דבר מלכות

"חזקה" של קדושה לכל השנה כולה

ימי ראש-השנה ממלאים כל לב יהודי בתחושת רטט של קדושה, המקיפה וחודרת את האדם כולו * גם קדושת השבת חודרת בכל יהודי ומקיפה את כל ישותו * וכשראש-השנה חל בימים חמישי ושישי, המחוברים לשבת-קודש, הרי הם שלושה ימים שביחד הם "חזקה" של קדושה * איגרת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו - תרגום מיידיש

ב"ה, מוצש"ק פ' תבוא אל הארץ,

ח"י אלול ה'תש"נ

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

"פותחין בברכה" - בעמדנו בימי חודש אלול, ובבואנו מיום הסגולה ח"י אלול, יום ההולדת של שני המאורות הגדולים: הבעל-שם-טוב (בשנת נח"ת) ואדמו"ר הזקן בעל התניא והשולחן-ערוך (בשנת קה"ת),

ודאי עתה המועד המתאים לאחל לכל אחד ואחת, בתוך כלל ישראל, בהתאם למנהג ישראל, שנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות גם יחד.

במיוחד כיוון שקיים קשר מיוחד בין ח"י אלול לבין ראש-השנה, כפי שידוע שנוסף על כך שכל חודש אלול הוא זמן של הכנה לשנה החדשה וחשבון הנפש, הרי שנים-עשר הימים האחרונים של חודש אלול, החל בח"י אלול, מיוחדים בכך שכל אחד מהם קשור ומייצג חודש מן השנה החולפת, יום לחודש, ויום ח"י אלול - הראשון שבשנים-עשר הימים הללו - הוא כנגד הראשון שבחודשי השנה, חודש תשרי. כך קושר יום זה את ראש-השנה של השנה החולפת עם ראש-השנה של השנה החדשה.

ובהתאם למודגש תכופות בתורתנו, אשר היא תורת חיים - הוראה בחיים, ש"המעשה הוא העיקר", הרי ככל שחשוב ונחוץ חשבון הנפש, הרי המטרה העיקרית של חשבון הצדק היא בקשר להווה ולעתיד, שיבוא לידי ביטוי במעשה בפועל, קיום המצוות בהידור ובשמחה, יותר ויותר הידור ויותר ויותר שמחה, בכל יום מימי השנה החדשה, הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה.

* * *

בהקשר עם ההכנה לשנה החדשה יש להביא בחשבון, שלכל שנה יש תוכן כפול: המשמעות הכללית שלגביה שוות כל השנים, כולל השנה החדשה, והמשמעות המיוחדת הקשורה בקווי האופי העצמאיים של השנה המסויימת, שבהם מתייחדת שנה זו מן השנים האחרות.

השנה חלים ימי ראש-השנה בימי חמישי ושישי (ערב שבת) בשבוע, המובילים אותנו היישר אל יום שבת-קודש, עובדה המדגישה ומחזקת את הנקודה המשותפת לראש-השנה וליום השבת.

ימי ראש-השנה - "ימים נוראים" - ממלאים כל לב יהודי בתחושת רטט של קדושה, המקיפה וחודרת את האדם כולו, רגש הקדושה המרומם איננו רק בשעות הספורות של היום, בהן אנו עסוקים בהכנות ובקיום "מצות היום בשופר", או בזמן התפילות והבקשות המיוחדות של ראש-השנה , וכיוצא בהן, כי אם במשך כל שתי היממות של ראש-השנה חדור היהודי ברוח הקדושה של ראש-השנה. נוסף על העובדה שבראש-השנה נמצאים משך שעות רבות בבית-הכנסת, הרי בדרך כלל גם בשעות הנותרות נזהרים מדיבורי חול מיותרים, ומנצלים כל רגע פנוי לאמירת תהילים וכיוצא בזה, עד שאפילו סעודות ראש-השנה, שעליהן נצטווינו: "אכלו משמנים ושתו ממתקים" - נמצאות תחת השפעת הרגש הקדוש של ראש-השנה (וכהמשך הפסוק) - "כי קדוש היום לאדונינו".

דומה לכך גם קדושת השבת, "ושמרתם את השבת כי קודש היא". הקדושה האלוקית של שבת-קודש חודרת בכל יהודי, ומקיפה כל ישותו, עד שכל היום כולו, ובכל פעולות היום, יש לו תחושה שונה, תחושה מרוממת של קדושה.

* * *

ידוע הכלל של תורתנו הקדושה: "בתלתא זימני הווי חזקה" (דבר הנעשה שלוש פעמים - נקבעת לו "חזקה"). בשלוש פעמים  נעשה הדבר באופן של קביעות, "חזקה" מלשון חוזק, והדבר מתייצב, וכך בטוחים שהדבר יימשך.

אם הכלל בר-תוקף ביחס ל"דברי הרשות", ודאי שכך הדבר כשמדובר בענייני קדושה, שיש להם בכלל את הכוח הנצחי של התורה, ולכל פעולה של קדושה יש השפעה נמשכת ותמידית.

