חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:43 זריחה: 6:27 י"ז באלול התשע"ט, 17/9/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מורה הנבוכים בדורו ובדורנו
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
התקשרות גליון 1173 - כל המדורים ברצף
מסירות ללא גבול למען יהודי
פקוד יפקוד אתכם
מורה הנבוכים בדורו ובדורנו
פרשת ויחי
כי מלאה הארץ דעה את ה'
הלכות ומנהגי חב"ד

קשר רוחני כמוס ונעלה טווי היה בין כ"ק רבינו לבין הנשר הגדול, הרמב"ם * זה בא לידי ביטוי הן בעיסוק הרב של הרבי בסוגיות הנידונות ברמב"ם ובהלכותיו, הן כמובן ב'תקנת הרמב"ם' המפורסמת * בפרק להלן השוואת אמרות וביטויים מ'מורה נבוכים' ללשונו הק' של הרבי במגוון נושאים

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

הרמב"ם הוא "מורה נבוכים" – מורה דרך לכל הנבוכים שאינם יכולים למצוא את הדרך הנכונה בחיים הן בדורו והן בכל שאר הדורות (ראה שיחות י"א ניסן תשמ"ב וי"ג ניסן תשל"ח בספר 'יום מלכנו', קה"ת כפר חב"ד תשד"מ עמ' 91).

להלן אוסף מזדמן של התייחסויות כ"ק אדמו"ר נשיא-דורנו לשאלות שונות, התבטאויות שנשמעו מפיו וכדומה, והשוואתם לדברי הרמב"ם בשעתו.

תינוקות שנשבו

כך התבטא הרבי בש"פ בראשית תשכ"ח (תורת מנחם כרך נא עמ' 207):

כשמדובר אודות דורנו שהוא דור יתום, והיתמות גדולה כל-כך שיש צורך לעזור ליהודים שהם לא בגדר "אפיקורסים" ו"מינים" אלא במעמד ומצב של "תינוק שנשבה לבין הנכרים" שיש לו דין של אנוס... הרי בוודאי שצריך לעזור ולסייע להם... עבודת הצדקה ברוחניות.

דברים אלו הם מעין מה שכתב הרמב"ם בהלכות ממרים פרק ג' הלכה ג: "בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם – הרי הוא כתינוק שנשבה... שהרי הוא כאנוס... ראוי להחזירם בתשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה".

בשנת תשט"ו השיב הרבי לשאלת התייחסות ל"מנין בבית הכנסת אשר רק פחות מעשרה הם שומרי שבת והשאר אינם רחמנא-ליצלן. ובעברו דרך שם בבקר שבת-קודש, בקשוהו להכנס ולהיות השליח ציבור-ציבור... הצריך הוא להענות לבקשתם ולירד לפני התיבה?".

הרבי השיב תשובה מפורטת שנדפסה בשעתו ב"לקוטי-שיחות" כרך ט' עמ' 278 ולענייננו די בקטע הבא:

"אין דעתי נוחה מדין קנאות שלא במקום המתאים לגמרי... במקום חסידות... על-ידי כניסתו לשם יש בידו לתקן ענינים בסדר התפילה ובהלימודים".

וכך כתב הרמב"ם בסוף מאמר קידוש השם:

"וכן אין ראוי להרחיק מחללי שבתות ולמאוס אותם, אלא לקרבם ולזרזם לעשיית המצוות. וכבר פירשו רבותינו ז"ל, שהפושע, אם פשע ברצונו, כשיבוא לבית הכנסת להתפלל, מקבלים אותו, ואין נוהגים בו מנהג ביזיון... אל יבוזו לפושעי ישראל שהם באים בסתר לגנוב מצוות.

כך קובע הרבי בש"פ שמות תשנ"א:

אין לשער גודל זכותם ומעלתם של כל בני-ישראל! ואיך אפשר להוציא שם רע על בניו של הקב"ה – היפך פסק-דין תורתינו-הקדושה, תורת אמת שכל אחד ואחד (גם אם ח"ו מכריז להיפך)... רוצה לקיים כל המצוות... ועאכו"כ בדורנו זה, שאלה שאינם מקיימים תומ"צ הם "כתינוק שנשבה... שהוא כאנוס", ובפרט שגם הם "מלאים מצוות כרימון"... שהקב"ה משתבח ומתפאר בישראל.

בשעתו כתב הרמב"ם באגרותיו עמ' קט ואילך:

"אם כך נענשו עמודי עולם: ..כשנשאו בעדת ישראל מעט דברים, כל שכן... (כיצד) יתיר לשונו על קהילות ישראל... ולא ידע זה האיש שאלו אינם פושעים ברצונם, ולא יעזבם ה' ולא יטשם, ולא בזה ולא שקץ ענות עני...".

ולו תועלת קטנה!

