עדיין לא בא", ואם-כן, הפירוש ד"לאלתר לגאולה" אינו מוכרח להיות באופן דתיכף ומיד ממש!

ובכן, טענה זו היא טענתו של ה"מלך זקן וכסיל" וכל אלו שטוענים טענה זו – הם שלוחיו של ה"מלך זקן וכסיל" אשר מתלבש בדבריהם... ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר הם טוענים זאת מתוך "געשמאק", רחמנא-ליצלן – שאז, ה"חורבן" ד"עולם קטן זה האדם" הוא באופן חמור ביותר!

"לאלתר לגאולה" פירושו – תיכף ומיד ממש, ופשיטא, שזו היתה כוונתו של נשיא דורנו בהכריזו בשעתו "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", אלא שבעוונותינו הרבים לא זכינו לכך...

ולכן, גם לאחרי שעברה שנה שלימה מאז שהכריז נשיא דורנו "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה" ועדיין לא בא – המשיך להכריז ולפרסם שצריך להיות "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", וכן המשיך והכריז לאחרי שעברו כמה שנים, ובהדגשה – "לאלתר" ממש!

וכמו כן בימים אלו – מכריזים "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", "משיח נאו", תיכף ומיד ממש!

הרהור תשובה יכול להיות ברגעא חדא ממש

ולאלו הטוענים שבהקדמה לזה צריך להיות עניין התשובה, "לאלתר לתשובה (ועל-ידי זה) לאלתר לגאולה" – הרי המענה לזה בפשטות:

עבודת התשובה – אינה עבודה הדורשת משך זמן כו', אלא כדברי הזוהר: "בשעתא חדא וברגעא חדא", ברגע כמימרא!

תוכן עבודת התשובה הוא, אמנם, שמקבל על עצמו קיום כל ענייני התורה ומצוותיה, אבל אף-על-פי-כן, אין כאן עניין של התחלקות לתרי"ג פרטים, תרי"ג מצוות התורה, ואפילו לא לשני פרטים, כי אם נקודה אחת בלבד, שלכן אינה מוגבלת בזמן, כי אם בשעתא חדא וברגעא חדא.

[...] ונמצא שהעניין ד"לאלתר לתשובה" אינו מעכב כלל וכלל שתהיה הגאולה תיכף ומיד "לאלתר לגאולה" – שהרי בכל מעמד ומצב יכול להרהר תשובה בשעתא חדא וברגעא חדא, ואין שום הגבלה בדבר, אפילו לפני נטילת-ידיים, על-דרך אמירת "מודה אני" [ויתירה מזה, באמירת "מודה אני" ישנם כמה תיבות וכמה פרטים כו', מה-שאין-כן הרהור תשובה, שיכול להיות ברגע כמימרא ממש], ואז – נעשה העניין ד"לאלתר לגאולה", תיכף ומיד ממש!

אמנם עדיין יכול לטעון שעניין זה אינו אלא בנוגע לעצמו בלבד, ומה שייך זה לפעולת הגאולה בעולם כולו?

ובכן ישנו פסק-דין מפורש ברמב"ם שעל-ידי "מצווה אחת" במעשה, בדיבור ואפילו במחשבה, "הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכך זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה"!

(התוועדויות תשמ"ה כרך ה, עמ' 2623-2617 – בלתי מוגה)

 ניצוצי רבי

ברכת השנה

מהדו"חות של סניפי צעירי-אגודת-חב"ד למדים על מכתבים רבים של ברכות השנה מאת הרבי שעברו דרכם ונשלחו ליחידים, אישי ציבור ועסקנים, ועל מכתבי התודה שהוחזרו על-ידם למזכירות הרבי * על סגנון ברכת השנה של הרבי, ותוספת מילים אישיות * "נבהלתי", התבטא הרבי כשגילה שמכתבו לא הגיע לנמענו * ומיהו החסיד אליו הקפיד הרבי לכתוב מידי שנה איגרת-ברכה בכתב ידו הקדושה?

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

ברכה כללית – פרטית

"נוהגין כשכותב אדם לחבירו איגרת שלומים... רומז לו... שהוא מעתיר עליו שיזכה בימי הדין הבאים לטובה, להיות נכתב ונחתם בספר חיים טובים" – מנהג ישראל זה מצוטט בפוסקים (מטה אפרים שמקורו במנהגי מהרי"ל, מובא בליקוטי שיחות כרך כד עמ' 642. וראה 'אוצר מנהגי חב"ד' אלול-תשרי עמ' ט ואילך).

מאז שלהי שנת תשי"א היה הרבי משגר ברכה אישית לקראת השנה החדשה בנוסח כמו הבא להלן:

"לקראת השנה החדשה, הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הנני בזה להביע ברכתי, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות גם יחד".

זהו הנוסח הבסיסי, כשלתלמידי ישיבה הוסיף: "בברכת הצלחה בלימודים ביראת שמים" (השווה אגרות-קודש כרך ד' עמ' תקז). לאנשים נשואים: "[ברכתי] לו ולכל אשר לו".

לקבוצות: "לכל אחד ואחד מהם עם בני ביתם שיחיו" (ראה אגרות קודש כרך כו עמ' רז). ולארגוני נשים: "ברכתי להן ולבני-ביתם שיחיו" (שם).

פעמים היה הרבי מוסיף (שם עמ' רח): "ולמילוי משאלות לבבו לטובה בכל הענינים שמזכיר במכתבו". או לאנשי ציבור (שם עמ' ריב):

"ומילוי משאלות לבבו לטובה, ובפרט שיצליח בתפקידו האחראי וזכות הרבים מסיעתו".

לרבנים כתב הרבי (שם עמ' ריא): "להביע ברכתי לכת"ר [=לכבוד-תורתו] ולכל אשר לו...".

"מאשר הנני קבלת מכתבו... ובטח כבר קיבל מכתבי בברכת השנה"... (אגרות-קודש כרך יב עמ' כא), "ובטח כבר הגיעו מכתבי בברכת השנה" (שם עמ' יג, לד). כך כתב הרבי בהזדמנויות רבות.

לחלק ממקבלי המכתבים קדמה ההקדמה:

"מכתבו נתקבל"; "הפ"נ נתקבל" – ולאחרי זה בו' החיבור כתב הרבי: "ולקראת השנה החדשה...".

לעתים כתב הרבי לרבנים (שם עמ' ריא): "והשם יתברך ויתעלה יזכהו לנהל עדתו על מי מנוחות ויסגי חילו באורייתא מתוך הרחבה שמחה וטוב לבב".

תורה שבכתב...

