הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 921, ערב שבת פרשת תצא, י' באלול ה'תשס"ד (27.8.2004)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

עמדה שבועית

מאבקי טוב ורע, אור וחושך

מתברר שעל-אף עוצמתו היתרה של כוח-ההרס יש לכוחות הבניין יכולת לגבור עליו. אף שהרע קודם לטוב, הטוב מסוגל לנצחו ולהכריעו

החיים בעולם הזה הם עימות מתמשך בין הטוב לרע, בין כוחות היצירה והבניין לבין כוחות ההרס והחורבן. לכאורה נראה המאבק מוטה מראש לצד אחד, שכן כוח ההרס גדול לאין-שיעור מכוח הבניין, והרע נראה חזק פי כמה וכמה מהטוב.

כדי לבנות בניין יש לעמול חודשים ואף שנים. נדרשת עבודת-נמלים אדירה להניח אבן על אבן, לייפות, לשכלל ולהגיע בסופו של דבר לבניין מושלם. בשביל להרוס די באדם אחד שמטמין מטען-חבלה תחת הבניין, וברגע אחד הוא נהפך לעיי-חורבות.

גם בחיים הרוחניים נראה כי כוחו של הרע גדול מכוחו של הטוב. לצנות אחת דוחה אלף תוכחות. עבודה רוחנית גדולה יכולה לרדת לטימיון על-ידי רגע אחד של נפילה. התעוררות רבה לעבודת ה' עלולה להתפוגג מנימה אחת של קרירות.

ניתנים הכוחות

גם בחיינו הציבוריים רואים בנקל תופעה זו. לא-קל לעם לעמוד בלחצים קיומיים מבית ומחוץ. המלחמה המתמדת בגורמי הטרור ובאויבי ישראל סוחטת את הכוחות ומחייבת משאבי-נפש חזקים. ההתמודדות בזירה הבין-לאומית דורשת כושר עמידה ונחישות. קוראים לזה מוראל, אמונה, הכרה בצדקתנו.

והנה עינינו רואות כמה קל להרוס את כושר-העמידה ולערער את תחושת הצדק. די באדם אחד שרוחו נופלת והוא מקרין סביבו תחושה של 'אין ברירה', ותנועה שלמה מתחילה לקרוס כמגדל קלפים. רבים תוהים איך תנועה ציבורית יכולה לאבד בבת-אחת את דרכה ואת האידאולוגיה שבה האמינה שנים רבות, אבל הפלא הוא איך בכל-זאת נמצאים בה חלקים גדולים כל-כך שלא נפלו במפולת ושנשארו דבקים בדרכם ובאמונתם.

מתברר שעל-אף עוצמתו היתרה של כוח-ההרס יש לכוחות הבניין יכולת לגבור עליו. אף-על-פי שהרע קודם לטוב, הטוב מסוגל לנצחו ולהכריעו. הקב"ה נותן לאדם כוחות מיוחדים להתגבר על היתרונות המוקדמים של הרע ושל כוחות ההרס, כדי להשליט בעולם את הטוב ולבנות את ה'דירה' לו יתברך.

הדבר הזה נרמז בתחילת פרשתנו: "כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו". בפסוק זה טמונה תמצית זירת הקרב בין הטוב לרע, בין האור לחושך. קודם שהאדם יוצא לקרב, אכן יש לרע יתרון וכוחו נראה גדול לאין-שיעור מכוחו של הטוב, אבל ברגע שהאדם יוצא למלחמה, התמונה מתהפכת, ואתה כבר עומד "על אויבך" – מעל האוייב.

הקב"ה מבטיח לאדם שאם יהיה נחוש להילחם ברע, יצליח לנצחו – "ונתנו ה' אלוקיך בידך". יתרה מזו, הוא אף יצליח לרתום את כוחות הרע לשירות הטוב ואת כוחות ההרס לבניין וליצירה. זה הפירוש "ושבית שביו" – אתה תיקח את האוייב בשבי, ומעתה הוא ישרת אותך.

