חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:38 זריחה: 6:35 י"ז בכסליו התש"פ, 15/12/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

יהודים של יום הכיפורים
ניצוצי רבי

מדורים נוספים
התקשרות גליון 1054- כל המדורים ברצף
השמחה מכוחם של "ילדים פרחי כהונה"
עבודת יום-הכיפורים – בבית-המקדש
יהודים של יום הכיפורים
יום-הכיפורים
היום הקדוש במחיצת רבותינו
בי"ג תשרי ניתנים כוחות לעבודה באופן של "לכתחילה אריבער"
חג הסוכות
הלכות ומנהגי חב"ד

בשלל הזדמנויות עמד הרבי על התופעה המיוחדת של יהודים הפוקדים את בתי-הכנסת ביום-הכיפורים * כשיהודי אומר 'ונתנה תוקף' הוא פועל תיקון בעבודת המלאכים * 'ריצה' לבית הכנסת, ויהודים הנהנים מ'צום' כיפורים * דרשות הרבנים להתעוררות לפני "יזכור" פעלו אצל רבים "עולם ומלואו" * ואיזו עוגה מתוקה נותן הקב"ה בעצמו?

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

תשובת היחיד בסיוע הציבור

בהתוועדות וא"ו תשרי תשמ"ב (התוועדויות תשמ"ב כרך א' עמ' 52) עמד הרבי על העובדה שביום הכיפורים "רצים" כולם לבית-הכנסת, ופירט:

...ואינה דומה הריצה לבית הכנסת שבכל ימות השנה לריצתם לבית הכנסת ביום-הכיפורים!

אפילו אותם יהודים הנמצאים במעמד ומצב של תינוק שנשבה לבין העכו"ם [שלא באשמתם כי נלקחו 'בשבי', קודם שהגיעו למעמד ומצב שתהיה להם דעה עצמית על הנהגתם] – הנה בבוא יום הכיפורים נמצאים גם הם בתנועה של התעוררות נפשית, והתעוררות זו פועלת גם על רגליהם הגשמיות, היינו שהרגליים מוליכות אותם לבית-הכנסת.

והנה איתא ברמב"ם (הלכות תשובה פרק ב' הלכה ז') ש"יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכל, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכיפורים".

ועל-פי-זה – הרי רואים בפועל, 'מעשה רב', שכאשר מגיע הזמן ש"חייבים הכל לעשות תשובה" (יום הכיפורים) – מתאספים כולם בבית הכנסת, בציבור דווקא... מוכח מזה שכללות ענין הציבור מסייע ומוסיף בעבודת התשובה.

רושם בלתי נשכח

בשיחתו עם הגאון רבי מרדכי סאוויצקי בד' כסלו תשמ"ח ('מקדש מלך' כרך ב' עמ' 377) הצביע הרבי על העובדה הבאה:

רואים בפועל – בכל מקום שמקבצים יהודים ומדברים עמם בעניני יהדות – לאו דווקא בשנת הקהל אלא גם בשבתות (כ'מנהג ישראל' – הובא לפסק-דין בשולחן-ערוך – "להקהיל קהלות בכל שבת") ובימים-טובים ובכל הזדמנות מתאימה, ומעוררים אותם להתחזק ב"המעשה אשר יעשון", הרי דברים היוצאים מן הלב – פועלים פעולתם, ומותירים רושם וכו'. ואזי מתקיימת אצל השומעים – המטרה והתכלית דהקהל – "ליראה את ה'".

והמצב באמריקה מהווה ראיה הכי גדולה לכך: הדרשות שנושאים הרבנים לפני "יזכור" פעלו עולם ומלואו. היו רבים שלולי זאת – קרוב לוודאי שלא היו שייכים לענין יהודי ויהדות ('אידשקייט') – כמו על דרך משל לענות אמן וכיוצא-בזה.

וכאשר בא יהודי לבית הכנסת לאמירת "יזכור" בימים טובים, ומתחייב לתת לצדקה ועונה "אמן יהא שמיה רבא" בשעת אמירת קדיש (לפני או אחרי "יזכור") – עושה הדבר רושם אצלו (ואף כשהוא רוצה לשכוח זאת הרי בנו יזכירנו...)!

תיקון בעבודת המלאכים

על מה שבכוחו של יהודי לפעול אף בתיקון עבודתם של מלאכים – עמד הרבי בשיחת ש"פ וארא תשמ"ה (התוועדויות תשמ"ה כרך ב' עמ' 1062), אז אמר כדלהלן:

גם יהודי שמגיע לבית-הכנסת ב'ימים נוראים', בראש השנה, ולכל הפחות – ביום הכיפורים (לאמירת "יזכור" וכיוצא-בזה), ואילו במשך כל השנה כולה לא יודעים היכן הוא נמצא [אין זה שחושדים בו כו', שהרי כל ישראל בחזקת כשרות, אבל מאידך, בבית הכנסת לא רואים אותו...] – גם הוא אומר – על-פי הוראת וציווי התורה – תפילת "ונתנה תוקף", ועל-ידי-זה פועל תיקון בעבודתם של מלאכים עליונים!...

