מדורים נוספים
	התקשרות גליון 1072- כל המדורים ברצף
	סדר העבודה לאחר מתן-תורה הוא "אין עוד מלבדו"
	השלב האחרון בדור האחרון
	משל ונמשל
	פרשת יתרו
	הרבנית חיה-מושקא נ"ע
	"מתן תורה"
	הלכות ומנהגי חב"ד

מה קדם בסדר הקריאה ל'מבצעים' והטעמים לכך * בין "משל שלם" למשל שחציו דומה לאדם וחציו לבהמה... ומדוע סתם רבי את המשנה כרבי מאיר דווקא? * זהירות מקירוב לפני החתונה, ודברים נוקבים על קהילות ללא רב מורה-הוראה * על הכרח לימוד החסידות בדורנו, ומהי הדרך הממוצעת בקירוב יהודים * רשימה נוספת בסדרת 'יסודתו בהררי קודש'

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

הסבר ל'מבצעים'

כאשר נדרש  הרבי לשאלה מדוע פתח (בשנת תשכ"ז) ב"מבצע תפילין" – השיב בין השאר:

א. יש להתחיל במצווה שנקל יותר לפעול את קיומה, והרי נקל יותר לפעול קיום מצוות תפילין מאשר מצוות אחרות (תורת מנחם כרך נא עמ' 222 הערה 242).

ב. מצוות תפילין הוא ענין כללי ו"הוקשה כל התורה כולה לתפילין" (קידושין לה, א. וש"נ). - ראה שם עמ' 224. ובכמה מקומות.

יש לבאר לפי זה את העובדה שמבצע לולב קדם ל"מבצע תפילין" – כפי שנאמר בתולדות בית רבינו, בראש ספר 'היום יום':

תשי"ד – מעורר לזכות בני ובנות ישראל בברכת הד' מינים בחג הסוכות.

וזהו על פי המובא בראשונים בשם המדרש "שכל המקיים מצות אתרוג עם שלשת המינין כאילו מקיים כל תרי"ג מצוות שבתורה" (אבודרהם תפלת שחרית לסוכות), ו"כל המקיים מצות אתרוג ואגודתו כאילו קיים כל המצות" ('דרשות ופירושי רבינו יונה על התורה' פרשת האזינו ד"ה אז"ל), וראה גם 'מחזור ויטרי' הלכות סוכות אות ע.

מעתה מובן שהרי – א) זו מצווה שקל לקיימה, ב) זה עניין כללי.

בשלב מאוחר יותר עורר הרבי על-דבר זיכוי הרבים בקיום מצות אכילה בסוכה (ראה גם ספר 'ימי תמימים' כרך ז' עמ' 46, 133, 209, 211-213) ותוכן הדברים:

"לזכות אחינו בני ישראל לישב בסוכה, להזמין השכנים וכו' לסוכה ולכבדם במזונות וכו' ושיהיה בסבר פנים יפות, וכל דכפין יוכל להיכנס וליהנות מהישיבה בסוכה" – ימי תמימים שם עמ' 133.

ואולי זהו על פי המובא: "בל תהי מצות סוכה בעיניך קלה, כי כנגד כל מצוות דת חובותיה שקולה" (מחזור ויטרי פיוטים של שמונה עשרה שחרית ליום שני), ועוד שם (בהמשך בפיוט "כי אקח מועד"): " אשרי אנוש יעשה זאת, יחשב לו כשומר כל התורה הזאת" – שגם זו מצוה ועניין כללי.

