מה למדו חכמי ישראל מגנב, זמן רב לפני שנתגלה פתגמו של רבי זושא מאניפולי? * על שלושת הספרים הנחוצים בכל בית, וההוראה המיוחדת לגביהם * פתרון לשאלת ביקור מומים בפסח שני * ועל החסיד שנהנה מה'קאַשע' לאחר התענגות בשמיעת דברי חסידות... * רשימה נוספת בסדרת 'יסודתו בהררי קודש'
מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר
גנב וטבח...
ב'היום יום' – ג' אייר איתא: "שהרה"צ ר' משולם זוסיא זצ"ל מאניפולי למד כמה דרכים בדרכי העבודה – עבודת ה' על פי התורה – מגנב".
והיו מי שתמהו: "הייתכן?" – ובכן, מענה פשוט על כך ישנו בהלכות בישול: לגבי בישול בשבת (עיין שו"ע או"ח רנד, ב), בישול נכרים (עיין שו"ע יו"ד קיג, ח) ועוד – קיים המושג "כמאכל בן דרוסאי".
ופירש רש"י (שבת כ, א): "לסטים היה, ומבשל בישולו שליש". [מה שאין כן לדעת הרמב"ם – הוא מחצית בישולו].
והנה איש זה – על פי העולה מדברי חז"ל (ראה ירושלמי מסכת עבודה זרה פרק ד הלכה ד) – חי בארץ ישראל בזמן האמוראים ובא במגע עם חכמי ישראל, וכיון שהכירוהו ואת אורחות-חייו ידעו שהוא 'לסטים', וגזלן פסול לעדות וכו' – למרות כן, הרי על פי המאמר "איזהו חכם הלומד מכל אדם", לא נמנעו ללמוד ממנו מושג הלכתי שהפך לאבן יסוד בהלכות בישול (לדין בישול חלקי).
חומרות – לא על הזולת
בכמה שיחות הסיק הרבי, כי אדם רשאי להחמיר ולנהוג "חומרות" בעצמו, אך אינו רשאי להחמיר כן על הזולת או על אורחיו – ראה לדוגמה ליקוטי שיחות כרך לה עמ' 188: "שאין לו לערב החומרות שלו בהשתדלותו בהכנסת אורחים, אם על-ידי-זה יוגרע מטיב צרכיהם".
כמקור יש לציין, לשולחן ערוך אדה"ז יו"ד קצ סמ"ב אות פד: "לפי שמן הדין... טהורה... ומה שהחמירו... לעצמן החמירו אבל לענין שלא תציל על חברתה לא החמירו", ומקורו כמצויין שם בראב"ד (טור לבוש וש"ך).
כריכת ספרים יחד
להוראת רבותינו אודות ספרי הבעש"ט הרב המגיד ואדמו"ר הזקן – 'כתר-שם-טוב' 'אור תורה' ו'תניא' – הנחוצים להיות בביתו של כל אחד, אשר "בגין טעמים ידועים שלא לכורכם בכרך אחד" – מעניק הרבי הסבר משלו בתורת מנחם כרך מח עמ' 79; ולפני כן ב'המלך במסיבו' כרך א' עמ' קכג-ד (לאחר שמציין כי "לא שמעתי טעם על זה") ומבאר, כי הבעיה היא באיזה אופן יכרכום: כתר שם טוב ואור תורה קדמו בזמן לתניא אך הם נכתבו על ידי תלמידים, ואילו התניא נכתב על ידי אדמו"ר הזקן עצמו, עד כאן תוכן דברי קדשו.
והנה לביאור זה מובן שהספק הוא בעל משקל הלכתי – איזה ספר מניחים על זולתו. אמנם קיימת גם סיבה טכנית, כפי שעולה מדברי ר"י החסיד בספר חסידים סימן תתסח: "הכותב ספרים להשאיל לאחרים יכתוב כל מסכתא ומסכתא בפני עצמה כמו שעושים בבבל, שאם יקשור סדר יחד איך ישאיל לאחר כשיצטרך למסכתא אחרת . . מוטב שישאיל כל מסכת לבד".
[ייתכן ור"י החסיד מרמז בדבריו ל"מעשה רב" של רב חייא – כתובות קג, ב בבא מציעא פה, ב – שנתן "לכל אחד ספרו" מקרא ומשנה].