לא לפחד מחושך

רק במבט חיצוני נראה הטוב נחות מהרע, אולם במהות הדברים הוא חזק ממנו. הטוב נמשל לאור והרע לחושך. במבט ראשון נראה החושך גדול וחזק, מאיים וקודר. מאין יימצאו המשאיות שיצליחו לפנות כל-כך הרבה חושך? אבל כשמופיע האור הוא אינו צריך כלל להיאבק בחושך – החושך נמוג מעצמו. וגם "מעט אור דוחה הרבה חושך".

זה לקח חשוב הן בחיי הפרט הן בחיי הכלל. בחיי הפרט לפעמים אנו נבהלים מה'חושך' הפנימי. בעיות, טרדות, כאב, עצב, דכדוך – כל אלה נראים הר שאי-אפשר לגבור עליו. זו אשליה. יש בנו הכוחות לסלק את ה'חושך', על-ידי האור הפנימי – אמונה, תקווה, שמחה, ביטחון בה'. האדם צריך להתעשת ולהאיר את נפשו, והחושך יתפוגג מעצמו.

גם בחיים הציבוריים אין להיבהל מהסקרים ומהרוח הרעה הנושבת ממנהיגות שאיבדה את דרכה, רוח המועצמת על-ידי התקשורת. יש בעם-ישראל די והותר כוחות שלא נפלה רוחם ולא אבדה אמונתם, ואם אך נצא למערכה – ננצח.

בציפייה לגאולה

"כשם שבגלות מצרים בא הקב"ה בעצמו להוציא את כנסת-ישראל שהייתה שם... כך עתיד הקב"ה לעשות בסוף גלות אדום, שיבוא הוא להקים את השכינה ולנערה מעפרה" (זוהר פרשת תצא)

יש חדש

שמחה בכותל

המחלקה של צעירי-חב"ד למען נפגעי הטרור ערכה השבוע חגיגת בר-מצווה מרגשת ברחבת הכותל המערבי לנער גיא מסד מבן-שמן, שאביו, רס"ן תמיר מסד הי"ד, נהרג בפיגוע טרור לפני כשנתיים, כאשר חסם בגופו מחבל בכניסה לאריאל. חסידי חב"ד מקיימים קשר רצוף עם המשפחה, וליוו את חתן המצווה בכל תהליך כניסתו לעול המצוות.

עצם הנשמה

הפקה מיוחדת של ניגוני חב"ד מוגשת על-ידי הרב יאיר כלב – דיסק כפול ובו עשרים ושלושה ניגונים מקוריים, המוגשים בלוויית הסבר קצר על כל אחד ואחד מהם. הניגונים הוקלטו במהלך שיעור בבית-חב"ד באילת, ונערכו עריכה מקצועית באולפנים. עצם הנשמה הוא אוצר בלום של ניגונים, ובהם כאלה שטרם הוקלטו. טל' 052-8826022 (תא קולי להזמנות: 03-9607908).

ראש-השנה ביחד

דעת, ללימודי יהדות באור החסידות, מזמינה את הציבור לעשות יחד את ימי ראש-השנה ושבת-שובה במלון כינר, בצפון-מזרח הכינרת. תפילות ואמירת תהילים בצוותא, לימוד מאמרי חסידות בענייני ראש-השנה. משחקייה לילדים ופעילויות בזמני הלימוד. טל' 08-9476537.

תיק-תפילין

תיקפילין של שרייבר – הוא מוצר חדש שנועד להחזיק שני זוגות תפילין או את שקית הטלית והתפילין. חלקו העליון מיוצר מפלסטיק שקוף, וחלקו התחתון מבד חזק. לתיק מחוברות רצועת כתף נוחה וידית. כמו-כן יש בו כיסים פנימיים. טל' 054-2044451.

שלחן שבת

דבקות באלוקות ופרישות מתאוות העולם

את דיני הקידושין בין איש לאישה לומדים מהפסוקים בפרשתנו: "כי ייקח איש אישה... ויצאה... והייתה". ההלכה היא שהאישה מתקדשת בכמה דרכים, אולם בפועל "נהגו כל ישראל לקדש בכסף או בשווה כסף".

הטעם הפשוט לכך הוא, שכסף הוא האמצעי הראשון לקידושין הנלמד בתורה, אולם מכיוון שבתורה כל דבר מדוייק בתכלית, יש לומר שיש לזה סיבה פנימית יותר – בקידושי כסף בא לידי ביטוי התוכן הכללי של הקידושין.