עומק המשלים

על משלי התורה – כבר נתבאר בארוכה בלקוטי שיחות כרך טז עמ' 529 (ראה גם תורת מנחם כרכים לג עמ' 226. לד עמ' 298) ובכמה מקומות – ולעניין זה כדאי להביא מה שכתב רבנו יוסף גיקטליא בהקדמתו ל'ספר המשלים':

"אמר המחבר, המשלים הם בשני דרכים: יש משל שהוא מסכים עם הנמשל מראש ועד סוף כצורת החותם היוצאת בשעוה, וזהו המשל האמיתי השלם, ויש משל שהוא מסכים עם הנמשל במקצת עניניו, וזה דומה למי שצייר צורה חציה צורת אדם וחציה צורת בהמה או חיה או עוף, מה שדומה לצורת אדם הוא צורת אדם ושאר הצורות אינם מסכימים כי אם ליופי [נ"א: מה שדומה לצורת אדם נידון כצורת אדם, ומה שדומה כשאר צורות נידון כשאר צורות], כן בהיות המשל דומה לנמשל באותו דבר שהמשילוהו בו או במקצתו נידון, ואף על פי כן אינו משל שלם ודמיון שלם והקש שלם עד שיהיה שוה לו מתחילה ועד סוף, ועם כל זה מה שדומה במקצת נידון במקצת, והוא נידון באותם הענינים שהוא דומה להנמשל.

וידיעת דבר זה מסור לחכמי האמת, שהרי בימי רבי הוסיפה [נ"א: התחילה] התורה להסתר והיו החכמים הגדולים עמודי עולם דואגים על בטול חכמת המשלים ועל משיגיהם, שעל ידיהם היו החכמים נכנסים לחדרי התורה להבין מצפוניה, ובטלו אלו החכמות משמת ר' מאיר כדתנן בסוטה פרק עגלה ערופה (סוטה מט.) משמת ר' מאיר בטלו מושלי משלים, ובסנהדרין פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לח:) א"ר יוחנן כי הוה דרש ר' מאיר בפרקא הוה דרש תלתא דאגדתא ותלתא דשמעתתא ותלתא מתלי, וא"ר יוחנן שלש מאות משלים של שועלים היו לו לר' מאיר ואנו לא בא לידינו אלא אחד (גירסת הר"ח שם).

וכמה דברים עמוקים מתבארים מן המשלים כדאמרינן בכמה דוכתי "אמשול לך משל למה הדבר דומה". ועל ידי המשלים אנו יורדין לעמקי התורה כדגרסינן בעירובין פרק עושין פסין (עירובין כא:) א"ר הונא א"ר המנונא מאי דכתיב (מלכים א ד) וידבר שלשת אלפים משל, מלמד שעל כל דבר ודבר של תורה היה אומר שלשת אלפים משל, דרש רבא מאי דכתיב (קהלת יב ט) ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם אזן וחקר תקן משלים הרבה, דאגמרא בטעמא ואסברא בדדמי לזה.

עתה ראה כמה הוא כח המשלים להבין הדברים המושכלים וההלכות, ואם כן התבונן כמה סתרים ננעלו וכמה הלכות נעלמו משמת ר' מאיר ובטלו מושלי משלים.

וכשראה רבי היאך מעיינות החכמה הולכין ומסתתמין וחלונות האורה [נ"א: התורה] הולכין ומתפקפקין, למעוט השמוש וההשגה, ורוב השמדות שהיו גוזרין על ישראל שלא לעסוק בתורה, וכמו שביארנו בחבור התנאים והאמוראים, אז סתם רבי המשנה וסדרה על סדר הנכון והעמוק. ולפי שראה רבי עומק חכמתו וגדולתו של ר' מאיר והיאך היתה משנתו של ר' מאיר סדורה על פיו ועל דעת ר' עקיבא, כוללת כמה עמוקות  וכמה תלי תלים של הלכות, עמד רבי ואחז המשנה של ר' מאיר בידו וקבע סתם משנה של ר' מאיר, וזהו שאמרו (סנהדרין פו.) סתם משנה ר' מאיר.