בכל הדוגמאות שהבאנו היה הנמען מקבל מכתב מוקלד במכונת כתיבה, כרגיל. אולם אחד המיוחד שזכה מדי שנה לקבל את ברכת השנה כתובה בעצם כתב-יד-קדשו הוא המשפיע הרה"ח ר' שמואל הלוי לויטין (ראה אודותיו ב"אוצר החסידים", הרב יוסף אשכנזי, כרך ניו-יורק, פרק יג עמ' 270-225), אליו שיגר הרבי את הברכה בתוספת מלים על תפקידו החשוב (אגרות-קודש כרך ד' עמ' תקז). הנה דוגמה:

ב"ה, שלהי אלול, תיש"א, ברוקלין נ י.

הרה"ג והרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו' וכו'

מהור"ש שי' הלוי

שלום וברכה!

לקראת השנה החדשה, הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הנני בזה להביע ברכתי, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות גם יחד, הצלחה רבה בתלמידיו בהשפעת תורה ביראת שמים, ורוב נחת חסידותי מכל יו"ח [=יוצאי חלציו] שיחיו – מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף.

בברכה,

מ. שניאורסאהן

מועתק בזה צילום כתב-יד-קדשו.

לעתים הוסיף הרבי במכתב אליו את התואר "מזקני רבנים התמימים הר"ש שליט"א הלוי, משפיע ישיבת תומכי תמימים" (אגרות-קודש כרך כו עמ' רה), ופעמים (כמו בתשל"א – 'אוצר החסידים' שם עמ' 235) "מזקני רבני אנ"ש ומשפיע ישיבת תו"ת [=תומכי-תמימים]".

הרבי מרגיע

נבהלתי לקבלת מכתבו מראש-חודש שבט, בו כותב שלא קבל מכתבי בברכת השנה, ופליאה ותמי'[הה] גדולה וגם מצער, כיון שנשלח המכתב מאז, כמובן. ובכ"א [=ובכל אופן] מובטחני אשר הוא וב"ב [=ובני ביתו] נכתבו ונחתמו לשנה טובה ומתוקה ולהצלחה בהחזקת היהדות בסביבתו...

את הדברים כתב הרבי להרה"ח ר' חיים מנחם (ע"ה) טייכטל בה' שבט תשט"ו (צילום המכתב ב'תשורה' גליצנשטיין ט' תמוז תשע"ד, עמ' 55). ראשית דבר היה כאשר נהג הלה כמנהג אנ"ש הרגיל, שהיו משגרים פני"ם ומכתבי בקשת ברכה לרבי לקראת השנה החדשה. משלא קיבל מענה של ברכת השנה התפלא מאוד, ומשכתב על כך לרבי נענה כאמור.

יצוין כי בכ"ו תשרי תשי"ב קיבל הנ"ל מכתב ממזכירות הרבי ("מכתבו מיום הושענא רבה תשי"ב נתקבל") ובסיומו נאמר (שם עמ' 54):

"בטח קיבל המכ' [=המכתב] ברכת שנה טובה מכ"ק אדמו"ר שליט"א".

משלוח ברכות

מידי שנה בהגיע תקופת החגים, היה מוטל עומס רב על ידיהם של מזכירי הרבי, בשל ריבוי המכתבים שעליהם לשלוח לכל קצווי תבל. דרך אחת להקל על כך היתה, לשלוח אחרי תשרי קבוצות מכתבים במרוכז למקומות שונים, על-מנת שאנ"ש או עסקני אנ"ש המתגוררים במקום ימסרום לתעודתם.

בדו"ח פעולות צעירי אגודת חב"ד סניף ירושלים – א' חשון-כ"ט כסלו תשכ"ד, מופיע בסעיף הראשון:

"ברכות השנה של כ"ק אדמו"ר שליט"א שנתקבלו בתומכי-תמימים-ליובאוויטש לוד, השייכות לירושלים, וכן משלוח נוסף שנתקבל ממזכירות כ"ק אדמו"ר שליט"א – הועברו לתעודתן בצירוף מכתב ברכה של ההנהלה.

"נתקבלו מכתבי תודה חמים מהרה"ג ר' שמואל קיפניס, ר' אריה לייב געלמן (מה"מזרחי" העולמי), מר שלמה זלמן שרגאי, ד"ר י. בן זאב ש. בן יאיר. כל אלה מבקשים להעביר רגשי הוקרתם לכ"ק אדמו"ר שליט"א.

"תצוין עזרתם של הת' שמעון בקרמן והת' מאיר פריימן במשלוח המכתבים כו'".

שנה קודם לכן (תשכ"ד) הגיעו ברכות השנה כנראה בקיץ, והן מופיעות בדו"ח מתקופת סיון-מנחם-אב:

"עשרות מכתבי תשובות לפני"ם לי' שבט וברכות השנה נתקבלו ממזכירות כ"ק אדמו"ר שליט"א וחולקו לתעודתם".

בשנת תשכ"ו, בסעיף 15 של דו"ח מחודשי טבת-שבט, נאמר:

"ברכות השנה של כ"ק אדמו"ר שליט"א שנתקבלו בסניף (ישר ממזכירות כ"ק אדמו"ר שליט"א או באמצעות המרכז בתל-אביב) הועברו לתעודתן. חלק מהן נשלח על ידי ר' שלום לייב שי' איזנבך".

ובחודש כסלו תשכ"ז (סעיף 8 בדו"ח חשון-כסלו תשכ"ז): "ברכות השנה של כ"ק אדמו"ר שליט"א, שנשלחו ע"י המזכירות, הועברו לתעודתם בצירוף פתק מתאים. אושרה קבלתם (בצירוף הבעות תודה, כל אחד לפי סגנונו) על-ידי: הרב בן ציון אטון, מר א. אפשטיין, מר ארי' אשל (סגן מנכ"ל משרד החוץ), מר יצחק גולדשלג, ר' יהודה לייב גלויברמן, ר"א וילנר, רא"ד סלוטקי, הרב ישראל יצחק רייזמן, הרב שמריהו נחום ששונקין".

בשנת תשכ"ח (בדו"ח מתקופת טבת-אדר) נאמר בקצרה: "עשרות אגרות ברכות השנה של כ"ק אדמו"ר שליט"א הומצאו ע"י הסניף למקבליהם".

בדו"ח מתקופת כסלו תשכ"ט נאמר בסעיף 10: "משלוח ברכות השנה של כ"ק אדמו"ר שליט"א שנתקבלו מהמזכירות הועברו על ידינו לתעודותיהם בליווי מכתב. בין מכתבי התודה שנתקבלו יצויינו של רבי יצחק מאיר הכהן לוין, מר משה שפירא, ר' משה פרוש".

סעיף נ"ט בדו"ח משנת תשל"ב מספר כי: "מכתבי ברכות השנה של כב' קדושת אדמו"ר שליט"א שנמסרו לידינו – נשלחו ברובם לתעודתם. מהם שהיה צורך לברר הכתובות. צורפה למכתבים ברכה משלנו תצלומי האישורים שנתקבלו נשלחו למזכירות כ"ק אדמו"ר שליט"א".