הקשר האמיתי

עניינם של קידושין, שהאישה מתקדשת לבעלה ונאסרת על אחרים. יש כאן שני צדדים של השינוי שהתחולל בעת הקידושין – האישה נקשרת לבעלה, עד לתכלית ההתקשרות, "והיו לבשר אחד", ובה-בעת היא נאסרת על כל אדם אחר.

איש ואישה רומזים לקב"ה ולכנסת-ישראל. הקידושין בין איש לאישה רומזים לקשר שנוצר בין יהודי לקב"ה. גם הקשר הזה יש בו שני ההיבטים הנ"ל: יהודי מתקשר בדבקות לקב"ה, ובה-בשעה הוא מתנתק ופורש מתאוות העולם (שכן תאוות העולם הזה סותרות את הדבקות באלוקות).

כוסף ודבקות

כשם שבקידושין בין איש ואישה אי-אפשר להפריד בין שני ההיבטים (ההתקשרות לבעל וההתנתקות מכל אדם אחר), כך בהתקשרות של יהודי לקב"ה חייבים להיות שני ההיבטים הללו. אי-אפשר להרגיש אהבה לקב"ה ואהבה לתאוות העולם בעת ובעונה אחת. אהבת ה' מחייבת התנתקות מתאוות העולם.

זה הטעם הפנימי שמנהג ישראל לקדש אישה דווקא בכסף. כסף הוא מלשון כוסף ותשוקה ("נכסוף נכספתי") - עניין האהבה. קידושי כסף רומזים לתכלית העיקרית של ה'קידושין' בין הקב"ה לעם-ישראל – שתהיה התקשרות ודבקות באלוקות, מתוך אהבה גדולה לקב"ה.

שתי דרכים

אך כאן נשאלת השאלה, מאין מתחילים – בדבקות באלוקות או בפרישה מתאוות העולם. אלה למעשה שתי דרכים בעבודה – מלמטה למעלה או מלמעלה למטה. אם הולכים מלמטה למעלה, פורשים תחילה מענייני העולם ואז מגיעים לאהבת ה'. אולם אם הולכים מלמעלה למטה, מתחילים באהבת ה' ומזה מגיעים לידי פרישות מתאוות העולם.

אם פועלים על-פי סדר והדרגה, יש להתחיל בפרישות מתאוות העולם, ואז האדם נעשה כלי ראוי שתשכון בו אהבת ה'. זו הדרך שבה צריך ללכת מי שעדיין צריך לוודא שלא ייגרר אחר תאוות העולם הזה. אבל יש עבודה שאינה על-פי סדר והדרגה, אלא למעלה מטעם ודעת – יהודי מתמסר בכל ליבו ונפשו בדבקות לקב"ה, בקבלת-עול שלמעלה מטעם ודעת, ואז הוא נעשה מופרש מתאוות העולם. זו דרגה עליונה יותר, שנועדה למי שכבר נמצא בדרגה גבוהה בעבודת ה', כדי שיוכל להגיע לדרגה גבוהה עוד יותר.

(לקוטי שיחות כרך יט, עמ' 215)

מן המעיין

יצר הרע

 עליונות טבעית

"כי תצא למלחמה על אויבך" (דברים כא,י). כאשר תצא למלחמה נגד יצר הרע, מתוך ביטחון גמור שהקב"ה עומד לימינך ועוזר לך, הרי כבר בעת היציאה, עוד לפני עריכת המלחמה, אתה כבר "על אויבך" – למעלה מהאוייב.

 (לקוטי שיחות)

 האמצעי היעיל

"ולקחת לך לאישה" (דברים כא,י). זה האמצעי היעיל ביותר נגד יצר הרע. בשעה שאדם שקוע בעמל ובטרדות, ויש עליו עול של אישה ובנים, אין דעתו ליצר הרע ולמחשבות חטא.

(תולדות יעקב יוסף)

 לקחת 'שבי'

"ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו" (דברים כא,י). אם תצא להילחם ביצר הרע, מובטח לך שבעזרת ה' תנצחו, ולא עוד אלא ו"שבית שביו" - תנצל את כוחה הגדול של הנפש הבהמית לקדושה, כפי שנאמר (משלי יד) "ורב תבואות בכוח שור".

