דרך ההשגחה
״והיה הבן הבכור לשניאה״ (דברים כא,טו). זו דרך ההשגחה האלוקית שהשנואה יולדת, כפי שנאמר (בראשית יג,לא) ״וירא ה׳ כי שנואה לאה, ויפתח את רחמה״.
(כנפי נשרים)
השורש הנעלה
שורשה של הנפש הבהמית נעלה מהנפש האלוקית, על-פי הכלל: כל הגבוה יותר, יורד למטה יותר; ומבחינה זו הנפש הבהמית היא הבכור.
(לקוטי תורה)
רכוש אמיתי
״והיה ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו״ (דברים כא,טז). איזהו רכוש בר-קיימא שאדם מנחיל לבניו? – ״את אשר יהיה לו״, הרכוש שעמל עליו בעצמו, ובא לו מיגיע כפיו. לעומת זה, רכוש שנצבר בדרכים לא כשרות, עליו נאמר (ירמיה ז,יא) ״עושה עושר ולא במשפט, בחצי ימיו יעזבנו״.
(כלי חמדה)
משיח בן השנואה
״שניאה״ רומז ללאה, כפי שנאמר (בראשית כג,לא) ״וירא ה׳ כי שנואה לאה״. אומרת התורה: ״והיה הבן הבכור לשנואה״, כי לאה היא אמו של יהודה שמזרעו יבוא משיח בן-דוד, הנקרא ״בכור״, כפי שנאמר (תהילים פט) ״מצאתי דוד עבדי... אף אני בכור אתנהו״.
(אור התורה)
לוחות ראשונים ואחרונים
״כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שניים״ (דברים כא,יז). 'בן האהובה' רומז ללוחות הראשונים, שאז היו בני ישראל בבחינת צדיקים, ואילו 'בן השנואה' רומז ללוחות האחרונים, שאז היו בעלי תשובה לאחר חטא העגל. 'בן השנואה' נוטל פי שניים, כי הלוחות האחרונים היו בבחינת כפליים לתושייה. בלוחות הראשונים ניתנו עשרת הדיברות בלבד, ואילו בלוחות האחרונים ניתנו הלכות, מדרש ואגדות.
(הצמח צדק)
רמז באותיות
במילה 'בכֹר' טמון רמז שהבכור נוטל פי שניים: האותיות ב׳, כ׳, ר׳ כפולות בערכן הגימטריוני משלוש האותיות הקודמות להן בסדר האלף-בית.
(הגר״א)
רק בחיי הבכור
״לא יוכל לבכר את בן האהובה״ (דברים כא,טז). אין הדין הזה נוהג אלא בחיי הבכור, שאם מת הבכור בחיי אביו, הרשות בידי האב לצוות שהנכדים, בני הבכור, לא ייטלו בירושה שני חלקים, אלא חלק שווה עם כל האחרים.
(רמב״ן)
הראוי והמוחזק
״בכל אשר ימצא לו״ (דברים כא,יז). מפרש רש״י: "מכאן שהבן הבכור נוטל פי שניים בראוי לבוא לאחר מיתת האב כבמוחזק". לכן נאמר (דברים כא,טז) ״והיה ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו״, ״יהיה״ בלשון עתיד, כי ממה שעתיד לבוא יורשים כל הבנים בשווה.
(הגר״א) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
