שאלה: טעה העולה לתורה ובירך לפני הקריאה את הברכה השנייה או להפך, האם עליו לחזור?

תשובה: בעלייה לתורה פותחים תחילה את ספר-התורה ומראים לעולה את המקום שבו מתחיל את קטע הקריאה שלו. יש נוגעים לפני הקריאה בתחילת הקטע, ואחריה – בסופו על-ידי הטלית וכדומה, ונושקים אותה במקום שנגעה. למנהג חב"ד נוגעים לפני הקריאה בתחילה ובסוף, ובסיומה נוגעים בסוף ובהתחלה.

מדין הגמרא, אפשר לברך ברכה ראשונה כשהספר פתוח, אבל למעשה רבים נוהגים לסגור את הספר, שלא יאמרו שהברכות כתובות בתורה, ואף מטים את ראשם הצידה בשעת הברכה.

יש לאחוז בשני צידי הספר בשעת הברכה. חשוב לומר את הברכה בקול רם, כדי שיוכל כל הציבור לענות 'אמן', ולפחות בקול הנשמע לפחות לעוד תשעה אנשים. המברך בקול נמוך יותר – יש דעות שלא יצא ידי-חובתו, אך למעשה אינו חוזר ומברך.

אם טעה ובירך בברכה הראשונה "אשר נתן לנו" - אם נזכר לפני אמירת "ה'" של "נותן התורה" - יחזור ויתחיל מ"אשר בחר בנו", ואם כבר אמר ה' - יסיים ברכתו כך, ובברכה האחרונה יאמר "אשר בחר בנו".

אם טעה רק בברכה השנייה, ונזכר קודם אמירת ה' - יחזור ל"אשר נתן לנו", ואם כבר אמר ה' - ימשיך "אלוקינו מלך העולם, אשר נתן לנו...", ואם סיים את הברכה בטעות - יחזור ויברך מתחילת ברכת "אשר נתן לנו" עד סופה. ולפי ה'ילקוט יוסף' לא יחזור לברך.

על העולה להמתין לעניית הציבור על 'ברכו', ויענה עמם או אחריהם. אין הציבור רשאי לענות 'אמן' עד שתכלה הברכה מפי העולה, ואין שליח-ציבור רשאי לקרוא בתורה עד שיכלה 'אמן' מפי הציבור.

הדין המקורי הוא שבין עולה לעולה סוגרים את ספר-התורה. אך למעשה, הספרדים מסתפקים בכיסוי הספר לפני הברכה האחרונה, והאשכנזים סוגרים אז את הספר; ואם מאריכים ב'מי שבירך', או בהזכרת נפטרים, או ש"מזמרים לחתן" - גם מכסים אותו.

מקורות: סוטה לט,ב. שו"ע או"ח סימנים: קלט,ד-ו, קמא,ה, ונו"כ. משנ"ב וביה"ל שם, וילקוט יוסף קלט,ה-ח, וש"נ. שערי אפרים ד,ג-ח. ספר המנהגים – חב"ד עמ' 13.