(לקוטי שיחות)

 ללמוד מהיצר

במלחמת היצר יש ללמוד את דרכי המלחמה שלו ולהכיר את האמצעים שהוא נוקט כדי לצוד את האדם ברשתו. באותה זריזות, התאמצות והתעקשות שהוא משתמש נגדך, השתמש נגדו.

(הבעל-שם-טוב)

 בלי קפיצות

יש ללמוד מדרכי היצר: כשם שהוא אינו מסיתך בפעם אחת להטותך מדרך הטוב, אלא היום אומר לך עשה כך ומחר עשה כך - כך גם אתה אל תעשה קפיצות, אלא לך ממדרגה למדרגה.

(חתם סופר)

זריז במלאכתו

בידו של אדם לנצח את היצר ואף לקחתו בשבי. כלומר, אפשר לנצח את היצר על-ידי היצר עצמו. תפקידו של היצר הוא לפתות את האדם לחטוא, והוא זריז במלאכתו זו, כדי למלא את שליחות בוראו. מזה יכול אדם לקחת מוסר לעצמו, להזדרז בקיום רצון הקב"ה ולא להישמע לפיתויי היצר.

(כתר שם טוב)

 החושך נדחה ממילא

כאשר הנפש האלוקית מתחזקת בלימוד התורה, הנפש הבהמית נחלשת ממילא. האור אינו צריך לעסוק בגירוש החושך, אלא החושך נדחה מפניו ממילא.

(ספר המאמרים קונטרסים)

 סדר הבריאה

הנפש הבהמית נכנסת לגוף קודם הנפש האלוקית, שכן הנפש הבהמית נכנסת לגוף בעת הלידה, ואילו הנפש האלוקית מתחילה להיכנס לגוף בעת המילה, וגמר כניסתה הוא בגיל שלוש-עשרה לבן ובגיל שתים-עשרה לבת. סדר זה הוא על-פי סדר הבריאה, שהרי בריאת הבהמות קדמה לבריאת האדם.

(ספר השיחות תש"נ)

אמרת השבוע

כלי שבור

לרבי מרדכי מלכוביץ' היה תלמיד ושמו רבי מאיר ממיר. פעם אחת פגשו אחד הצדיקים הגדולים, והפציר בו מאוד שיתלווה אליו והוא יעלהו במעלות הקדושה. רבי מאיר דחה את הצעתו ואמר כי הוא דבק ברבו.

אמר לו אותו צדיק: "בוא עמי ואעשה אותך כלי מושלם ומפואר".

השיב רבי מאיר: "כל ימיי משקיע בי מורי ורבי כוחות כדי שאהיה כלי שבור, ואילו מר רוצה לעשותני כלי שלם?!"...

מעשה שהיה

שוב יום אחד

רק מתי-מספר ידעו את שמו האמיתי. איש זקן וגלמוד, לבוש בגדים מרופטים, שחי את חייו השקטים בשולי החברה. שתקן מופלג היה וכמעט לא דיבר עם איש. קולו הנעים והעמוק, שבכל פעם הצליח להפתיע את שומעיו, נשמע רק כשעבר לפני התיבה בשני ימי-השנה לפטירת הוריו או כשנקרא לעלות לתורה.

כשהיו משכימי-הקום באים לבית-הכנסת, כבר היה שם – עטוף טלית ומעוטר תפילין, ממתין לתפילת הוותיקין. כשעזבו מאחרי-השבת את שערי בית-הכנסת, עדיין ישב על מקומו, רכון על ספר כלשהו - חומש, משניות או עין-יעקב. איש לא ידע מתי הוא בכלל ישן.

ביתו, בן חדר אחד בלבד, שכן בקצה סמטת החייטים. יהודים טובי-לב תחבו לכיסו מדי פעם כמה מטבעות, ונשים צדקניות נהגו לשלוח עם ילדיהן מזון מבושל לביתו. כינויו בפי-כול היה ארוך ומוזר ביותר – "שוב יום אחד". בפועל הגו זאת האנשים בנשימה אחת, דבר שהפך את הכינוי למילה מוזרה עוד יותר – "שוביומחד". "מי נמצא בבית-הכנסת?", שאל, למשל, פלוני את רעהו. "שוביומחד ועוד שניים", עשויה הייתה להיות התשובה.