בכ"א חשון ה'תשמ"א כותב מזכירו של הרבי הרב (ד"ר) ניסן מינדל על נייר מכתבים של הרבי (אלא שבראשו הוקלד במכונת כתיבה "מזכירות"):

"ידידנו ומכובדנו מר שלמה שי' מידנצ'יק,

"שלום וברכה!

"מצו"ב [=מצורף בזה] מכתב ברכת השנה מכ"ק אדמו"ר שליט"א למר קדישאי שי', שמפני סיבה לא נכלל עם שאר המכתבים שנשלחו על ידו. ובודאי יוכל להסביר איחור הזמן באופן שלא יפגע בכבודו של מישהו. ות"ח [=ותשואת-חן] על טרחתו למסור המכתב למחוז חפצו.

"בפ"ש וכט"ס [=בפריסת-שלום וכל-טוב-סלה], ניסן מינדל".

מר יחיאל קדישאי היה מקורבו וראש לשכתו של מר מנחם בגין (המכתב נדפס ב'הקטר של הרבי' עמ' 352, כמו גם המכתבים המופיעים להלן למר הרצוג (שם עמ' 327), מר פרס (שם עמ' 329) ומר שמיר (שם עמ' 330)).

אי-אפשר לפורטם..

עם השנים עלה מספרם של הכותבים לאלפים רבים, והרבי הודיע כי "העדר המענה על מכתבים... אינו צריך לגרום לאי-שביעות רצון או נפילת הרוח וכו'", ואיחל בעל-פה "ברכת כתיבה וחתימה טובה וגמר חתימה טובה בנוגע לכל העניינים" (שיחת י"ג אלול תשמ"ב – התוועדויות תשמ"ב כרך ד' עמ' 2174).

עם זאת היו אישים, במיוחד כאלה המוגדרים לכאורה כמי ש"רבים צריכים לו", היינו אנשי ציבור ועוד, שזכו לקבל מכתבי ברכה גם בשנים המאוחרות יותר, כגון הללו דלהלן – והם אל הנשיא הרצוג; שמעון פרס ושמיר.

 ממעייני החסידות

פרשת ניצבים-וילך

כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה ושבת עד ה' אלוקיך (ל,א-ב)

בשלמא "הקללה" מעוררת את הלב לתשובה; אך מה עניינה של "הברכה" לכאן?

מפרש הבעל-שם-טוב:

למה הדבר דומה, להדיוט שמרד במלך, והמלך, במקום להענישו, מינה אותו למשרה חשובה, והעלה אותו ממשרה למשרה עד שעשהו משנה למלך. ככל שהטיב המלך עם ההדיוט, הכיר הלה יותר בגדולתו וברחמנותו של המלך, והצטער ביותר על שהעז למרוד בו. ואף כאן: כשאדם חוטא ומתחייב עונש, ובמקום להענישו הקב"ה משפיע לו טוב וחסד – הרי זה מביאו בסופו של דבר להתחרט באמת על חטאו ולחזור בתשובה.

(כתר שם טוב, עמ' יד)

אם יהיה נידחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך (ל,ד)

"שמים" – רומז לעניינים רוחניים. "אם יהיה נידחך בקצה השמים" – רומז למי שנמצא במצב רוחני ירוד ביותר. "משם יקבצך ה' אלוקיך" – ביום הגאולה יקבץ הקב"ה גם יהודים כאלה.

הווי אומר: כשמקרבים יהודי שהוא בבחינת "קצה השמים" מזרזים ומקרבים את ביאת המשיח וקיום הייעוד של "משם יקבצך ה' אלקיך".

(תורת-מנחם – התוועדויות, תשמ"ב ד, עמ' 2106)

החיים והמוות נתתי לפניך... ובחרת בחיים (ל,טו-יט)

יש לדקדק בזה: מיהו שאינו רוצה בחיים? אדרבה, מי שאוהב חיים, אוהב את ההפך מקדושה, היינו תענוגי העולם הזה.

אלא, יש מים עליונים, שהם התענוג באלוקות; ויש מים תחתונים – תענוגי העולם. יש לבחור בחיים ובתענוג העליון, בחינת עץ החיים, ולמאוס בתענוגים גשמיים, מים תחתונים, בחינת עץ הדעת טוב ורע.

(לקוטי תורה ואתחנן יא, ב)

ולדבקה בו (ל,כ)

כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו – מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה (כתובות קא)

דבקות בתלמיד חכם כמוה כדבקות בשכינה, שכן על-ידי דבקות זו הנפש מתייחדת עם שורשה בחכמה עילאה.

פירוש: כשם שגוף הבן נתהווה ממוח האב, וגם עכשיו הוא יונק את חיותו מהמוח, כן הוא בישראל, שנקראו בנים למקום: נשמתו של כל יהודי נאצלת מחכמה עילאה, מ'מוח העליון', והיא יונקת את חיותה מצדיקי וחכמי הדור, שהם בבחינת 'מוח' – ראשי בני-ישראל. מובן אפוא שהדבקות בראשי בני-ישראל מקשרת ומחברת את הנשמה עם שורשה במוח העליון.

(תניא פרק ב)

תקרא את התורה הזאת (לא,יא)

המלך היה קורא (רש"י)

על כל יהודי להקהיל ולקבץ את כל כוחות נפשו וכל מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו, ולהכניסם ב'בבית-המקדש' הפנימי שלו. הקהלה זו נעשית על-ידי ה'מלך', על-ידי ביטול וקבלת עול מלכות שמים.

(לקוטי שיחות כרך יט, עמ' 327)

האנשים והנשים והטף (לא,יב)

לפי ה'מנחת חינוך' (מצווה תרי"ב) גם תינוק שנולד הוא בכלל המצווה. נמצאנו למדים מזה כלל חשוב: חינוכו של ילד יהודי מתחיל מיד עם לידתו.

(לקוטי שיחות כרך ט, עמ' 378)

הלוא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה (לא,יז)

מסביר כ"ק אדמו"ר האמצעי:

"אין אלוקי בקרבי" – חסר בי, בהתקשרותי לאלוקות; לכן "מצאוני הרעות האלה" – אני מוצא ורואה בזולתי כל מיני רע. ועל-דרך תורתו הידועה של הבעל-שם-טוב, שכאשר אדם רואה רע בזולתו הרי זו הוכחה שמעין אותו רע נמצא בו עצמו. וכאדם המסתכל בראי, שאם הוא רואה לכלוך אין זה אלא משום שפניו שלו אינן נקיות.

(ספר-השיחות תש"ה, עמ' 91)

 לוח השבוע

 הלכות ומנהגי חב"ד

מאת: הרב יוסף-שמחה גינזבורג

שבת-קודש, פרשת ניצבים-וילך,

כ"ה באלול, 'שבת סליחות'

גם בשבת זו אומרים, קודם תפילת שחרית, את כל התהילים¹, אף-על-פי שאין מברכים את החודש².

הפטרה: "שוש אשיש".

