חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:39 זריחה: 6:13 כ' בחשון התש"פ, 18/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

כיסופי יעקב וגעגועי יהודי בגלות
שולחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאוויטש
מדורים נוספים
שיחת השבוע 1562 - כל המדורים ברצף
זה לא עמונה, זו התודעה
יש חדש
כיסופי יעקב וגעגועי יהודי בגלות
סולם
לזכור את הנקודה
לא להישאר קר
מחולה ל'חוזר'
לבנות דירת קבע
בחזרה לסיביר בעקבות הסבא
שתיית כוס ההבדלה

כאשר השיג לבן את יעקב אחרי המרדף אחריו, הוא טען כלפיו: "וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ, לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי?". השימוש בתורה בכפל לשון לא נועד לתפארת המליצה אלא לבטא הדגשה או לציין דבר החוזר ונשנֶה.

לדוגמה, בפרשת בראשית נאמר "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל". שם הדגש הוא שהרשות היא לא לאכילה אחת בלבד אלא לאכילות חוזרות ונשנות. גם את המילים "פָתֹחַ תִּפְתַּח" ו"נָתוֹן תִּתֵּן", העוסקות במתן צדקה, פירשו חז"ל שהכוונה היא "אפילו כמה פעמים", "אפילו מאה פעמים". אבל כאן מה משמעות האמירה "הָלֹךְ הָלַכְתָּ", בשעה שזו הפעם הראשונה שיעקב עוזב את בית לבן?

כיסופים ממושכים

השימוש בכפל הלשון "נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה" מובן, שכן לבן הבין כי כיסופיו של יעקב לבית אביו לא התעוררו בו עכשיו בפעם הראשונה אלא כבר פיעמו בתוכו בעבר. אלא שדווקא ההבנה הזאת מעוררת שאלה:  אם אכן לבן מודע לגעגועיו העזים של יעקב אל בית אביו, מדוע הוא מציין זאת בטיעוניו כנגד בריחת יעקב; והלוא בכך הוא עצמו מצדיק את יעקב, שעזב את ביתו מפני געגועיו אל אביו!

אלא שכבר למדנו קודם לכן בפרשה שכאשר ילדה רחל את יוסף פנה יעקב אל לבן וביקש ממנו: "שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי". מכאן שיעקב כבר היה מוכן אז ליציאה, ורק הפצרותיו של לבן שיישאר עמו פרק זמן נוסף עיכבו אותו עוד שש שנים. זה מה שלבן טוען באמרו "הָלֹךְ הָלַכְתָּ": אין זו הליכה ראשונה, שכן כבר לפני שש שנים רצית ללכת, וכבר זמן רב יש בך כיסופים וגעגועים לבית אביך.

שיחה בנחת

טוען לבן כלפי יעקב: הלוא אין זו הפעם הראשונה שאתה חש געגועים עזים לבית אביך. כבר לפני שש שנים רצית לחזור למולדתך. ואולם לא העלית על דעתך לברוח. נהגת בדרך-ארץ: פנית אליי, שוחחנו בנחת, ושכנעתי אותך בדברי טעם להישאר אצלי: "נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי וְאֶתֵּנָה". ואכן, לא הפסדת מאומה מהישארותך כאן. להפך, צברת עושר רב: "וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה – לִי הוּא". אם כן, מדוע פתאום ברחת בלי לומר דבר –  "וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי, וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב".

יהודי אינו מרוצה

מצבו של יעקב אצל לבן משקף את מצבו של כל יהודי בזמן הגלות. אף שיהודי עובד את עבודתו לעשות לקב"ה דירה בעולם הזה, אין הוא יכול להיות מרוצה, שכן הוא שרוי בגלות, והוא חש כיסופים וגעגועים אל מקומו האמיתי.

ואין אלה כיסופים חד-פעמיים, אלא "נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה", עד שנפשו נכספת וכלה מעוצמת התשוקה והגעגועים לגאולה: "נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ"!

(התוועדויות תשמ"ו, כרך א, עמוד 655)


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)