על שאלת אישיותו המסתורית ועברו הנעלם נוספה אפוא גם חידת כינויו המשונה. ובכל-זאת, דומה כי נוכחותו בנוף המקומי, כמו כינויו הבלתי-שגרתי, נתקבלו בטבעיות גמורה. טרדות היום-יום העסיקו את אנשי העיירה הרבה יותר משאלת זהותו של "שוביומחד".

יום אחד פשטה הבשורה – "שוביומחד נפטר". בבת-אחת הופנתה כל תשומת-הלב לדמותו. לפתע, כאילו לא הספיקו תשעים ושש שנות חייו (לדברי אנשי החברה-קדישא) לבירור העניין – החלה עתה חרושת של שמועות סביב האיש. ניחושים רבים ריחפו בחלל, מ'גר-צדק' ועד 'צדיק נסתר'. גם כשקרא רב העיירה לציבור להשתתף בהלוויית הנפטר לא היה בכך לשפוך אור על דמותו האמיתית.

הציבור נענה לקריאת הרב ובא להלוויה. על קברו הטרי פתח הרב את פיו לשאת דברי-הספד. הס הושלך בקהל הרב, שציפה בסקרנות מתוחה לתגלית שאולי תצא מפיו. וזו אכן באה.

"קרוב לארבעים שנה חי הנפטר בקרבנו", פתח הרב ואמר. "את סיפור חייו המיוחד שמעתי מפי קודמי ברבנות, שהלך לעולמו לפני כמחצית היובל. שמו האמיתי של הנפטר היה שרגא-פייביש – ר' שרגא-פייביש בן ר' יהודה-לייב. יליד עיירה פלונית היה.

"ויהי היום ושרגא-פייביש, אז בחור צעיר, החליט כי העיירה קטנה עליו וכי החיים בין כותלי השטיבל החסידי שבו גדל אינם מספקים אותו. קם ועזב. נסע לאחת הערים הגדולות, שלח ידו במסחר וראה ברכה בעמלו.

"אולם נתקיים בו הכתוב 'וישמן ישורון ויבעט'. עם ההצלחה באה הידרדרות רוחנית. אט-אט השיל מעליו את תלבושתו הישנה ולבש תחתיה חליפה מודרנית. בשלב הבא אימץ לעצמו שם חדש וניהל חיים של פריקת-עול מוחלטת. שום דבר מכל מה שלמד וחונך עליו לא עמד בדרכו, דרך החטא. בכל פעם שנזכר בחבריו שהותיר בעיירה, חש כלפיהם בוז עמוק. גאווה רבה הציפה את ליבו על העוז שמצא לפרוץ את המסגרת ולסלול לעצמו דרך-חיים עצמאית.

"זה היה בעיצומו של סיבוב עסקים. שרגא-פייביש נקלע בדרכו לעיירה שלנו. הוא נכנס לאכסניה ללינת-לילה וכשהתעורר בבוקר להט כל גופו. ביומיים הבאים החמיר מצבו. רופא הוזעק למיטתו, אך כל מאמציו היו לשווא. מרגע לרגע עזבוהו כוחותיו ושרגא-פייביש חש כי שעותיו ספורות. הוא ביקש להזעיק אליו את קודמי, הרב.

"כשהגיע הרב למיטתו התקשה שרגא-פייביש בדיבורו. במילים ספורות סיפר לרב על חייו ומסר לו את שם עיירת-הולדתו ושם הוריו, שאותם נטש לאנחות. הרב הקשיב לו ולבסוף אמר: 'חכמינו ז"ל הורו לנו - 'שוב יום אחד לפני מיתתך'. כלומר, ראוי לאדם לשוב בתשובה בכל יום ויום, שמא מחר הוא יום מיתתו. ומה קורה אם יום המוות הקדים ובא והאדם לא הספיק לשוב בתשובה?', שאל הרב ומיד השיב, 'ובכן, חז"ל אמרו עוד, 'הבא ליטהר מסייעין בידו'. אם אדם מקבל עליו החלטה נחושה לשוב בתשובה שלמה, מן השמים מסייעין בידו לעשות כן ואף מאריכים את חייו. קבל עליך עתה לשוב בתשובה שלמה ואולי תזכה לרחמים'. כך אמר הרב קודם שנפרד מהחולה.