הבעש"ט אמר שבשבת זו הקב"ה בעצמו מברך את החודש השביעי, המושבע והמשביע ברוב טוב לבית ישראל על כל השנה, ובכוח זה ישראל מברכים את החודשים י"א פעמים בשנה³.

אומרים 'אב הרחמים'⁴.

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ סיפר, שחסידים הראשונים היו לומדים ביום כ"ה באלול בפרשת בראשית עד "יום אחד"; בכ"ו באלול – עד "יום שני" וכו'; בכך התכוונו להביא תוכן של 'עבודה' גם בעניינים של "בראשית ברא…" (אתערותא דלעילא)⁵.

אחרי התפילה – התוועדות בבית-הכנסת, כבכל שבת מברכים, ובפרט שנהגו חסידים להתוועד בכל שבת-קודש ערב-סליחות⁶, ואף במוצאי-שבת-קודש – כהכנה לאמירת הסליחות.

בשבת שלפני ראש-השנה יש⁷ להתחיל בשבת עצמה בצדקה באופן המותר בשבת, על-ידי צדקה דמאכל ומשקה ['לחיים'] או על-ידי צדקה רוחנית, כמו נתינת עצה טובה ועל-אחת-כמה-וכמה  לימוד תורה, ועוד וגם זה עיקר – קבלת החלטה טובה [כולל הסכום!⁸] שתיכף ומיד לאחר השבת יקיים... [נתינת ממון בפועל, להפריש לעצמו וליתנו לעני או לגבאי בבוקר⁹].

במנחה – פרקי-אבות, פרקים ה-ו¹⁰.

מוצאי שבת:

אין אומרים 'ויהי נועם', 'ואתה קדוש'¹¹.

יום ראשון
כ"ו באלול, א' דסליחות

מוצאי שבת-קודש

ימי הסליחות המעוררים לתשובה, הם מהזמנים הידועים שבהם היו מנגנים את ניגונו של אדמו"ר הזקן, בעל 'ארבע הבבות'¹².

סליחות¹³ הראשונות, מתחילים אחר ובסמוך לחצות הלילה¹⁴.

יש לפרסם בכל בתי הכנסת (ולא רק לחסידים), שכדאי לקשר את אמירת הסליחות (=תפילה) – בכל אחד מימי הסליחות – עם תורה וצדקה: לפני אמירתן, ללמוד (הפעם – קודם חצות) את מאמר אדמו"ר הזקן ד"ה 'לך ה' הצדקה' הנדפס בתחילת הסליחות, ולפחות תחילתו וסופו, וכן עניין בתורה עם מסקנה להלכה; ולתת צדקה (הפעם – מיד לאחר חצות. וניתן לדחות את אמירת הסליחות בזמן מועט, שבו יקיימו את מצות הצדקה), כדי שיפעל בהבנה והשגה של הלימוד והתפילה, ואז פועלים את בקשת הסליחות וההמשכה שלאחריה¹⁵.

השליח-ציבור מתעטף בטלית בלי ברכה¹⁶.

יש להתחיל 'אשרי' בעשרה כדי שיוכלו לומר אחריו קדיש מיד, ואם השלימו לעשרה מיד אחרי סיום אשרי, יאמר כמה פסוקים וחצי קדיש. אם היו עשרה באמירת הסליחות, אסור לצאת באופן שלא יישארו עשרה לקדיש. אך אם יצאו ונשארו אפילו שישה, יאמר הש"ץ קדיש תתקבל¹⁷.

"הנשמה לך" – הש"ץ מתחיל בקול רם¹⁸.

באמירת 'א-ל רחום שמך' אמר הרבי תמיד כש"ץ: "למען אמיתָךְ, למען בריתָךְ" – ת' בקמץ, וכן בכולם.

באמירת 'עננו' מסיים הש"ץ בקול רם במקומות המופסקים בשתי נקודות, דלא כמנהג העולם¹⁹.

אומרים  'קדיש תתקבל' אחר הסליחות, גם אם מתפללים שחרית מיד לאחריהן²⁰.

באמירת סליחות בבית-המדרש של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, לאחר קדיש תתקבל, מסיימים בשירת "רחמנא דעני לעניי, ענינא!", והרבי היה מעודד את השירה כדרכו בקודש²¹.

האומר סליחות ביחיד, לא יאמר י"ג מידות²², גם לא בניגון ובטעמים²³.

יום שני,
כ"ז באלול, ב' דסליחות

מהיום ואילך עד ערב ראש-השנה ועד בכלל – אמירת הסליחות "באשמורת הבוקר"²⁴. ידוע מנהגנו לברך ברכות-השחר בבית²⁵, ועל-כל-פנים יש לברכן, ולפחות את ברכות-התורה, קודם הסליחות²⁶.

מכיוון שלמעשה הש"ץ מתעטף בטלית לאחר שהאיר היום – יברך עליה, אם מתפלל בה מיד לאחר-מכן²⁷.

יום שלישי
כ"ח באלול, ג' דסליחות

מדברי הרבי נשיא דורנו: "ג' דסליחות הוא יום מיוחד, ולכן אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר מאמר חסידות ביום זה"²⁸.

הוראת נשיאינו הקדושים ומנהג משנים רבות, אשר היורד לפני התיבה, ובפרט בימים הנוראים, יעבור תחילה על כל התפילות, ובפרט על כל הפיוטים, לדעת לכל הפחות פירוש המילות כפשוטו, וכמובן מאליו לדעת דיני התפילה בכלל, ודיני הש"ץ בפרט²⁹. ואף אם עשה כך לפני שנה, יעשה כן גם בכל שנה כמה ימים קודם שיורד לפני התיבה בתור ש"ץ³⁰. כמובן, על התוקע והמקריא ללמוד היטב את דיני התקיעות כהלכתן, כולל הטעויות והספקות השכיחות בהן³¹.

היום בתפילת מנחה אומרים תחנון³².

יום רביעי
כ"ט באלול, ערב ראש-השנה³³

בקריאת-שמע שעל-המיטה, ביום שלישי בלילה אור ליום רביעי, אומרים תחנון³⁴.

אָבֵל בתוך שבעה מותר לו ללכת היום לבית-הכנסת לאמירת הסליחות³⁵, וכן להתפלל עם הציבור³⁶.

בסליחות אומרים תחנון (=וידוי) אפילו לאחר עלות-השחר, אבל לא בתפילה³⁷.

בפיוט 'מרובים צרכי עמך', בסליחות נוסח ליטא הנוסח הוא "ותיטיב לנו הכתיבה והחתימה"³⁸, וכך תוקן בכת"י באחת מהוצאות קה"ת הראשונות, ולכאורה נכון הוא.

בפיוט "שלוש-עשרה מידות" יש כמה וכמה שינויים שתוקנו ב'סליחות' בהוצאות האחרונות (מוגה על-ידי כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו³⁹).