אודות הציונים ומראי המקומות שב'לקוטי שיחות' התבטא הרבי בענוותנותו הרבה ('התוועדויות תשמ"ח' כרך ב' עמ' 558 ):

בציוני מראי-מקומות יש תועלת... (שלכן משתדלים לציין המראי-מקומות ב"לקוטי שיחות") – שגם מי שאינו מסכים עם תוכן הדברים שאמרתי בהשיחה, ילמד בינתיים את הענינים המובאים מהמראי-מקומות – משנה, גמרא, מדרש, זהר, וגם מתורת החסידות, החל מספר התניא.

דברים אלו מזכירים את שכתב הרמב"ם ב'מורה נבוכים' עמ' יב: "אם הקורא הרוה צמאונו אפילו בדבר אחד, יודה לה'"!..

חיבורים שנערכו בתקופות שונות

באחת ההזדמנויות ציין הרבי אודות ה"מפתחות" שערך (הקטע נדפס ב'ימי מלך' כרך ב' עמ' 606):

המפתחות נערכו בזמנים שונים ובתנאי חיים שונים, במצב רווחה והרחבה, ובמצב של מצור ומצוק כו' ולכן אין בהם שיטה אחידה...

דברים אלו מזכירים את שכתב הרמב"ם בפירוש המשניות סוף מסכת עוקצין: "ומי שימצא בו מקום פקפוק... ידינני לזכות... ובפרט בהיות לבי טרוד לעתים קרובות בפגעי הזמן... יש הלכות מהם שכתבתי פירושן במסעותי בדרכים, ומהם ענינים רשמתים בהיותי על גבי האניות בים הגדול, ודי במצב זה, נוסף על היותי מעיין במדעים אחרים...".

לא פעם הזכיר הרבי את חשיבות המלה המודפסת על יסוד פתגם הצמח צדק "מלה הבאה... בדפוס – לדורי דורות" (ראה 'אגרות-קודש' כרך ב' עמ' לב: ריט. ועוד).

אף הרמב"ם באגרת השמד ובתשובה לחכמי מרשילייא קו כותב:

וידענו כי כל מה שנתחבר בספר, יהיה נכון או בלתי נכון, אין ספק שיתפרסם.

לא השפה עיקר

"השפה בה ילמדו... לא זהו העיקר... כי-אם... יעילות והריבוי בכמות ובאיכות בידיעת התורה ומצוותיה".

כך קבע הרבי במכתבו מט"ו אייר תשכ"ח ('אגרות-קודש' כרך כה עמ' קמב).

כך ממש כתב הרמב"ם בפירוש המשניות למסכת אבות פרק א משנה טז:

"...המחוברים באיזו שפה שתהיה אינם נבחנים אלא לפי עניניהם.. אין הדיבור אסור או מותר ורצוי ומרוחק ומצוה לאמרו מחמת השפה שהוא נאמר בה אלא מחמת ענינו... אם היה ענין... נעלה חובה לאמרו באיזה שפה שיהיה.. ואם היה ענינו מגרעת – חובה לחדול ממנו באיזה שפה שתהיה".

שמירת הלשון

בענין שמירת הלשון מתבטא הרבי ('אגרות-קודש' כרך ח"י עמ' תפט):

נבהלתי... בנוגע לסגנון דבריו שהשתמש בבטויים מסוימים... מלבד שהיא אסורה על-פי התורה... הרי היא גם מנגדת לעבודת כ"ק רבותינו נשיאנו...

וכך כותב הרמב"ם ב'מורה נבוכים' עמ' רפט:

"הדבור הזה בלשון הוא מסגולות האדם, וטובה שהושפע בה עליו... ולכן אין להשתמש בטובה הזו... בשפל השפלות ובחרפה גמורה"...

נגד חכמות חיצוניות

ב'לקוטי שיחות' כרך טו עמ' 43 ואילך מתייחס הרבי לשאלת לימוד חכמות חיצוניות:

...לשאלה אודות הלימודים בקולג' או אוניברסיטה וכיו"ב, שם קיים איסור חמור וסכנה (וחמירא סכנתא מאיסורא) – משום שכל האוירה וההשקפה בדל"ת אמות... חדורים בכפירה בהשגחה פרטית של השי"ת.. נלמדים לימודי מינות.. התשובה [ל"טענה" המפורסמת שלו (או לה) לא יזיק].. "אל תביאנו לידי ניסיון"...

בשעתו כותב הרמב"ם לחכמי מרשיליא (תשובות (לפסיא) ח"ב עמ' כד-כה):

"...שכבר חברו הטפשים אלפים ספרים וכמה אנשים גדולים בשנים, לא בחכמה, אבדו כל ימיהם בלמידת אותם הספרים... והוא הדבר שטועים בו רוב העולם, או הכל אלא (=חוץ מן) אנשים יחידים, השרידים אשר ה' קורא... והוא החולי הגדול והרעה החולה, שכל הדברים שימצאו כתובים בספרים, יעלה על לבם בתחלה שהם אמת".