"איש לא יכול לדעת את צפונות מוחו וליבו של שרגא-פייביש, אולם עובדה היא כי באותו יום החלה התאוששותו. שרגא-פייביש לא שב לביתו ולמשפחתו בעיר הגדולה, אלא נשאר בעיירה, וכאן בילה את כל שארית חייו. מעשיו הוכיחו כי אכן שעה לעצת הרב והחליט להיות בעל-תשובה אמיתי. הסיפור, שנודע בשעתו לתושבי העיירה, נשתכח עם השנים, וכך נשאר רק הכינוי שדבק בו מאז".

הרב עשה אתנחתה קלה ומיד המשיך: "הבוקר, כך נראה, נשלמה תשובתו של ר' שרגא-פייביש ז"ל והוא נתבקש לישיבה של מעלה. 'במקום שבעלי-תשובה עומדים, אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד'", סיים הרב את דבריו הנרגשים.

דרכי החסידות

לטוב אין גבול

בשחר הופעתה של החסידות, כאשר חלקים מעם-ישראל טרם ירדו לעומקה ולסודה, הייתה עבודת התשובה אחת מנקודות-המחלוקת בין חסידים למתנגדים. החסידות טענה שהתשובה שייכת לכול, גם לצדיקים ולתלמידי-חכמים. לעומתם טענו המתנגדים שתפיסה זו משפילה את כבוד התורה, שהרי העולם כולו לא קיים אלא בזכות התורה ולומדיה, וכאן באה החסידות ועשתה מתלמידי-החכמים אנשים שצריכים לחזור בתשובה.

החסידות מלמדת שגם מושגי הטוב יחסיים הם. מה שהיה טוב אתמול, כבר לא טוב היום. אם אדם מבוגר יתנהג כ'ילד טוב' אין זו שלמותו של המבוגר, אף-על-פי שלגבי הילד זה שיא השלמות. זו המשמעות האמיתית של 'תשובה': "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה". התקדמות מתמדת בשאיפה לדבוק בקב"ה, רצון להשיב את הנפש אל מקורה האלוקי. זו אינה תשובה על חטאים דווקא, אלא שיבה למקור הראשון, לקב"ה.

בקשת מחילה

על רבי סעדיה גאון מסופר, שפעם אחת יצא לדרך כשהוא לבוש בבגדי איש פשוט והסתיר את זהותו. באחד המקומות התארח ימים אחדים אצל יהודי, שקיבלו בסבר פנים יפות, האכילו והשקו ביד רחבה ונהג בו הכנסת-אורחים בלא דופי. בתוך כך נודע בעיר שהאורח הזר הוא-הוא רבי סעדיה גאון. כל גדולי העיר החלו לנהור אל ביתו של אותו יהודי כדי לראות את פני האורח ולהשתעשע עמו בדברי-תורה. ראה היהודי את כל הבאים ושאל מה זה ועל מה זה. השיבו לו, שהאורח שבביתו הוא הגאון המפורסם רבי סעדיה גאון. שמע זאת היהודי והתעלף.

כשהתעורר מעלפונו נפל לרגליו של אורחו והחל לבקש מחילה וסליחה על שלא נזהר בכבודו ולא אירחו כיאה לו. תמה הגאון: "הלוא אירחת אותי למופת ונתת לי כל טוב, ולמה אתה מתנצל?". השיב היהודי בבכי: "לו ידעתי שכבודו הוא רבי סעדיה גאון - הייתי נוהג בו כבוד פי כמה וכמה!". שמע זאת רבי סעדיה ואמר: "ריבונו של עולם, אף אנוכי מבקש ממך מחילה וסליחה על שלא עבדתיך כראוי. לו הייתי יודע באמת את גדולתך ורוממותך, הייתי עובד אותך הרבה יותר מכפי שעבדתיך עד כה".

