מיעוט האבל בשמחה
"משנכנס אב ממעטין בשמחה" (תענית ד,ו). כשמגיע חודש אב, עם האבלות שלו, "ממעטין בשמחה" – אפשר למעט את האבלות על-ידי שמחה, כי בזכותה מגיעים לגאולה.
(רבי חיים מצאנז)
על מה להצטער
נאמר בשולחן ערוך: "ראוי לכל ירא שמים להיות מצר ודואג על חורבן בית המקדש". שאלו את רבי מנחם-מענדל מקוצק: ומי שאינו ירא שמים אינו צריך להצטער על חורבן בית המקדש? השיב להם: אדם כזה צריך להצטער קודם על חורבנו האישי.
כגודל הסבל עוצמת הגילוי
כשיבוא המשיח נראה כיצד כל ייסורי הגלות היו הכנה לאור הגאולה. אז נבין מדוע ככל שהסבל גדול וארוך יותר, כן נעלה האור ומופלא יותר. על כך נאמר (ישעיה יב,א) "אודך ה' כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני".
(אדמו"ר הזקן)
כל אדם לעצמו
"איכה ישבה בדד העיר רבתי עם" (איכה א,א). בעת החורבן היו שנאה, מחלוקת ופירוד בעם ישראל. זו "עיר רבתי עם" ובכל-זאת "ישבה בדד", כי כל אחד ואחד היה בודד לעצמו.
(רבי יהושע מקוטנה)
השגחה תמיד
'בדד' ראשי תיבות: "בכל דרכיך דעהו". "בכל דרכיך" – אפילו בדרכי הגלות, שהן דרכים עקומות, צריך איש ישראל לדעת כי גם שם ישנה השגחתו יתברך, ובכוחה גם הדרכים המשובשות שבני ישראל הלכו בהן סופן להתיישר.
(שפת אמת)
ה'עקב' מתארך
"הגדיל עלי עקב" (תהילים מא,א). תקופת ה'עקב', עקבתא דמשיחא, גדלה והתארכה ביותר. הגלות מתארכת ועדיין לא נושענו.
(רבי לוי-יצחק שניאורסון)
שחרור המידות
"ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה". ההתמרמרות שהייתה צריכה להיות על הריחוק מה' נהפכה להתמרמרות על המחסור בענייני העולם הזה; והשמחה שהייתה אמורה להיות על קיום מצווה נהפכה לשמחה בתאוות העולם. זהו 'ושביה' – שתי מידות אלה הן בבחינת שבויים ממש. והפדיה היא על-ידי צדקה, רחמנות על העני, המעוררת את "רחם נא עלינו ותן בליבנו בינה".
(ליקוטי תורה)
דיבור על משיח
בית המקדש חרב בעוון שנאת חינם, והכלי לביאת המשיח הוא אחדות. כאשר בני ישראל יתאחדו וידברו על משיח, ימשיכו ברצון ה' יתברך את הגאולה השלמה על-ידי משיח גואל צדק במהרה בימינו.
(ספר השיחות תרצ"ו) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
