התורה מגדירה ארבעה סוגי 'שומרים', שדיניהם שונים בעניין מידת אחריותם לחפץ הנמסר לידיהם. השואל נושא באחריות הגדולה ביותר. בפרשתנו נקבע: "וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ, וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת", אם "בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ – שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם". הרמב"ם מפרט: "השואל כלי או בהמה וכיוצא בהן... ואבד או נגנב, אפילו נאנס אונס גדול... חייב לשלם הכול".
את ההלכות האלה יש לפרש גם בעבודת האדם לקונו, כדברי הרמב"ם: "רוב דיני התורה אינן אלא... ליישר הדעות". אם כן, יש ללמוד גם את דיני שואל בהיבט הרוחני של חיי היהודי.
שפע בחינם
ה'שואל' הרוחני הוא אדם שנמצא בראשית דרכו. כשם שהשואל הגשמי אינו נותן תמורה למשאיל, כך אין דורשים 'תשלום' מן ה'שואל' הרוחני. הוא זוכה לשפע גשמי בלי תמורה. אולם מכיוון שהוא הנהנה היחיד כאן, הרי שבמקרים של היפסדות הוא נושא במלוא האחריות. כל מעידה וחיסרון מטילים עליו מחיר כבד, גם אם יש לזכותו נסיבות מקילות.
אך יש מצב הפוטר את השואל מתשלום, כדברי הרמב"ם: "השואל בבעלים, אפילו נגנב או אבד בפשיעה, פטור, שנאמר: 'אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם', ובלבד שישאל הבעלים תחילה או עם החפץ". כלומר, אם הוא משתמש בחפץ בנוכחות הבעלים, הוא פטור אף במקרה שפשע.
הכרה מוקדמת
כך גם בעבודה הרוחנית: כאשר ה'שואל' הרוחני חש הכרה שהקב"ה נמצא עמו, הרי שהוא נפטר מאחריות למעידותיו. אך זאת בתנאי: "ובלבד שישאל הבעלים תחילה או עם החפץ". ההכרה בנוכחותו של הקב"ה צריכה להיות כבר בתחילת העבודה, עם קבלת השפע מהקב"ה. כאשר האדם נהנה תחילה ורק אחר-כך חדרה למוחו ההכרה ש"בעליו עמו", יש חשש שהכרה זו אינה אמיתית.
ואמנם, כל יהודי מכיר ש"בעליו עמו" עוד לפני קבלת השפע. זה קורה בכל יום, בשעה שהוא מתעורר משנתו. היהודי פותח ואומר: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים...", ואחר-כך מברך "נשמה שנתת בי טהורה היא... ואתה משמרה בקרבי".
תשובה לקטרוגים
ברגע תחילת היום, בטרם הספיק היהודי ליהנות מהשפע שהקב"ה נותן לו, הוא כבר מכיר בעובדה ש"בעליו עמו", שהוא עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. על כך יש להחיל את פסק הרמב"ם, שה'שואל' במצב כזה פטור, וממילא כל אחד ואחת מישראל פטורים מכל עונש, אפילו אם פשעו חלילה, שהרי "בעליו עמו".
פטור זה אינו סותר את הצורך בעשיית תשובה, שכן אפילו על שגגות יש צורך בכפרה. יתרה מזו: בהיותו בקִרבה מוחלטת לקב"ה נדרש ממנו ציות מוחלט לרצונו. אלא שאין להענישו, ואם נוצר חס ושלום קטרוג כלשהו, הוא נדחֶה מיד, מכיוון ש"בעליו עמו"!
(תורת מנחם תשמ"ח, כרך א, עמ' 565) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