[העובדה ש"מלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון" היא מפאת ידיעתם שעבודתם אינה בתכלית השלימות (שלולי כן מה מקום יש לחיל ורעדה מיום הדין כו') – ועל ידי תפלתם של ישראל "ונתנה תוקף" שאומרה כל-אחד-ואחד מישראל, נפעל התיקון של המלאכים].

התעוררות מיוחדת ב'יזכור'

בו' תשרי תשמ"ג ('התוועדויות תשמ"ג כרך א' עמ' 57-56) דיבר הרבי בהרחבה אודות השפעת 'הזכרת נשמות' על יהודים הבאים לבית-הכנסת במיוחד לשם כך:

תופעה מיוחדת בקשר ל'הזכרת נשמות' ביום-הכיפורים שלא מצינו בשאר ימים טובים שבהם מזכירים נשמות:

ישנם יהודים אשר מבלי הבט על מעמדם ומצבם במשך כל ימות השנה, באים הם לבית-הכנסת לערוך 'הזכרת נשמות' עבור הוריהם או זקניהם. זאת אומרת: נשמותיהם של הוריהם או זקניהם אשר בעולם האמת, פועלים עליהם לבוא לבית-הכנסת, ולהתאחד עם שאר היהודים הנמצאים בבתי-כנסיות על-ידי אמירת התפילות יחדיו.

ועד כדי כך – שעוד משך זמן לפני יום-הכיפורים דואג הוא 'לקנות' מקום בבית-הכנסת, היינו, שהוא נותן פרוטה שבה 'היה יכול לקנות חיי נפשו' (כלשון אדמו"ר הזקן בתניא פל"ז) כדי שיהיה לו מקום בבית-הכנסת [ועל-אחת-כמה-וכמה שבהיותו 'אדם חשוב' הרי הוא משתדל לקנות 'מקום מכובד' בית-הכנסת אף-על-פי שצריך לתת מממונו ('חיי נפשו') סכום גדול יותר מאשר פרוטה אחת!]

וכל זה נפעל כתוצאה מהעניין ד'הזכרת נשמות', כלומר: היות שהוא רוצה להתאחד עם נשמותיהם של הוריו וזקניו אשר בעולם האמת – יודע הוא ומרגיש שהדרך היחידה לדבר היא – לבוא לבית-הכנסת, ולהתאחד עם רבים מישראל (מנין, ועל-אחת-כמה-וכמה כמה מניינים) על-ידי התפילה להקב"ה ('כעבדא קמיה מרי'), ובנוגע ל'הזכרת נשמות' – אמירת אותיות ותיבות שנתקנו על-ידי גדולי ישראל, כולל – התיבות 'בעבור שבלי נדר אתן צדקה בעדו'. כלומר, שהוא מקשר זאת עם קיום מצווה במעשה בפועל.

זאת אומרת: ביום-הכיפורים – 'אחת בשנה' מרגיש כל-אחד-ואחד מישראל שמקומו וביתו האמיתי, אשר שם מתאחד הוא עם כל בני-ישראל, כולל עם הנשמות הנמצאות בעולם האמת עד ראשית כל הדורות – הרי זה כ'מקום קדוש', בית-כנסת ובית-מדרש, שבו מתפללים להקב"ה ולומדים תורה ומנדבים לצדקה בציבור. ולכן, הרי הוא מתכונן בעצמו ומכין את בני ביתו לקראת יום-הכיפורים, בידעו שזהו יום מיוחד משאר ימות השנה – 'אחת בשנה', ויחודו של יום זה מתבטא בהתאחדות עם שאר בני-ישראל במקום קדוש.

ובזה רואים את גודל העילוי באחדותם של ישראל הנפעלת ביום-הכיפורים – 'אחת בשנה' – על-ידי הנשמות הנמצאות בעולם האמת, שעל ידם מתעוררים כמה-וכמה מישראל לבוא לבתי-כנסיות ולהתאחד עם כלל ישראל.

והתעוררות זו מתבטאת גם במעשה בפועל – נתינת צדקה בסבר פנים יפות במוצאי יום-הכיפורים, כולל – ידיעת הבטחת 'תורת אמת' ו'תורת חיים' אשר 'מצווה גוררת מצווה', כלומר, שהוא מקבל על עצמו שעל-ידי קיום מצווה זו יבוא לקיום מצוות נוספות, עד לקיום כל התורה ומצוותיה בשלימות.

והנה, התעוררות מיוחדת זו על-ידי 'הזכרת נשמות' נפעלת אצל כל-אחד-ואחד מישראל – גם אצל אלו שהם באים לבתי-כנסיות ובתי-מדרשות במשך כל השנה כולה (נוסף על האמור לעיל אודות אלו שבאים לבית-כנסת רק כדי לערוך 'הזכרת נשמות') – כפי שרואים בפועל שישנה התעוררות מיוחדת בעת 'הזכרת נשמות', כאשר מזכירים את הנשמות הנמצאות בעולם האמת, ויודעים שבאותה שעה נמצאות נשמות אלו כאן למטה (כמובאר בכמה ספרים).