את הקטע "אל תבוא במשפט עמנו" אומרים חזן וקהל פסוק בפסוק.

את הפסוקים "אל תבוא", "והוא ישפוט" נפוץ לאומרם ביחד כפסוק אחד⁴⁰.

היום אין תוקעים בשופר⁴¹, ומי שלא הספיק להתלמד, יעשה זאת בחדר סגור⁴².

אחרי התפילה⁴³ אומרים 'סדר התרת נדרים'⁴⁴, במניין עשרה אנשים כשרים⁴⁵ (ולכל הפחות צריך שיהיו לפניו שלושה)⁴⁶.

* אח"כ עושים 'פרוזבול', דהיינו כל אחד אומר לפני ג' אנשים כשרים: "הריני מוסר לכם כל חובות שיש לי, שאגבה אותם כל זמן שארצה"⁴⁷.

* לפני שיוצאים מבית-הכנסת [ובכל מקום אפשרי], יש להודיע ולפרסם שחייבים לעשות היום 'עירוב תבשילין'⁴⁸, וכיצד עושים זאת.

* עורכים מגבית ומחלקים 'צורכי החג' לראש-השנה ולכל חגי תשרי לזקוקים לזה (בדומה ל"מעות חיטים" קודם חג-הפסח)⁴⁹.

* נוהגים לכתוב פ"נ (הנשואים – כמובן בחגירת אבנט) עבורו ועבור בני-ביתו לבקשת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה. להניחו בין דפי מאמר, קונטרס וכו' של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, ולשלחו (אם באפשרי – בו ביום) על-מנת לקראותו על הציון שלו⁵⁰.

נוהגים להשתטח על קברי צדיקים⁵¹, והנמצאים בקירוב מקום משתטחים על ציון כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע⁵² וכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו.

מסתפרים⁵³, וטובלים⁵⁴ במקווה טהרה לכבוד החג⁵⁵.

עירוב תבשילין⁵⁶:

נוטל פת שלמה⁵⁷ בשיעור 'כביצה'⁵⁸, עם תבשיל חשוב כגון בשר או דג בשיעור 'כזית'⁵⁹, ויתן ביד אחר (לכתחילה – מזכים על-ידי אדם זר בן-מצוות, ולא על-ידי בנו או בתו, אפילו גדולים, אם הם אוכלים משלו⁶⁰) לזַכות על-ידו לכל הקהל, ואומר: "אני מזכה לכל מי שרוצה לִזְכות ולסמוך על עירוב זה". הזוכה מגביה את העירוב טפח מן המקום שהיה מונח עליו, אפילו אם הניחו על ידו המוגבהת באוויר⁵⁹,  וחוזר ונוטל את העירוב מיד הזוכה, ומברך: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוַת עירוב". ואומר: "בדין..."⁶¹. מי שאינו מבין ארמית, צריך לומר בלשון שהוא מבין. תוכן העניין: "בעירוב הזה יהיה מותר לנו לאפות, ולבשל, ולהטמין חמין, ולהדליק נר, ולתקן, ולעשות כל צרכינו מיום-טוב לשבת, לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת".

* כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע נהג לקבל על עצמו הידור נוסף לפני כל ראש-השנה⁶². וכהוראה כללית נאמר: "בכל ראש-השנה צריך כל אחד לקבל על עצמו זהירות יתרה [הידור] במצוות עשה, וזהירות בסייג של לא-תעשה, וזהירות יתרה בהנהגה טובה"⁶³.

משעה אחת קודם תפילת המנחה⁶⁴ עד תפילת ערבית במוצאי ראש-השנה, ישקוד כל אחד ואחד באמירת תהילים לילה ויום⁶⁵.

הנוהגים לתת צדקה בכל יום, יתנו היום גם עבור שני ימי ראש-השנה⁶⁶.

לפנות ערב⁶⁷ לובשים בגדים נאים וחשובים⁶⁸, ויודעים שהקב"ה עושה לנו נס לשפטנו במידת הרחמים⁶⁹.

אין לובשים ה'קיטל'⁷⁰, גם לא הש"ץ והתוקע⁷¹, אלא ביום-הכיפורים⁷².

מדליקים בזמן הנקוב בלוחות, כמו בערב שבת⁷³. מי שלא הדליקה אז, תדליק בלילה לפני הסעודה⁷⁴ (מאש הדולקת לפני החג).

גם הפעם מברכת אחרי ההדלקה⁷⁵. הברכות בהדלקת הנרות: "להדליק נר של יום הזיכרון"⁷⁶, ו'שהחיינו'⁷⁷.

איש המדליק לא יברך⁷⁸ 'שהחיינו'⁷⁹.

יש להכין נר גדול (כמו נר נשמה, וניתן להשיג נר הדולק 48 ואף 72 שעות) כדי שיהיה אפשר להדליק ממנו את נרות ליל ב' דראש-השנה. השנה (אם זהו נר ליום אחד בלבד) יש לדאוג להדליק ממנו ביום השני של החג נר נוסף, שידלק עד שעת הדלקת הנרות ביום ב' דראש-השנה, ערב שבת שובה.

הנוהגים להדליק "נר תשובה" כמנהג בית הרב, וחוששים להדליקו ביום-טוב, ידליקו היום נר הדולק כמה ימים⁸⁰.

* תרומה ל'קרן השמיטה': מכיוון ש"קרבה שנת השבע שנת השמיטה"... יש לעורר ולעודד ולזרז אודות כל ההכנות הדרושות לקיום מצות השמיטה בארצנו הקדושה... ומכיוון שקיום מצות השמיטה כרוך עם הוצאות כספיות כו' – כדאי ונכון שכל אחד ואחד יתרום מממונו, בהקדם האפשרי, ל"קרן השמיטה", אשר, על-ידי-זה נכלל גם הוא ב"שומרי שביעית", "גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו"⁸¹.

* חידושי תורה — הוראת הרבי לכל כולל וישיבה, לפרסם לפחות פעמיים בשנה קובץ חידושי תורה (מהתלמידים ומחברי הכולל), לפני ר"ה ולפני חג הפסח⁸².

___________________________

1)     ספר-המנהגים עמ' 30.

2)     לבוש ר"ס תכא. מטה-אפרים סי' תקפ"א סעיף מז.

3)     ספר-המנהגים עמ' 55.

4)     'התוועדויות' תש"נ ח"ד עמ' 299.

5)     לקוטי-שיחות חט"ז עמ' 488.

6)     'התוועדויות': תשי"א ח"ב עמ' 327, תשמ"ב ח"ד עמ' 2253, תשמ"ג ח"ד עמ' 2045 ועוד.

7)     'התוועדויות' תשמ"ח ח"ד עמ' 376.

8)     סה"ש תשמ"ט ח"א עמ' 222 ובהערות.

9)     נסמן בהערה הקודמת.