אך מובן כי בדורותינו לא שייכת (כל כך) הסברת ר"י החסיד, שכן לכל אחד (הרוצה) ישנם ספרים אלו בביתו, ובמיוחד אצל חסידים שהוראה זו מיועדת אליהם, שיהיו ספרים אלו בביתם.
ויש להוסיף עוד – על פי ביאור הרבי בכמה מקומות, שספר התניא הוא תורה-שבכתב לא רק של תורת חסידות חב"ד אלא גם של תורת הבעש"ט בכלל, מובן אם כן שיש מקום לכורכו ראשון (ובכל זאת נסתפק בזה רבינו).
ויחזו אלקות – ויאכלו...
בשיחת י"ט כסלו תשח"י (תורת מנחם כרך כא עמ' 240-242) מסופר אודות החסיד שלאחר התוועדות בה דובר רבות בענייני אלוקות באופן של הבנה והשגה – אכל את דייסת הכוסמת ("גריקענע קאשע") מתוך תענוג ועריבות, עיין שם ההוראה.
והנה קיימת פלוגתא בין מהר"ל מפראג (נתיב העבודה סוף פרק יז) הסבור, שאחרי האכילה עוסקים בדברי תורה [וראה גם מגילה יב, א: ישראל אוכלים ושותים ומתחילים בדברי תורה], ואילו ה'משנה ברורה' (הלכות שבת סימן רפט ס"א ס"ק ה) מביא מאליהו רבה: "וטוב ללמוד תורה במקצת קודם אכילה".
ברם, אין מכאן ראיה לאחד השיטות ואין זה הדבר הנדון, שכן המאכל היה מונח על השולחן בעת ההתוועדות, אלא הלקח הוא שגם מתענוג בעניני אלוקות עד לכלות הנפש, עלול לרדת ולהתלבש בתענוג של נפש-הבהמית, וצריך זהירות באכילתו שלא יומשך התענוג בעניינים תחתונים כו'.
האם לפסח שני דין 'ביקור'?
ברשימת דברי כ"ק אדמו"ר בעת ביקור הרבנים הראשיים בארץ הקודש תשמ"ט (התוועדויות תשמ"ט כרך ג' עמ' 132-130) נידונה השאלה לגבי פסח שני – אם יבוא המשיח ויבנה בית המקדש בין פסח ראשון לשני כיצד יספיקו לבדוק הפסח ממום? – ראה שם בהרחבה.
והעיר חכם אחד שלכאורה תמוהה כל השקלא-וטריא שהרי מפורש בגמ' פסחים צו, א – על פסוק יג, ה בפרשת בא "ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה" – שקאי על ניסן, וממעטים פסח שני שהוא בחודש אייר, ואינו טעון אפוא, ביקור ממום?!
ויש לומר: א) בהקדים מה שכתב במאירי (פסחים שם): "ופסח שני אף הוא כראשון לענין ביקור" [ולהעיר גם משו"ת חתם-סופר יו"ד סרל"ג: "ויום כ"ה למב"י [=למנין בני ישראל] יו"ד אייר יום ביקור פסח שני"], וראה עוד אנציקלופדיה תלמודית ערך ביקור מומים (ובהערות 11-13 שם).
וביארו האחרונים כי ביקור מום נאמר רק בקרבן ציבור. אלא שפסח ראשון אף שהוא קרבן יחיד – מכל מקום יש לו גם גדר דין של קרבן ציבור (ובלשון הש"ס (יומא נא, א. פרש"י פסחים סו, רע"ב) ד"אתי בכנופיא" – "באסיפת חברים ברגל" – וראה בארוכה לקו"ש חח"י עמ' 104 ואילך), ולכן יש לו דין ביקור.
– מה שאין כן פסח שני המיועד ליחידים אין לו דין ביקור.
אך אם יבוא משיח בין פסח ראשון לפסח שני – הרי יתחייבו כל ישראל בהבאת קרבן פסח ושוב "אתי בכנופיה" וממילא שוב יידרש ביקור הפסח ממומין.
ב) יתכן כי המדובר בשקלא-וטריא הוא, לא בביקור ד' ימים – שהרי מדובר בשיחה שהתקיימה בי"א אייר ("בעוד יומיים" – כדברי הגאון רבי מרדכי אליהו) – כי אם בביקור שלפני השחיטה סתם (ראה אנציקלופדיה תלמודית שם עמ' קסד-ה). ועצ"ע. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