וגם אלו שיוצאים מבית-הכנסת בעת 'הזכרת נשמות' – ויהי רצון שהוריהם יאריכו ימים ושנים – הרי יציאתם מבית-הכנסת היא מפני שמסבירים להם שבעת 'הזכרת נשמות' נמצאים בבית-הכנסת כל הנשמות שבעולם האמת ('ארצות החיים'), ולכן, בשעה זו צריכים הם להיות מחוץ לבית-הכנסת, ואצלם נפעלת ההתאחדות עם הנשמות שבעולם האמת, עד לנשמותיהם של האבות אברהם יצחק ויעקב, והאמהות שרה רבקה רחל ולאה – על-ידי יציאתם מבית הכנסת.

ומזה מובן שגם אצלם נפעלת התעוררות מיוחדת על-ידי הידיעה אודות כללות העניין ד'הזכרת נשמות'. [ומה גם שבנוגע לנתינת הצדקה בפועל ממש – הרי גם הם נותנים לצדקה בלאו-הכי, ואין נפקא-מינה מהו הטעם לנתינת הצדקה (מטעם זה או מטעם אחר), העיקר – שכלפי שמיר גליא שזוהי מצוה השקולה כנגד כל המצוות].

ועל-פי-זה מובן גודל העילוי הנפעל באחדותם של ישראל על-ידי וביחד עם הנשמות שבעולם האמת, כלומר, שהענין ד'כולנו כאחד' הוא לא רק ביחס לאלו הנמצאים באסיפה והתוועדות אחת, בבית-כנסת אחד, או אפילו ביחס לכל היהודים אשר הם בחיים חיותם בעלמא דין באותו דור – אלא האחדות היא עם כל נשמות-ישראל שחיו בכל הדורות החל ממתן-תורה, כולל נשמות הגרים שגם הם נכחו במעמד הר סיני (כדאיתא ב'פרקי דרבי אליעזר'), שכולם עומדים 'לפני ה'' בתור מציאות אחת.

אין לו הנאה גדולה מזו

בשיחת פורים תשמ"ה (התוועדויות תשמ"ה כרך ג' עמ' 1417) תיאר הרבי את הנאתו של יהודי שאינו רגיל לפקוד את בית הכנסת בימי שגרה, וכה אמר:

רואים במוחש שאפילו יהודים שבמשך כל השנה כולה רחוקים הם מענייני יהדות, וצריכים להתווכח ולהתדיין עמם בנוגע לקיום המצוות, מצוות שאינם קשורים עם עינוי הגוף, מפני שטוענים שאין הדבר שייך אליהם, ומהי ההוכחה שצריכים לקיים את המצוות, וכל שאר הטענות הידועות כו' – הנה בבוא יום-הכיפורים, באים גם הם לבית-הכנסת, ואינם אוכלים ואינם שותים במשך כל היום כולו, ולא עוד, אלא שנהנים מזה שמתענים ביום-הכיפורים!

וכאשר ישאלו יהודי זה: מה יום מיומיים, מה ראית לבוא היום לבית-הכנסת, לא לאכול ולא לשתות – הרי אתמול בשעה כזו (וגם מחר) היית עסוק בענייני חול, כולל אכילה ושתיה? – משיב בתמיהה, שאינו מבין כלל מהי השאלה: מכיון שיהודי הוא, לכן בבוא היום המיוחד שהקב"ה הבדילו מכל שאר ימי השנה, "אחת בשנה", בצוותו שביום זה לא יאכלו ולא ישתו, ויעסקו בתפלה להקב"ה – אין לו הנאה גדולה יותר מזו!

לא מספיק!

אמנם, באיגרתו מיום ד' ניסן תשט"ו (לקוטי שיחות כרך טז עמ' 546) קובע הרבי בדברים נוקבים, כי אין להסתפק בהתעוררות זו של יום-הכיפורים בלבד:

ואותם שמאמינים שהשם-יתברך הוא הבורא עולם – ביום הכיפורים ובשעת אמירת יזכור בבית הכנסת, מה-שאין-כן בכל השנה ובימות החול, הרי-זה היפך השכל הבריא... אלא שכנזכר-לעיל [זהו דרכם של] כמה אנשים שאין רצונם להלחם נגד היצר שלהם ומנסים לתרץ על-ידי-זה העבירות שעושים...

עוגה מתוקה מאת הקב"ה...

בח' תשרי תשמ"ט נפגש הרבי עם קבוצת ידידי ליובאוויטש וקרוב לסיום הפגישה אמר להם (התוועדויות תשמ"ט כרך א' עמ' 55):

ונסיים במה שפתחנו: שהקב"ה בעצמו יתן לכל אחד ואחת מאתנו, ולכל עם ישראל כולו – עוגה מתוקה בגשמיות וברוחניות – "גמר חתימה טובה", לכל השנה כולה.

ויהי רצון שניפגש יחד, הרבה קודם ערב יום הכיפורים הבא, במהרה בימינו ממש, בארצנו הקדושה, יחד עם משיח צדקנו.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)