10)   ראה בגיליון הקודם בסוף הערה 17, שלכאורה יש לנהוג בפועל כמנהג הישן שהזכיר הרבי בשנת תשמ"א לומר את המשנה שלפני הפרק והברייתא שלאחריו רק פעם אחת.

11)   לוח כולל-חב"ד, משו"ע אדה"ז סי' רצה ס"ג.

12)   ספר-השיחות תש"א עמ' 86-85 (ספר-הניגונים ח"א, ניגון א).

13)   כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו יצא לסליחות בבגדי הש"ק – 'אוצר מנהגי חב"ד', אלול-תשרי, עמ' כג, וש"נ (וכן מובא מס' לקט-יושר).

י"א שצ"ל הסליחות בעמידה, וכן נפוץ בין אנ"ש. ובפרט באמירת 'אשמנו' (מדינא - שו"ע אדה"ז סי' תר"ז ס"ז. ועד"ז לכאורה גם באמירת "אשמנו מכל עם"; "סלח לנו" שאחרי י"ג מידות, וכיו"ב). וכן י"ג מידות, ושמע קולנו.

14)   ספר-המנהגים עמ' 54 (מפני שאומרים 'במוצאי מנוחה'), וראה 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' כג. וכדי שתהא לסליחות שייכות לשבת, יש לעשות זאת מיד אחר חצות (שיחה דלהלן הע' 15, וראה בקטע הבא בפנים).

15)   ע"פ 'שערי המועדים – אלול', סי' עו, משיחות קודש תשל"ד ח"ב עמ' 435.

16)   לוח כולל-חב"ד. וגם אם הוא בחור, מתעטף בה (ע"פ שערי הל' ומנהג ח"א עמ' רכו, מר"ה יז,א ותנא-דבי-אליהו זוטא פכ"ג. וראה באריכות ב'הערות וביאורים – אהלי תורה' גיליון תתנ"א עמ' 50 ואילך, ובפרט בעמ' 62).

הט"ז (סי' תקפ"א ס"ק ב, ונעתק במטה אפרים שם סי"ד, במשנ"ב ס"ק ו ועוד) כתב ליטול טלית מחבירו בהשאלה כדי לצאת מספק ברכה (על בגד יום בלילה), אבל אדה"ז (סי' ח"י ס"ד) כתב ש"מותרים להתעטף אפילו בלילה, דהדבר ידוע שאין מתכוונים לשם מצות ציצית, אלא מפני כבוד הציבור" (וראה טעם זה בשערי אפרים שער י' פתחי שערים ס"ק יא, ודן בדבריו המשנ"ב סי' יד בביה"ל ס"ג סד"ה שאלה כשהיא מצוייצת), הרי דס"ל שא"צ לזה. מאידך צ"ע מרשימות היומן עמ' רי; שיחות קדש תשי"א (מהדורת תשנ"ט עמ' 182); והיכל מנחם ח"ג עמ' רמה, שם ברור שעקרונית לבישה כיו"ב חייבת בברכה.

17)   כדין חזרת הש"ץ וכיו"ב, מטה-אפרים ואלף-המגן סי' תקפ"א סעיף י"ז.

18)   'סליחות - לקוט טעמים ומקורות' ממטה-אפרים תקפ"א סי"ח.

19)   'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' כח.

20)   'סליחות – לקוט טעמים ומקורות'. וראה 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' כט.

21)   'אוצר מנהגי חב"ד' שם (ספר-הניגונים ח"ג, ניגון רמז).

22)   שו"ע הב"י סי' תקס"ה ס"ה.

23)   'היכל מנחם' ח"ג עמ' רסה (למרות האמור בעניין זה בשו"ע שם, ראה כף-החיים סי' קלא ס"ק ג. גם בשו"ת מנחת-אלעזר ח"ד סי' כב מסיק שלא לומר גם בניגון ובטעמים, וכן נהג  בפועל – 'דרכי חיים ושלום' אות קצ).

לעניין אמירת 'מחי ומסי', 'מרן דבשמייא' ביחיד, בלוח כולל-חב"ד הביא שידלגם, כיוון שיחיד מנוע מלהתפלל בלשון ארמי כמבואר בשו"ע רבינו סי' קא ס"ה. אך יש מקום להוכיח אחרת מלשון אדה"ז בסידורו, שהסתייג רק מאמירת 'יקום פורקן' השני ביחיד, ראה 'התקשרות' גיליון ס עמ' 20. הערות הת' ואנ"ש, צפת, גיליון ל עמ' 39.

24)   ספר-המנהגים, מנהגי ר"ה. (למעשה, במניין של הרבי אמרו סליחות בשעה 07:00).

25)   אג"ק חי"ט עמ' שצ, וראה ספר-השיחות תש"ד עמ' 20.

26)   לוח כולל-חב"ד, ע"פ שו"ע אדה"ז סי' מו ס"ח.

27)   למרות מש"כ במטה-אפרים שם סעיף ט"ו לברך תמיד, הרי לדעת אדה"ז הנ"ל הערה 16 אין לברך על עטיפה זו כלל, אא"כ היא מיועדת גם לתפילה שאח"כ.

28)   'התוועדויות' תשמ"ב ח"ד עמ' 2254. וכן נהג כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו כמה פעמים. וראה לקוטי-שיחות חי"ד עמ' 347 ואילך, וש"נ.

מהנכון שבמשך המעל"ע של יום זה ילמדו עכ"פ חלק מאחד המאמרים הללו (איש כחפצו, שהרי ישנם ריבוי מאמרים דיום זה) – ר"ד משיחת ג' דסליחות תנש"א. והעיקר שכל אחד יוסיף עוד עניין של לימוד, הנהגה טובה וכיו"ב – 'התוועדויות' תשמ"ט ח"ד עמ' 373.

29)   לכאורה – הוראה זו שייכת גם לפיוטי הסליחות. ראה באג"ק ח"ז עמ' שנא, שרצוי שלא להתפלל [כנראה – גם כל השנה] במניין שבו אומר הש"ץ פיוטים באמצע ברכות ק"ש (כנהוג בכמה קהילות אשכנזיות). אולי יש להתיר כשהציבור זקוקים לו כתוקע וכיו"ב. וראה בקשר לש"ץ מאנ"ש המתפלל בביהכ"נ דנוסח אחר ב'התקשרות' גיליון תקל"ד עמ'  14 ואילך, ובפרט בהערה 12.

30)   אגרות-קודש חי"א עמ' שנג, תטז וש"נ.

31)   ראה ספר-המנהגים ס"ע 56.

32)   סידור אדמו"ר הזקן לפני 'למנצח... יענך' (מלבוש ומג"א סי' קלא ס"ו. בשו"ע אדמו"ר הזקן שם, חסר סעיף זה).

33)   כנראה שהרבי לא התענה בער"ה - 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' מח, עיי"ש.