סיפור זה ממחיש את שיטת החסידות, שאף על המעשים הטובים צריך לעשות 'תשובה'. ככל שאנו מתעלים בתורה ובהבנת גדולתו של הקב"ה אנו מבינים, שהדרך שעבדנו אותו אתמול ושלשום הייתה הרבה למטה מכפי שצריכים באמת לעבוד את ה', לאור הבנתנו החדשה. על-כן עלינו לחיות כל ימינו במצב של 'תשובה' - לחזור בנו מהצורה שבה עבדנו את ה' עד כה ולעבור לדרגה אחרת לגמרי של עבודת ה'.

חמישה זמנים

החסידות מדברת על חמישה זמנים של תשובה (איגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ג, עמ' תפג): חודש אלול - תיקון המחשבה, הדיבור והמעשה; ימי הסליחות - תיקון המידות; ראש-השנה - תיקון המוחין; בין כסה לעשור - תיקון הרצון; יום-הכיפורים - תיקון התענוג.

רבנו הזקן תיאר פעם מהי תשובה אמיתית, ואמר שהחרטה צריכה להיות כאותו גוי משקלוב. וסיפר: "פעם הייתה רוח סערה ונהר הדנייפר סער וגעש. בא גוי וניסה לחצות את הנהר בסירה קטנה. גערו בו האנשים והזהירוהו שהוא מסכן את נפשו, אך הגוי התעלם מהם והמשיך במעשיו. בהיותו באמצע הנהר התהפכה הסירה, והאנשים שעמדו על שפת הנהר שמעו את צעקותיו של האיש בטרם טבע: איי, למה עשיתי זאת, אני מתחרט".

חיים יהודיים

ריגלר והזיכרונות: "התפתחו שם חיים חסידיים"

ארוכה הדרך לארץ-ישראל

בין י' באלול לי"ז בו מפריד שבוע ימים, אבל למיכאל ריגלר זה שבוע שמקפל חמש שנים של מסע שנראה היה כי אין לו קץ. בי' באלול ת"ש עלה, כילד בן שש, עם הוריו ושתי אחיותיו על אניית מעפילים, בדרכם מאירופה הבוערת לארץ-ישראל. חודשיים נמשך מסע הייסורים באניית מטען רעועה, בצפיפות איומה ובתנאים תת-אנושיים.

כשהתקרבו לחיפה קיוו הפליטים להגיע סוף-סוף אל המנוחה ואל הנחלה, אבל הבריטים ייעדו להם תכניות אחרות. הם נעצרו והועברו למחנה-מעצר בעתלית. לאחר שלושה שבועות הועמסו אלף ושבע-מאות יהודים – אנשים ונשים, זקנים וילדים – על ספינות בריטיות והפליגו דרומה. איש לא גילה לפליטים לאן פניהם מועדות.

פתח-המילוט האחרון

מיכאל, בעוד כמה שבועות בן שבעים, תושב שכונת קריית-משה בירושלים, בעל משפחה ברוכת ילדים ונכדים, הוא מומחה לכתבי-יד עבריים. למעלה משלושים שנה שימש ספרן באולם ספרי היהדות בספרייה הלאומית.

הוא נולד בחבל בורגנלנד שבאוסטריה. סבו, ר' משה, היה ראש קהילת קוברסדורף, אחת מ'שבע הקהילות' היהודיות ששכנו מצפון-מערב לווינה. כשעלו הנאצים לשלטון נלקח אביו לדכאו שבגרמניה. הוא, אימו ואחיותיו גורשו לווינה. שנה לאחר מכן הצליח האב לברוח מהמחנה ולהתאחד עם משפחתו. הפלגה באניית-מעפילים לארץ-ישראל נראתה פתח-המילוט אחרון ממכונת ההשמדה הנאצית.

פיצוץ שהטביע את האנייה

"כשהגענו לחיפה עגנו בנמל עוד שתי ספינות-מעפילים. היינו כשלושת-אלפים ושש-מאות פליטים", מספר מיכאל. "כמחצית הפליטים הועלו על אניית 'פטריה' הבריטית, כדי להסיעם לארץ-גזרה. אנשי ה'הגנה' פוצצו את חדר-המכונות של האנייה, כדי למנוע את הפלגתה, אולם הפיצוץ גרם לטביעת 'פטריה', ועמה כמאתיים יהודים. את הניצולים החליטו הבריטים לחון ולאפשר להם להישאר בארץ. את שאר הפליטים העלו על שתי אניות שהפליגו דרך ים-סוף, לאורך חופה המזרחי של אפריקה, והגיעו לאי מאוריציוס (כשמונה-מאות ק"מ ממערב למדגסקר)".