ולפי שכונתנו בחיבור זה להודיע השכליות הנסתרות ולגלותם לעין ההמון, ולפיכך לא נחוש בהרבה מקומות אם לא יהיו שוה הנמשל להמשל בשאר הדברים שלא המשלנוהו בו, מאחר שהוא שוה לו באותם הדברים שהמשלנוהו, שאין כוונתנו לעצם המשלים אלא להשגת המושכלות הנעלמות, משל לרמון, אוכל את הפרי וזורק את הקליפה".

בין שידוכין לנישואין

במכתב משנת תשכ"א (יגדיל תורה ירושלים ת"ו חוברת יא עמ' 14) כתב הרבי:

מדרך היהדות להמנע מלהפגש אחד עם השני לפני החתונה

ויש לציין מקורו ברד"ק בראשית כד, סו: לימדה תורה דרך ארץ, שראוי לאשה .. ושלא תתראה איליו עד שתנשא לו.

ועוד כותב הרבי בעניין (שולחן מנחם כרך וא"ו עמ' קמד):

נפגשים כמה פעמים וכו' – באופן שאינו מתאים כלל לשולחן-ערוך, ומזה כל הצרות שלו...

ובאגרות קודש (כרך כד עמ' קיז):

לפעמים הכי קרובות מצב כזה [ = דהעדר שלום בית] בא כתוצאה מקירוב בלתי רצוי – בזמן שאין הקירוב מותר על פי תורתנו הקדושה.

לכאורה מקורו בהגהות מרדכי ריש כתובות: וששאלת על זכר-ונקבה שנתארסו אם יכולין לדור יחד בבית אחד, יש לחוש שמא יתייחדו וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כו', וגם יש לחוש פן יבואו לידי שנאה מחמת שרואין זה את זה תדיר, כדאיתא בבראשית רבה (פרשה יז אות יא) על הפסוק ויפל ה' תרדמה, הגהה מהר"ם מ"י.

וראה גם ספר מדרש אליהו (לר"א כהן בעל שבט מוסר דרוש י' פי"א) ששלל "המנהג המר והנמהר הזה כי רעה גדולה היא .. ובסוף העוונות גורמים שאחר שנכנסים לחופה נכנס ביניהם שנאה גדולה, והשטן תמיד מתגרה בזה, ומחזיקים במחלוקת..".

הרפואה בדורותינו

לא פעם הזכיר הרבי כי מכיוון שבדורותינו נתחדשו מחלות נוספות – בהכרח להשתמש ב"תרופה חדשה" שהיא פנימיות התורה – ראה 'בצל החכמה' עמ' 213 ועוד.

ויש להביא גם את דברי מהר"י צמח [על גדלותו – ראה 'המלך במסיבו' כרך א' עמ' רל"ט. וש"נ] בהקדמתו לספרו רנו ליעקב (השווה שם הגדולים להחיד"א מערכת ספרים בערכו) נעתק בספר 'מן הגנזים' הוצאת אהבת שלום (מודיעין אה"ק) – בהתייחסו לגילוי תורת הנסתר:

"גילוי חכמה זאת עתה בדורות גרועות", והטעם "כדי שיהיה לנו מגן עמה לאחוז בלב שלם באבינו שבשמים, כי באותם הדורות הרוב היו אנשי מעשה וחסידים, והמעשים טובים היו ניצולין [=מצילים] אותם מכל המקטרגין, ועתה שאנו רחוקים משורש העליון כמו שמרים בתוך החבית, מי יגן עלינו אם לא קריאתנו בחכמה הנפלאה והעמוקה הזאת. ובפרט על דרך שכתב הרב זלה"ה שהנסתרות נעשו נגלות, כי בדור הזה מושל המלשינות ולשון הרע ושנאה שבלב, ונתפשט הקליפה באופן שמתבייש האדם לנהוג דברי חסידות, והשם יתברך יגן עלינו וימחול עוונותינו אמן".

עשה לך רב!

