ריגלר והזיכרונות: "התפתחו שם חיים חסידיים"

בין י' באלול לי"ז בו מפריד שבוע ימים, אבל למיכאל ריגלר זה שבוע שמקפל חמש שנים של מסע שנראה היה כי אין לו קץ. בי' באלול ת"ש עלה, כילד בן שש, עם הוריו ושתי אחיותיו על אניית מעפילים, בדרכם מאירופה הבוערת לארץ-ישראל. חודשיים נמשך מסע הייסורים באניית מטען רעועה, בצפיפות איומה ובתנאים תת-אנושיים.

כשהתקרבו לחיפה קיוו הפליטים להגיע סוף-סוף אל המנוחה ואל הנחלה, אבל הבריטים ייעדו להם תכניות אחרות. הם נעצרו והועברו למחנה-מעצר בעתלית. לאחר שלושה שבועות הועמסו אלף ושבע-מאות יהודים – אנשים ונשים, זקנים וילדים – על ספינות בריטיות והפליגו דרומה. איש לא גילה לפליטים לאן פניהם מועדות.

פתח-המילוט האחרון

מיכאל, בעוד כמה שבועות בן שבעים, תושב שכונת קריית-משה בירושלים, בעל משפחה ברוכת ילדים ונכדים, הוא מומחה לכתבי-יד עבריים. למעלה משלושים שנה שימש ספרן באולם ספרי היהדות בספרייה הלאומית.

הוא נולד בחבל בורגנלנד שבאוסטריה. סבו, ר' משה, היה ראש קהילת קוברסדורף, אחת מ'שבע הקהילות' היהודיות ששכנו מצפון-מערב לווינה. כשעלו הנאצים לשלטון נלקח אביו לדכאו שבגרמניה. הוא, אימו ואחיותיו גורשו לווינה. שנה לאחר מכן הצליח האב לברוח מהמחנה ולהתאחד עם משפחתו. הפלגה באניית-מעפילים לארץ-ישראל נראתה פתח-המילוט אחרון ממכונת ההשמדה הנאצית.

פיצוץ שהטביע את האנייה

"כשהגענו לחיפה עגנו בנמל עוד שתי ספינות-מעפילים. היינו כשלושת-אלפים ושש-מאות פליטים", מספר מיכאל. "כמחצית הפליטים הועלו על אניית 'פטריה' הבריטית, כדי להסיעם לארץ-גזרה. אנשי ה'הגנה' פוצצו את חדר-המכונות של האנייה, כדי למנוע את הפלגתה, אולם הפיצוץ גרם לטביעת 'פטריה', ועמה כמאתיים יהודים. את הניצולים החליטו הבריטים לחון ולאפשר להם להישאר בארץ. את שאר הפליטים העלו על שתי אניות שהפליגו דרך ים-סוף, לאורך חופה המזרחי של אפריקה, והגיעו לאי מאוריציוס (כשמונה-מאות ק"מ ממערב למדגסקר)".

מאוריציוס שימש בית-סוהר לפושעי הממלכה הבריטית. בהגיעם לאי הופרדו הגברים והנערים מהנשים ומהילדים. הראשונים הושמו בבית-סוהר מוקף חומות אבן, והאחרונים – במחנה צריפים מגודר. שנתיים לא הותר לבעלים ולאבות לפגוש את נשותיהם וילדיהם.

בית-כנסת באי הנידח

"בין הפליטים היו שומרי-מצוות רבים", מספר מיכאל. "אחד מאגפי הכלא שימש בית-כנסת. התפילות התנהלו בנוסח ספרד ונשאו אופי חסידי. הקהילה היהודית ביוהנסבורג סיפקה לנו תשמישי-קדושה ובהם ספרי-תורה, תפילין, טליתות, סידורים, מחזורים וחומשים.על אי בודד זה, בלב האוקיינוס ההודי, התפתחו חיים יהודיים וחסידיים. אנחנו למדנו שם אלף-בית, תפילה וחומש. חמש שנים חיינו על האי, ובמהלכן אף קודש בית-עלמין שבו נטמנו יותר ממאה ועשרים יהודים".

רק לאחר המלחמה – בתום חמש שנות סבל ותלאות – התירו האנגלים לפליטי מאוריציוס לממש את חלומם. בי"ז באלול תש"ה דרכו רגליהם על אדמת ארץ-הקודש.