34)   סידור אדה"ז, לפני 'למנצח... יענך' (מאחר שאינו נוהג כיו"ט מיום שלפניו, אלא מעלות השחר, כיוון שאומרים הרבה 'סליחות' באשמורת, שלא כשאר עיו"ט, ואף לא כפי שנהגו בעבר בערב יו"כ – ראה שו"ע אדה"ז סי' תר"ד ס"ד-ה).

35)   לוח כולל-חב"ד, ע"פ הרמ"א סי' תקפ"א ס"א.

36)   מטה-אפרים שם סכ"ב.

37)   לוח כולל-חב"ד.

38)   כגון בסליחות 'קודש הילולים' הוצאת לוין-אפשטיין, ירושלים תשכ"ה. וייתכן שאצלנו נעתק (בתחילה – צולם) מתפילת נעילה, ששם מבקשים רק חתימה, ולא שמו לב לתקן, גם לא בהוצאה החדשה דארה"ק. וע"ע בסליחות 'יסוד מלכות' שנשאר בנוסח זה, וביאורו.

39)   התיקונים בפנים בפיוט 'שלוש עשרה מידות' הם בכמה שינויים מהנסמן ב'לקוט טעמים ומקורות', וכנראה הוגה שוב. ושמעתי שלראשונה נדפס פיוט י"ג מידות מתוקן בשילהי תשכ"ד בדף בודד (הוצאה קודמת של הסליחות היתה שנה לפני-כן, בשילהי תשכ"ג).

40)   כיו"ב, לפי מנהגי אשכנז אחרים אומרים בקטע "שמע קולנו" את הפסוקים "אמרינו האזינה" ו"יהיו לרצון" כפסוק אחד (כמדומני שהש"ץ אינו אומר את הפסוק השני בקול), וצ"ב מה הטעם לכ"ז.

41)   לוח כולל-חב"ד, מרמ"א סי' תקפ"א ס"ג.

42)   השלמה לשו"ע אדה"ז סו"ס תקפא, במהדורה הישנה עמ' 1364, ובחדשה עמ' תסח.

43)   לוח כולל-חב"ד, ובסידור אדה"ז: 'קודם חצות'.

44)   בנוסח התרת נדרים, תיבת "בכולהון" נמשך לפניו – "לכן אני שואל ממעלתכם התרה בכולהון" (ולא "בכולהון אני מתחרט") כן אמרו כ"ק אדמו"ר מהורש"ב (רשימות הרב לנדא, 'כפר חב"ד' גיליון 986 עמ' 35) והרבי (מראות-קודש ער"ה תשמ"ט), וכן הוא בסידור 'בית יעקב'. ולא כבסידור אוצר התפילות, וכן בסידור יעב"ץ הוצאת 'אשכול', שנמשך לאחריו.

בסידורינו מנוקד: "ולא יעשה שום רושם כלל" הש' בקמץ. ואולי הוא טה"ד.

45)   בסידור הלשון "וטוב שיהיה עדה שלמה", ובספר-המנהגים ובלוח כולל-חב"ד – "ובעשרה". כנראה, לא הקפיד הרבי שהמתיר יהא מי שהותר לו כבר ('כפר חב"ד', גיליון 779 עמ' 138).

46)   ראה אלף-המגן למטה-אפרים סי' תקפ"א ס"ק קא.

מדינא, קטן 'מופלא סמוך לאיש' אינו מצטרף למתירים, אבל מבקש התרה (ראה הלכות והליכות בר-מצווה פי"א סי"ד. חנוך לנער ס"פ לג). וב'אוצר' עמ' לט כתב שאין נוהגים בזה.

במטה-אפרים שם סוס"ב כתב שלא יאמרו כמה מבקשי התרה ביחד, אלא בשעת הדחק.

לעניין נשים, לפי הנפסק בשו"ע (יו"ד רלד סנ"ו-נז) הבעל נעשה שליח לשאול על נדרי אשתו, אך אינו מצטרף להמתירים, ולכאורה יכול היה בעלה לומר הנוסח גם בשמה (אך לאחרים, אף לבתו, לא ניתן להתיר ע"י שליח – שם סי' רכח סט"ז. וע' פתחי-תשובה שם ס"ק ט לעניין בקשת התרה בכתב) ולעניין מודעה על לעתיד – לכאורה די להן ב'כל נדרי'.

47)   שו"ע אדה"ז חו"מ הל' הלוואה סל"ה-ל"ו, שזמנו לכתחילה בסוף השנה השישית. ומצוה לפרסם. וראה 'אוצר' עמ' מ-מא. בלקוטי שיחות כרך כד עמ' 316, עורר הרבי רבנים וכו' לערוך ולהפיץ שטר פרוזבול, בפירוט שמות חברי הבי"ד, כדי שיחתמו עליו רבים. ועליהם להקנות עוד היום קרקע משל מישהו מהם לכל לווה שאין לו קרקע משלו.

48)   ערוך-השולחן סי' תקכ"ז סי"ד.

49)   לקוטי-שיחות חי"ד עמ' 369.

50)   ראה ספר-המנהגים ס"ע 95. ב'לוח השבוע' לג' תמוז, גיליון  תתפ"ד הערה 21, פורטו כמה מנהגים בקשר לכתיבת פ"נ.

51)   רמ"א סי' תקפ"א ס"ד, וראה מטה-אפרים שם ס"נ.

52)   ספר-המנהגים ס"ע 55.

53)   מדינא מותר גם אחר חצות, שו"ע אדה"ז סי' רנא ס"ד (אך האריז"ל היה נזהר – כל השנה – להסתפר קודם חצות דווקא, כף-החיים שם ס"ק יט ומטה-אפרים סי' תקפ"א ס"ג. וכנראה למעשה אין מקפידין בזה, וצ"ע – ראה 'התקשרות' גיליון תרע"ו עמ' 14).

54)   מחצות היום, לקוטי-דיבורים ח"ג עמ' 865. ועיין אלף-המגן למטה-אפרים סי' תקפ"א ס"ק קכא. ליקוטי מהרי"ח ח"ב דף ז,ב.

55)   לוח כולל-חב"ד.

56)   סידור אדה"ז ולוח כולל-חב"ד.