בשיחותיו הקדושות, בשנים תשל"ו – תשל"ז (בעיקר), עורר הרבי אודות הצורך בחינוך אברכים ללימוד הלכה למעשה, על מנת שישמשו בתור רבנים ומורי הוראה – ראה גם לקוטי שיחות כרך טז עמ' 142 ואילך, ובארוכה בשיחת כ"ד אייר תשל"ז בביקורו של הרה"צ רבי יעקב אלתר – כיום האדמו"ר מגור שליט"א – סעיפים ג' - ח', כב, וכו' [והנסמן שם] – נדפסה ב'פרדס חב"ד' גליון 18.

מעניין לציין לספר 'נדחי ישראל' (מהחפץ חיים) פי"ח ד"ה ועוד: "שחייבין כל עיר ועיר שיש שם קיבוץ מישראל לשכור להם רב שיורה להם מצוות התורה ומשפטיה איך להתנהג, ולא יהיו כעיוורים המגששים באפילה .. וזהו תוכחת מגולה לעיירות הנמצאות בארצות רחוקות שאין להם רב ומורה-צדק בעירם, ועון גדול הוא .. הלוא צריכים למורה צדק שיורה להם דיני שבת ויום טוב והלכות פסח החמורה ודיני טבילת מקוה .. ושאר דיני תורתנו הקדושה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם .. וסוף דבר שעל-ידי-זה הולכת העיר מדחי לדחי, שאין להם מורה ומנהיג בדרכי השם, ובאים על ידי זה לידי חילול שבת ויום-טוב ואכילת חשש חמץ, חס ושלום, ושארי מאכלות אסורות, ומי יודע עוד כמה איסורים מחייבי-כריתות ר"ל .. ואשרי לאנשים המשתדלים בזה בזמננו בכל קהילות ישראל וזכות הרבים יהיה תלוי בהם".

מה צריך ומה מוכרח

כמה פעמים מבואר והובא במכתבי כ"ק אדמו"ר (מיוסד על מה שנתבאר בלקוטי תורה דברים פג, ג) שנדרש לימוד תורה כהקדמה לתפילה, ולעיתים נתבאר שהתפילה היא הקדמה ללימוד התורה.

והנה בראשי-דברים מיחידות [לתלמידי התמימים שבאו מרוסיה אצל] כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ שבט תש"י ('ימי בראשית' עמ' 57), נאמר:

"לערנען דארף מען דאוונען מוז מען.." [=ללמוד צריך, להתפלל מוכרחים].

והעירו שב"מלין דרבנן מאדמו"ר זצוקללה"ה זי"ע" ה'בית אהרן' (מקרלין) איתא להיפך:

"לערנען מוז מען, דאוונען דארף מען" [=ללמוד מוכרחים, להתפלל צריך].

אך על פי האמור, אין סתירה, שאולי הלימוד המוכרח הוא קודם התפילה, והלימוד שצריך הוא אחריה, וק"ל.

התנשאות והתלבשות

בכמה מכתבי כ"ק אדמו"ר בעניין עבודת השליחות נתבאר שצריכים להיות בד בבד שני הקווין – של התנשאות מחד, וקירוב והתלבשות מאידך (ראה לקוטי שיחות כרך כג עמ' 505, ובריבוי מקומות).

יש לומר (בדרך צחות עכ"פ) שזה נרמז בשני כתובים בתורה שבכתב שעל הסתירה ביניהם הצביעה הגמרא יומא עב, ב: ר' יוחנן רמי כתיב "ועשית לך ארון עץ" (עקב יו"ד א) וכתיב "ועשו ארון עצי שטים" (תרומה כה, יו"ד), עיין שם ביישוב הסתירה.

ולענייננו:

פעמים שנדרשת התנשאות "ועשית" (לשון יחיד), ופעמים "ועשו" (לשון רבים) היינו התלבשות וקירוב!

וראה אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר (כרך ו' עמ' רנא) בעניין המלך שאול, שלא היה לו די התקשרות עם כל הסוגים שבדורו. עיין שם.