לפי הוראת הרבי בשנת תשמ"ט, לרגל החודש החסידי חודש כסלו – ללמוד בכל ימי החודש מתורת רבותינו נשיאנו, מוגש בזה לקט קטעים לשבוע הקרוב
וזה שכתוב וישכב במקום ההוא, ודרשו בזוהר ויש-כ"ב אותיות התורה וכו', [. .] וכאשר שכב ודבק את עצמו בדביקות וחשיקה אל אותיות התורה נתפשט מהגשמיות. ויחלום והנה סולם, [רוצה לומר שראה שכל עולם הזה הוא כמו חלום [. .] וראה מתועלת עולם הזה הוא אינו אלא רק שיהיה לאדם כמו סולם מוצב ארצה, שיעשה הכנה בעולם הזה שעל ידי זה יעלה ראשו ומגיע [ראשו] השמימה.
(הבעל שם טוב - כתר שם טוב ע' צו,ב)
והיה ה' לי לאלהים. רוצה לומר בכל דרכיך דעהו, הן טוב הן רע. כאשר יארע לו ח"ו איזה רע, יחשוב כי בודאי הוא לכפר עונו. אך הצדיק אף על דרך הטוב יש לו לדאוג, כי אולי מנכין לו מזכיותיו. וזהו והיה ה' לי לאלהים, שהוא הוי"ה, מדת רחמים, אולי הוא מדת הדין, שנקרא אלהים. וצריך אני להוסיף זכיות בתמידות.
(המגיד ממעזריטש – אור תורה, לט)
וזהו שנקראת התפלה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. פירוש, הסולם הוא העלייה בבחינת רצוא אך ראשו מגיע השמימה שבשמונה עשרה מתחיל השוב .. ועיקרו אחר כך על ידי תורה ומצות.
(כ"ק אדמו"ר הזקן - תורה אור ב,ב)
פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. בספר חסידים סי' תר"ז כשמחצה עונות ומחצה זכיות. כשזכיותיו הוא מן גמילות חסדים מועיל לו שיתפללו עליו. וזהו כי ברבים היו עמדי רבים לא נאמר אלא ברבים בשביל רבים עכ"ל. רוצה לומר, כיון שהיטיב לרבים. אם כן זכות הרבים הנ"ל משתתף להכריע. ואפשר לומר משום שיש בזה ב' בחינות טוב, היינו טוב לשמים וטוב לבריות, לכן מועיל יותר משאר זכיות שהן טוב לשמים. דמהאי טעמא אוכל פירותיהן בעולם הזה. [. .] ודבריו נובעים מהגמרא פרק קמא דברכות דף ח' ע"א דפירוש פדה בשלום כשעוסק בתורה וגמ"ח כו'.
(כ"ק אדמו"ר הצמח צדק – יהל אור, נה)
ומעתה יובן סדר כל דברי הפרשה הזאת באמרו תחלה ויצא יעקב מבאר שבע שהוא בחינת המלכות וילך חרנה כדי לברר שם הניצוצות שנפלו בשבירת הכלים כו' ואחר כך מספר בעניין ושרש הבירורים איך שלקח מאבני המקום וישם מראשותיו אבן אחת שהוא העלאת כל האותיות שירדו למטה והעלם בבחינת התכללות בחכמה דיו"ד ואחר כך וישם אותה מצבה בבחינת וי"ו ויצוק שמן על ראשה שיוכל לבא למטה גם כן גילוי אלקות כמו למעלה ממש..
(אדמו"ר האמצעי - תורת חיים בראשית ח"ב, עמ' קסו,ד)
וביאור ענין יוסף ה' לי בן אחר שמבחינת סטרא-אחרא נתהפך להיות בן, זהו על דרך והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי, וזהו על ידי התשובה [. .] ובזה מתורץ מה שכאן בהגדה נאמר הקהה את שיניו וגבי לולב עושים מהם אגודה אחת, כי לולב זהו אחר עשרת-ימי-תשובה, שעל ידי התשובה נאמר להם בני אל חי כו' ועושים מהם אגודה אחת.
(כ"ק אדמו"ר מהר"ש – מאמרים תרל"ג,א עמ' רו)
הנה ידוע שיש ב' פירושים בעניין הגל שעשה לבן בינו לבין יעקב, הא' דלבן הוא בחינת לובן העליון שלמעלה מעולם האצילות ויעקב הוא בחי' עולם האצילות כו', והגל שעשה לובן העליון הוא בחי' הפרסא שבין אור אין סוף המאציל אל הנאצלים, [. .] והפירוש הב' הוא דלבן הוא למטה הרבה מבחינת יעקב שהוא בחינת האצילות, ולבן הוא בחינת קליפת נוגה דברי' שנקראת לבן למטה [. .] ועל כן עשה מחיצה להפסיק ביניהם שלא יאיר בו אור הקדושה לפעול בו הביטול.
(כ"ק אדמו"ר הרש"ב - תער"ב ח"א, ע' רו)
וזהו שפיצל את המקלות מחשוף הלבן שכלול מב' גוונים אדום ולבן בחינת החסד שכלול מגבורה כדי לחמם הצאן שהן הנשמות לעורר בהם האהבה והתשוקה להעלות ולהתייחד ולהיות בהם ההולדה וההשפעה שזהו עניין הצאן המקושרות .. דכל זה הוא בחינת גבורות ממותקות [..].
(כ"ק אדמו"ר הריי"צ – ס' המאמרים תרפ"ט, ע' 31)
התורה מספרת שיעקב הועמד בפני עבודה קשה ביותר; אצל יעקב מצד עצמו היו קשיים והפרעות יותר מאשר אצל יצחק, ואפילו יותר מאשר אצל אברהם, שהרי יעקב היה צריך להתמודד עם עשו, ולפני זה עם לבן, והוצרך לריבוי עבודה ויגיעה, וכמו שכתוב "ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני"; אלא שעל ידי העבודה והיגיעה בקע את כל המניעות והעיכובים, ועד שגם ב"חרן", "חרון אף של עולם", פרץ גדרו של העולם – הסרת כל המניעות והעיכובים.
(כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו - תורת מנחם חלק כ"ז עמ' 30) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
