סגן-אלוף שי סימן-טוב פיקד על גדוד בחטיבת גולני שפעלה בשכונת סג'עייה בעזה, במבצע 'צוק איתן'. מכת אש שהנחיתו כוחות צה"ל על מעוזי המחבלים יצרה הדף עז, ובעקבותיו ניתקה קורת בטון מתקרת הבית שבו שהה סימן-טוב והתמוטטה עליו.
מצבו הוגדר אנוש. הרופאים לא תלו תקוות רבות באפשרות שישרוד מן הפציעה הקשה. גם אם יישאר בחיים, אמרו לבני משפחתו, יהיה משותק בכל גופו ולא יוכל לנשום עצמונית.
אך התחזיות הקודרות התבדו. הרופאים עצמם הגדירו את מה שקרה 'נס רפואי'. שי, הקצין הבכיר ביותר שנפצע במערכה, נגמל ממכונת ההנשמה, ואט-אט החל להסתמן שיפור בעוד תפקודים. סיפורו ומאבקו לחיים הדהימו את הציבור, ולא פחות מכך את הצוות הרפואי במחלקת השיקום במרכז הרפואי על שם שיבא בתל השומר.
נוסף על הרופאים והאחיות, שנכנסו פתאום לחייה השלווים של משפחת סימן-טוב, הצטרפו אליה מלאכים טובים, שביקשו להקל על שי ועל המשפחה את ההתמודדות עם הפציעה הקשה. אחד מהם הוא הרב מנחם קוטנר, מנהל מטה צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור, המלווה את הפצועים ואת משפחות נפגעי הטרור. הוא מבקר בקביעות את שי ואת בני משפחתו ומנסה לחזק את רוחם.
יום אחד מקבל הרב קוטנר פנייה מטורונטו שבקנדה. בנה של משפחת גנץ, יהודים חמים המעורים בנעשֶה בארץ, עמד להיכנס למצוות. המשפחה החליטה לתרום ספר תורה לזכותו לבית הכנסת שלהם בפלמינגו שבקנדה, שאותו מנהל שליח חב"ד, הרב מענדל קפלן.
"אנו מבקשים להקדיש את ספר התורה לעילוי נשמות חללי מערכת 'צוק איתן', הנערים שנחטפו והרוגי הפיגוע בבית הכנסת בהר נוף", אמרו לרב קוטנר. "אנו מעוניינים שאותיות הפרשה שבה יעלה בננו לתורה ייכתבו בידי החיילים, פצועי המערכה".
הרב קוטנר נענה לאתגר. לפני כמה חודשים הגיעה המשפחה לארץ, מלוּוה סופר סת"ם, והחלה במסע לכתיבת האותיות. התחנה הראשונה הייתה במחלקת השיקום של שיבא. המחלקה כולה לבשה חג. כל הצוות הרפואי עזב את משמרתו והתאסף באולם הכניסה, שבו התקיים הטקס. אווירת קדושה והתעלות אפפה את החיילים, ואלה ניגשו זה אחר זה לכתוב אות בספר התורה.
על שולחנו של הסופר נפרסו גווילי הקלף של הפרשה שבה חל בר-המצווה, פרשת נשֹא בספר במדבר. מקצת החיילים היו מסוגלים לכתוב בעצמם את האות, אחרים נתמכו בידו של הסופר או הניחו את ידם על ידו בזמן שהוא כתב את האות.
הגיע תורו של שי סימן-טוב. הוא הובל אל שולחן הסופר ישוב על כיסא גלגלים. תהליך שיקומו עד עתה הדהים את רופאיו, אך שי עדיין התקשה להניע את אצבעות ידיו בחופשיות. רעייתו, דניאלה, שמלווה אותו במסירות מאז פציעתו, עמדה לצידו.
הרב קוטנר ניגש אל שי, קירב את כיסאו לעמדת הסופר, ובזהירות הרים את ידו הימנית והניחהּ על ידו של הסופר. יחד קראו בהתרגשות: "הריני כותב לשם קדושת ספר תורה".
שי התבונן בסופר הטובל את הנוצה בדיו השחורה, וכותב את האות שנפלה בחלקו – האות ב במילה "ביד", מתוך הפסוק "זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּמִשְׁמַרְתָּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן".
"אני לא מאמין", קרא שי בהתרגשות כשראה את המילה שבה כתב את האות. הנוכחים התקרבו והביטו בממצא בהשתאות. "בדיוק בימים אלה אנו מתמקדים בשיפור יכולת התנועה בידיו של שי", הסבירה אשתו.
"זה אות משמים שאוכל להחזיר את היד לתפקוד!", קרא שי בביטחון.
עוד בטרם שקעה התרגשותו התבונן שוב ביריעת הקלף וראה את המילה הבאה – "אִיתָמָר", ושוב הזדעק בהתפעלות. "יש לנו שני בנים. הקטן בן כמה חודשים, אך איתמר כבר היה כבן שנתיים בזמן הפציעה", הסביר שי. "איתמר חווה את הפציעה קשה מאוד. הוא התקשה להבין איך אביו נהפך פתאום לפצוע קשה, שאינו יכול לעשות פעולות פשוטות. איתמר אינו חדל להתגעגע לחיבוק ממני. הוא מדבר ללא הרף על היום שבו אניף אותו גבוה ואעניק לו את החיבוק החסר לו כל-כך".
"זה היה מרגש מאוד", אומר הרב קוטנר. "צירוף הדברים הזה העניק לשי כוחות מחודשים במלחמה היום-יומית על השיקום והחזרה לתפקוד. בעת האחרונה השתפר מצבו במידה רבה. הוא הדהים את כולם כאשר הצליח לקום מכיסא הגלגלים ולצעוד על רגליו. אמנם באיטיות ובתמיכה, אך מי שנחשף למצבו בזמן הפציעה אינו יכול להעלות בדעתו שזה אותו פצוע".
לפני כחודש נסגר המעגל. קבוצה של פצועי מערכת 'צוק איתן' ונפגעי הטרור יצאו לנופש בקנדה, כאורחי קהילת חב"ד בפלמינגו. אירוע השיא של ביקורם היה הכנסת ספר התורה של משפחת גנץ. קשה היה להישאר אדיש למראה הפצועים, שמקצתם כתבו בעצמם אות בספר התורה הזה, ועתה רקדו עמו בשמחה גדולה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
