צערו של אברהם
"והוא יושב פתח האוהל כחום היום" (בראשית יח,א). הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, שלא להטריחו באורחים, ולפי שראוהו מצטער, שלא היו אורחים באים, הביא מלאכים עליו בדמות אנשים.
(רש"י)
חסד תמידי
אף שהפעלת מידת החסד והוצאתה אל הפועל אפשרית רק כשיש מי שזקוק לחסד, בבני-אדם טובים בעצם מהותם מידת החסד וההתעוררות אליה יכולות להתרחש בכל מצב. מכאן צערו של אברהם אבינו כשלא באו אליו אורחים, כי אצלו מידת החסד הייתה בהתעוררות תמידית.
(ספר המאמרים ת"ש)
מלאכים ואנשים
אם חפץ הקב"ה למלא את משאלתו של אברהם, שיוכל להכניס אורחים, מדוע לא הפיג את החום והיו באים אורחים ממש, בני-אדם ולא מלאכים? אלא שהיה חשש שיבואו אליו בני-אדם בדמות מלאכים, אבל בפועל יעמיסו עליו טרדות וטרחות יתרות...
(עיטורי תורה)
לקרב יהודי
"אמר רבי יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה" (שבת קכז). להכניס תחת כנפי השכינה יהודי שהתרחק מן היהדות, המרגיש כאורח בבית הכנסת – חשוב אצל הקב"ה יותר מהקבלת פני שכינה, מזה שאדם מתבודד בארבע אמותיו בשאיפה לקבל את פני שכינה ואין הוא דואג לבני דורו.
(ילקוט אליעזר)
השכינה זמינה
השכינה מצויה תמיד ובכל מקום, ובכל עת אפשר להקביל את פניה, אבל הכנסת אורחים אינה מזומנת בכל שעה. לפיכך "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה".
(רבי משה-לייב מסאסוב)
עבד לאורחים
"אל נא תעבור מעל עבדיך" (בראשית יח,ג). ואילו לוט אמר לאורחיו: "סורו נא אל בית עבדכם" (בראשית יט,ד). כי כשבא אורח אל אברהם אבינו מיד חדל להיות בעלים על ביתו, שכן היה מעמיד את כל הבית לרשותו ולשימושו של האורח, ולא היה אלא כעבדו בלבד.
(מעיינה של תורה)
נדיבות משולשת
על אברהם אבינו נאמר שהיה נדיב בממונו, בגופו ובנפשו. "בממונו" – כל אשר לו פיזר בעבור הכנסת אורחים. "בגופו" – הוא טרח בעצמו לשרת את האורחים. "בנפשו" – אברהם על-אף היותו חכם גדול ויתר על התענוג שלו, והקדיש את זמנו לאנשים פשוטים, להסביר להם שיש בורא אחד לעולם.
(לקוטי דיבורים)
פרדס לתענוג
"ויטע אשל בבאר שבע" (בראשית כא,לג). אברהם עסק בצדקה בבחינת "בכל מאודך": לא זו בלבד שסיפק לעוברים ושבים את צורכיהם הקיומיים, אלא גם נטע פרדס, להפיק ממנו פירות לאורחיו, שזה עניין של תענוג.
(הרבי מליובאוויטש) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