על-אחת-כמה-וכמה כשמדובר בראש-השנה, הנקרא בעיקר בשם "ראש-השנה" ולא "תחילת השנה", כאשר המשמעות היא שנוסף על היותו תחילת השנה הרי הוא גם, ובעיקר, ה"ראש" של השנה: כשם שהראש מנהיג את כל האברים של הגוף, ודווקא באופן זה ועל-ידי כך ממלא כל אבר את מטרתו בשלימות, גם כאבר לעצמו - כך ראש-השנה מנהיג ומחיה את כל הימים וכל יום של השנה, עד לכל הפרטים של חיי יום יום -

מובן איפוא שכאשר ישנה "חזקה" במצב האמור של קדושה, יש לדבר השפעה חזקה ביותר על כל השנה, כך שכל פעולות האדם, בכל הימים ובכל יום של השנה, נעשות תחת הרושם וההשפעה של רוממות הקדושה של שלושת הימים בראשית השנה.

* * *

ויהי-רצון שכל אחד ואחת מאתנו, בתוך כלל ישראל, יחליטו לפעול ולעשות בהתאם לאמור, ובאופן האמור בראש פרשתנו (אליה אנו נכנסים עתה): "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם" (הנכם עומדים כיום ביציבות איתנה, כולכם יחד, לפני ה' אלוקיכם וגו', ובהחלטה - איתנה ויציבה).

ובזה עצמו - כתחילת החלק השני של פרשת השבוע (אשר לפי קביעות השנה הנוכחית הם מחוברים בפרשה אחת) - באופן של "וילך", הליכה מתמדת מעלה מעלה, מחיל אל חיל.

וההחלטה הטובה בכל זה תוסיף עוד יותר בברכות ה' בכלל, וברכת ראש-השנה במיוחד: כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות גם יחד,

ובמיוחד דמיוחד הברכה שאליה "קיווינו כל היום" (כל יום ובכל היום) - הגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו, "מצאתי דוד עבדי", במהרה בימינו ממש.

בכבוד רב ובברכת כתיבה וחתימה טובה

לשנה טובה ומתוקה

מנחם שניאורסאהן

----------

פ' תבוא: ראה מכתב עש"ק ח"י אלול ה'תשד"מ הערה ד"ה זה (לקו"ש חכ"ד עמ' 641). לקו"ש תבוא תשמ"ז הערה 1.

פ' תבוא .. ח"י אלול: להעיר מתורות הבעש"ט בפסוקי ריש פרשת תבוא שנאמרו בש"פ תבוא ח"י אלול תרנ"ב ("היום יום" ח"י אלול, כתר-שם-טוב (הוצאת קה"ת) הוספות סי' ג). וראה שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול ה'תשמ"ז. הנסמן במכתב ח"י אלול ה' תשמ"ה הערה ד"ה זה.

אלול: ראה לקו"א להה"מ (הוצאת קה"ת) סי' קיג - הראשי תיבות בתיבה זו - ראה לקו"ש ח"ט עמ' 297 ואילך, חכ"ד עמ' 177, שם עמ' 314-313. קונטרס שיחת ש"פ ראה ה'תשמ"ו ס"א-ד. וש"נ.

פותחין בברכה: ע"פ פתיחת אגרת הראשונה באגה"ק  שבתניא. וראה מכתב עש"ק ח"י אלול ה'תשד"מ הערה ד"ה זה (לקו"ש חכ"ד עמ' 641).

בעמדנו... חודש אלול... המועד המתאים לאחל...בהתאם למנהג ישראל: ראה מטה-אפרים או"ח סתקפ"א ס"ט (מליקוטי מהרי"ל הל' ימים הנוראים): נוהגין כשכותב אדם לחבירו אגרת שלומים מן ר"ח אלול עד יוה"כ רומז לו כו' שהוא מעתיר עליו שיזכה בימי הדין הבאים לטובה להיות נכתב ונחתם בספר חיים טובים. וראה ספר-השיחות תשמ"ח ח"ב עמ' 610.

יום הסגולה ח"י אלול: ראה שיחת ח"י אלול ה'תש"ג (ספר-השיחות ה'תש"ג עמ' 140 ואילך) שאמרו אז "גוט יו"ט". וראה בהנסמן במכתב ח"י אלול ה'תשמ"ו הערה ד"ה סגולה-טאג.

ח"י אלול, יום ההולדת: בעניין יום הולדת של צדיקים - ראה בארוכה לקו"ש ח"ה עמ' 86 שוה"ג להערה 1. וש"נ. וראה ג"כ בענייננו (ח"י אלול): ספר-השיחות ה'תש"ג עמ' 89 ואילך. שם עמ' 186. נתבאר בארוכה בלקו"ש חכ"ד עמ' 178 ואילך. וראה גם ספר-השיחות תשמ"ח ח"ב עמ' 398 ואילך ע"ד ההנהגה ביום הולדת, ובהערות שם.

יום ההולדת של שני המאורות הגדולים: שיחת ח"י אלול ה'תש"ג הנ"ל (ספר-השיחות שם עמ' 141 ואילך). וראה לקו"ש חכ"ד שם, ובהנסמן שם.