ברשימת הרב חמ"א חודקוב ז"ל ממוצאי שבת תשובה תשל"א, מספר שאור לער"ה שאל את הרבי אם אפשר לעשות עירוב תבשילין בהשכמה, וענה הרבי שמהסתם עושים זאת סמוך יותר (לערב), כי לולא זאת הלוא יוכלו לאוכלו בינתיים, ע"כ (תשורה לחתונת הרה"ת יוסף וחיה מושקא שי' קרמר, תשע"ד). אמנם בשיחת ליל ער"ה תשמ"ח ס"י (בלתי מוגה, התוועדויות תשמ"ז ח"ד עמ' 426), ההוראה היא להיפך: "עשייתו [של ה'עירוב תבשילין'] אמנם צ"ל דווקא בערב ר"ה, אבל לא מצינו הגבלה לעשותו דווקא סמוך לר"ה, וכמו שרואים בפועל שלא נקבע לו זמן מסויים ביום, ויש מקדימין ויש מאחרין. ולא עוד, אלא שמסתבר לומר שגם העושה עירוב-תבשילין בליל ערב ר"ה – פעל את כל הענינים כאילו עשה באמצע או בתחילת היום, כיוון שאח"כ אוכל מתבשיל זה, ביום השבת וכיו"ב". ומסיים שיש להתחיל בזה עתה, "זריזין מקדימין"... ו"עוד מעלה פשוטה בעשיית העירוב מוקדם – עי"ז יהיה בטוח שלמרות הטירחה דהכנות לר"ה והחיפזון והבהלה - לא ישכח, אלא יעשה זאת ביישוב הדעת כו'". וראה בקובץ 'הערות וביאורים – אהלי תורה' גיליון א'עג עמ' 128 מענה לרבנים בנדון, שעכ"פ "באם יוצא לדרך וכיו"ב - כל היום כשר, וגם לפני זה באם עושהו "ערב" יו"ט".

57)   ראה שו"ע אדה"ז סי' תקכ"ז סכ"ה.

58)   בנפח 54 סמ"ק, משקלו לערך 22 גרם.

59)   בנפח (ומשקל) 27 סמ"ק.

60)   שו"ע אדה"ז סי' תקכ"ז סי"ז וסי' שסו סי"ב-יג.

61)   כנדפס בסידור תהלת ה' (הישן) עמ' 249.

62)   ספר-המנהגים עמ' 56. אמנם במקור הבא, וברוב המקורות שהובאו ב'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' קנג-ד מדובר בר"ה עצמו, ובחלקם – לאחריו.

63)   'ספר המאמרים – קונטרסים' לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, ח"א עמ' קלב (ושם: "זהירות יתירה במצוות עשה [בלקו"ש דלהלן: בהידור מ"ע], וזהירות בסייג של לא-תעשה [בתורת מנחם ח"ד עמ' 32: בזהירות יתירה מל"ת], וזהירות יתירה [בתורת מנחם שם: הוספה] בהנהגה טובה"). לקוטי-שיחות חלק ב עמ' 348.

64)   אודות תוכן ההתבוננות שצ"ל בתפילה זו, ראה ספר המאמרים תש"ג ס"ע 41.

65)   ספר המנהגים, מנהגי ר"ה.

66)   הוראת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, שערי-צדקה עמ' קמב.

67)   בער"ה סמוך לכניסת החג, נהגו רבותינו נשיאינו להיכנס ולשוחח זמן-מה עם זוגתם הרבנית.

אצלם היה הדבר "בדוגמא של מעלה" כיוון שבר"ה היא הנסירה ובניין המלכות (שיחות קודש תשל"ה ח"א עמ' 4). וההוראה בעבודה הרוחנית לכאו"א היא, שאצל כל אחד ואחד מישראל יש לא רק הענין ד'משפיע' אלא גם העניין ד'מקבל' – קבלת עול, ובפשטות יותר – שצריך להתמסר ל[הפצת המעיינות וחיזוק] נשי ובנות ישראל (תורת מנחם התוועדויות ח"כ עמ' 270).

68)   לוח כולל-חב"ד. במטה אפרים (תקפא,נה, ע"פ הב"ח והט"ז סי' תקפ"א ומג"א ר"ס תקצ"ז) כתב ללבוש רק נאים אבל לא חשובים כשאר יו"ט (שבגדי יו"ט צ"ל יותר טובים משל שבת כמ"ש בשו"ע אדה"ז סי' תקכ"ט סו"ס ז), אבל בשערי תשובה (ס"ק ו, ובשו"ע השלם – טו) כתב: "והעולם נוהגים ללבוש בגדי יו"ט כשאר יו"ט, רק הנשים לובשות לבנים".

69)   לוח כולל-חב"ד, משע"ת סי' תקפ"א ס"ק ו, וע"ע מטה-אפרים סי' תקפא סנ"ה.

70)   בלקט 'והאר עינינו בתורתך' (מוריסטאון, נ.דז. תשס"ה) עמ' רעג מסופר בשם הרה"ח רי"ל שי' ביסטריצקי, שהרבי אמר שקיטל צ"ל בגד שלובשים אותו מעל הראש (כפי שלבשו הרבי והרש"ג), ולא כאלה (המצויים) שפתוחים מלפנים ונרכסים בכפתורים. וע"ע.

71)   כי לדעת אדה"ז (סי' תר"י ס"ט) עיקר הטעם שלובשים קיטל "כדי להיות דוגמת מלאכי השרת", וזה שייך רק ביום-הכיפורים - 'המלך במסיבו' ח"א עמ' קטו.

72)   ספר המנהגים, מנהגי ר"ה.

73)   הקדמת (בן) ה'דרישה' לטור יו"ד ח"א. מטה אפרים סי' תרכ"ה סל"ג. פסק הגאון בעל 'תורת חסד', וכן מוכח בלקוטי-שיחות כרך כד עמ' 297 הע' 69 – 'קיצור דיני נש"ק' עמ' לו.

74)   מטה אפרים שם.

75)   שו"ע אדמו"ר הזקן סי' רסג ס"ח. ומלשונו משמע דה"ה כשמדליקין בלילה (וגם איש המדליק – קצות השלחן סי' עד בבדי השלחן ס"ק יט), ודלא כמ"ש במטה אפרים ובאלף למטה שם.

76)   שם, מנהג בית רבנו, כמו בקידוש ובהפטרה - אג"ק ח"ו עמ' קכה. [בירכה שהחיינו – קיבלה עליה קדושת יו"ט, ואינה יכולה להתנות בזה, מובא מעירובין מ,ב].

77)   ספר המנהגים, מנהגי ר"ה.

78)   בירך 'שהחיינו' בהדלקת הנרות, לא יברכנה שוב בקידוש – ספר-המנהגים עמ' 60.

79)   לוח כולל-חב"ד.

80)   הרה"ג ר' ישראל יוסף שי' הכהן הנדל, רב קהילת חב"ד במגדל העמק, כתב להתיר הדלקת 'נר תשובה' ביו"ט (למרות הוויכוח ע"ד הדלקת נר נשמה להנוהגים כך ביו"ט, ראה פסקי תשובות סי' תקי"ד ס"ק יד, כיוון שכאן הוא לטובת החיים). החושש מזה, ידליק היום נר (ג' נרות כמנהגנו) הדולק לכמה ימים.

81)   משיחת ש"פ ראה מבה"ח אלול תשמ"ו ס"ז (מוגה בלה"ק), לקוטי שיחות חלק כט עמ' 277. תודה להרב מנחם דוב שי' דוברוסקין שהסב תשומת-ליבנו לשיחה זו.

82)   שיחת אדר"ח חשון ה'תשל"ו ס"ב — שיחות קודש ח"א עמ' 172. ובכ"מ.