"לי הכסף ולי הזהב נאום ה'"

בפגישתו עם הרבנים הראשיים בארץ-הקודש בשנת תשמ"ו אומר הרבי ('בצל החכמה' עמ' 331):

יש להשתדל... שהרבנים די בכל אתר ואתר... יארגנו "סדרים פומביים"... בנוגע לשאלה "כסף מנלן" – הרי מקרא מלא דיבר הכתוב "לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבאות"!.. אנשים (ש)ישמחו להשתתף בהוצאות אלו.

בשעתו קבע הרמב"ם (מורה נבוכים מהדורת קאפח עמ' של): "ויתפרסם בעולם שכל מי שנתייחד לעבודתו ית', יכלכלהו ממקום שלא העלה על דעתו".

אור לגויים

בהזדמנות (קיץ תשמ"ה) התבטא הרבי:

ליובאוויטש הינה אור לגויים! ...היא מפיצה לא רק יהדות ליהודים, אלא גם אנושיות חכמה ומדע כו' גם לאינם יהודים... כאשר הם מתוודעים לליובאוויטש, מתקרבים ורואים הפצת חכמה ומדע כו' – פותח הדבר אפשרות שיוכלו לשוחח עמם אודות צדק ויושר ואנושיות כמתאים ל"לשבת יצרה", ז' מצוות דבני נח וכו'. ורואים במוחש שמכך הופקה תועלת בפועל.

וכך תיאר הרמב"ם את סדר יומו (שו"ת הרמב"ם פאר הדור סקמ"ג) כי בבואו לביתו (אחר עבודתו בחצר המלך) עייף ורעב "אמצא האכסדראות כולם מלאות בני אדם גויים ויהודים בהם... ואצא לרפאותם ולכתוב להם פתקות ונוסחאות רפואות חלייהם...".

ארץ ישראל המיוחדת

כך התבטא הרבי על מעלת ארץ ישראל במכתב י"ב-י"ג תמוז תשכ"ט (אגק' כרך כו עמ' קסט ):

"העם היושב בציון-יושב בארץ ישראל, ארץ מיוחדת שאין דוגמתה – ואין המדובר כלל במדינה שבין מדינת סוריה ולבנון וירדן ומצרים.

כך ממש מתבטא הרמב"ם ב'מורה נבוכים' דף שעה: "מיטב המקומות שבעולם, והדשן ביותר".

לסיים בדבר טוב

בשיחתו עם האדמו"ר בעל 'פני מנחם' מגור זצ"ל גילה הרבי (בצל החכמה עמ' 259):

"סיום הירושלמי שלפנינו הוא בעניין בהיפך הטהרה. ומאז ומתמיד היה לי צער. וצריך- עיון-גדול, לפי עניות דעתי, מזה שהירושלמי אינו מסיים בדבר טוב! "בנידון דידן יש עצה פשוטה בדבר: ...להוסיף את שאר המשניות עד לסיום המסכת יהיה הסיום בדבר טוב".

כך מצינו ב'פירוש המשניות' מסכת ידיים (מהדורת קאפח) עמ' תמג: "...וכיוון שהזכיר פסוק זה [ויאמר פרעה מי ה'] לא ראה [רבינו הקדוש] לנכון לסיים מסכתא מן המסכתות בכפירתו של כופר באלהות, אלא באמונה בכך, לפיכך אמר: וכשלקה [פרעה] מה הוא אומר: 'ה' הצדיק'".

[הערה: לגבי שיטת הרמב"ם בספר היד- ראה ספר 'כללי רמב"ם' (קה"ת תנש"א) בפרק מיוחד שמוקדש לכך (וכן "במבוא"- שורת דוגמאות בהם ביקש כ"ק אדמו"ר לסיים בדבר טוב)].

ביטול מוחלט לנביאים וחכמי הדור

ב'תורת מנחם' כרך כב עמ' 293:

נדרשת התקשרות וקבלת עול. צריכים לציית לדבריהם של רבנן בלי שום חשבונות כלל...

ובהזדמנות נוספת בשנת תשמ"ח ('התועדויות תשצ"ח' כרך ב' והחי יתן אל ליבו עמ' 35):

"שאלה זו בוודאי יש עליה תשובה... אמנם עצם העובדה שישי לו "שאלה" מוכיחה ש.. כי, אצל חסיד- מלכתחילה אין מקום לשאלות!"

באגרת תימן להרמב"ם עמ' קסר נאמר:

"...ודע, כי כמו שינצל הסומא בהשענו על הפקח בלכתו אחריו- לפי שהוא יודע שאין לו עינים- שיורהו דרך הישר.. כמו-כן ראוי להמון למסור משענתם על הנביאים בעל העיניים האמיתיים, ודי להם במה שילמדו להם: שהסברה הפלונית-אמת, והסברה הפלונית-אינה אמת.. ואחר הנביאים- החכמים..".


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)