מאוריציוס שימש בית-סוהר לפושעי הממלכה הבריטית. בהגיעם לאי הופרדו הגברים והנערים מהנשים ומהילדים. הראשונים הושמו בבית-סוהר מוקף חומות אבן, והאחרונים – במחנה צריפים מגודר. שנתיים לא הותר לבעלים ולאבות לפגוש את נשותיהם וילדיהם.

בית-כנסת באי הנידח

"בין הפליטים היו שומרי-מצוות רבים", מספר מיכאל. "אחד מאגפי הכלא שימש בית-כנסת. התפילות התנהלו בנוסח ספרד ונשאו אופי חסידי. הקהילה היהודית ביוהנסבורג סיפקה לנו תשמישי-קדושה ובהם ספרי-תורה, תפילין, טליתות, סידורים, מחזורים וחומשים.על אי בודד זה, בלב האוקיינוס ההודי, התפתחו חיים יהודיים וחסידיים. אנחנו למדנו שם אלף-בית, תפילה וחומש. חמש שנים חיינו על האי, ובמהלכן אף קודש בית-עלמין שבו נטמנו יותר ממאה ועשרים יהודים".

רק לאחר המלחמה – בתום חמש שנות סבל ותלאות – התירו האנגלים לפליטי מאוריציוס לממש את חלומם. בי"ז באלול תש"ה דרכו רגליהם על אדמת ארץ-הקודש.

פינת ההלכה ומנהג

בדיקת התפילין

שאלה: כיצד יש לבדוק את כשרות התפילין?

תשובה: הנושאים מרובים, ונזכיר כמה מהבולטים שבהם:

הרצועות: רוחבן המינימלי - 9 מ"מ. הרוחב צריך להישמר גם במקום הקשרים וההידוק על היד והראש. לפעמים הרצועה מתכווצת ויש להחליפה. הרצועות צריכות להיות שחורות ממש, ובמקום שבו הן נשחקות, יש להשחירן מחדש. העיבוד וההשחרה חייבים להיעשות בכוונה לשם מצווה, וכיום אפשר להשיג גם עבודת-יד בהכשר.

ה'בתים': ברוב ה'בתים' ה'פשוטים' אין המחיצות בין ה'בתים' של ראש עשויות כהלכתן. בבתים המהודרים 'גסות' (גם עם הכשר!) נפוצות בעיות של פגמים שונים, דוגמת שימוש בדבק וב'מרק' ועוד. אפשר להשיג במקומן 'בתים' 'פשוטים-מהודרים', שיש בהן פחות בעיות, וכן 'בתים' 'דקות', מעור אחד. על 'גסות' יש גם הכשר.

הפרשיות: מצויות בשוק פרשיות שנכתבו מראש בצורה שאינה ממלאת את דרישות המינימום של ההלכה. במיוחד מצוי הדבר בסוגים הקטנים והזולים, ה'משוחים'. גם כשהכתיבה הייתה כראוי נוצרים במשך הזמן סדקים ודהייה של הכתב. הדבר מצוי ביותר בפרשיות הכתובות של קלף 'משוח', שה'משיחה' מתקלפת או נסדקת במהירות רבה. רצוי מאוד שהפרשיות ייבדקו לפחות פעם אחת גם במחשב.

אמינות: בעיות רבות אין לגלות כלל בבדיקה, כגון: אי-כוונה לשמה, כתיבה 'שלא כסדרן', פגמים ב'בתים'. לכן לא כדאי לסמוך על תווית ה'הכשר' לבדה, אלא יש לבדוק כל דבר לגופו על-ידי סופר סת"ם או סוחר אמין ומומחה, לפי המלצת רב מוסמך הבקי בהלכות אלו.

מקורות: ראה שו"ע או"ח סימנים: לב, לג, לו ועוד.