בעל-שם-טוב: ראה לקו"ש ח"ח עמ' 27 הערה 42 ובשוה"ג שם.

בשנת נח"ת: ראה לקו"ד כרך א' לא,א ואילך. שיחת ח"י אלול הנ"ל (ספר-השיחות שם עמ' 146. שם עמ' 188).

בעל התניא והשולחן-ערוך: ראה לקו"ש ח"ו עמ' 36 ואילך, ובהערה 14 שם.

בשנת קה"ת: ראה שיחת ח"י אלול הנ"ל (ספר-השיחות שם עמ' 188).

מנהג ישראל: אשר מנהג ישראל תורה היא - ראה תוד"ה נפסל - מנחות כ,ב. שו"ע אדה"ז או"ח סו"ס קפא. וראה בהנסמן במכתב ח"י אלול ה'תשמ"ח הערה ד"ה זה (ספר-השיחות תשמ"ט ח"ב עמ' 762).

שנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות גם יחד: ראה בהנסמן במכתב ח"י אלול הנ"ל הערות ד"ה אלו (ספר-השיחות שם עמ' 763).

כפי שידוע...יום לחודש: שיחת ח"י אלול ה'תש"ג הנ"ל (ספר-השיחות ה'תש"ג עמ' 177. שם עמ' 179).

חודש אלול ..חשבון-הנפש: ראה סה"מ תרצ"ו ס"ע 141 ואילך. תרח"ץ ס"ע סו. סה"מ אידיש עמ' 75. שם עמ' 129. ובכ"מ. וראה סה"מ מלוקט ח"ג עמ' כ, ובהנסמן שם הערה 65.

החל בח"י אלול: ראה שיחת ח"י אלול ה'תש"ה (לקו"ד כרך ג עמ' 946. ספר-השיחות ה'תש"ה עמ' 122):  א) ח"י אלול הוא היום שהביא חיים באלול. ב) ח"י אלול נותן חיות בעבודה של אני לדודי ודודי לי - נת' בלקו"ש חי"ט עמ' 250 ואילך. בלקו"ש  חי"ט עמ' 250 ואילך. לקו"ש ח"י אלול ה'תשד"מ.

חודש תשרי: אשר התחלתו וראשו הוא יום ראש-השנה.

תורת חיים - הוראה בחיים: ראה זח"ג  נג,ב: תורה, אמאי אקרי תורה, בגין דאורי וגלי במאי דהוה סתים דלא אתידע. חיים, דכל חיים דלעילא בה אתכלילו וממנה נפקין. וראה רד"ק לתהילים יט,ח. גו"א ר"פ בראשית.

המעשה הוא העיקר: אבות פ"א מי"ז. תקו"ז תנ"ב (פז, סע"א). ת"ס (צג,ב). ת"ע (קלג,ב. קלד,א).

חשבון הנפש .. חשבון הצדק: ראה מכתב ערב ח"י אלול ה'תשמ"א (לקו"ש חכ"ד עמ' 601 ואילך).

קיום המצוות.. בשמחה: ראה רמב"ם סוף הל' לולב. סה"מ מלוקט ח"ב ס"ע עח ואילך: שם עמ' קמז ואילך, ובהערות שם.

משמעות המיוחדת..של השנה המסויימת: שגם בזה ישנה הוראה, ובמכ"ש מהוראת הבעש"ט שכל דבר אשר האדם רואה או שומע הוא הוראת הנהגה בעבודת השם - כתר-שם-טוב הוספות אות קכז-קכט. וש"נ.

ימים נוראים: ראה לקו"ת ר"פ עקב. מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א עמ' שב. אוה"ת לתהילים (יהל אור) עמ' קכ. סה"מ תרל"ו ח"ב עמ' של. ובכ"מ.

מצות היום בשופר: ר"ה כו,ב.

בראש-השנה נמצאים משך שעות רבות בבית-הכנסת: ראה שו"ע אדה"ז או"ח הל' ראש-השנה סתקפ"ד ס"ו (מרמ"א שם ס"א): בר"ה מאריכין בפיוטים ובתפילות עד חצות היום לכל הפחות. וראה אלף-למטה למטה-אפרים סי' תקצו אות א'.

ראש השנה..נזהרים מדיבורי חול מיותרים..אמירת תהילים: אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע ח"ד עמ' קלב.

אכלו משמנים ושתו ממתקים: נחמיה ח,י. שו"ע אדה"ז שם סתקפ"ג ס"ד. וראה לקו"ש חי"ד עמ' 369 ואילך.

סעודות..נמצאות תחת השפעת הרגש הקדוש: שו"ע (ודאדה"ז) או"ח סי' תקצז ס"א "תהי' יראת ה' על פניהם". וראה אלף-למטה הנ"ל.

ושמרתם את השבת: תשא לא,יד.

הקדושה האלוקית של שבת-קודש חודרת...ומקיפה את כל ישותו: ראה בארוכה מכתב: ערב ח"י אלול ה'תשמ"ג (לקו"ש חכ"ד עמ' 622 ואילך): עש"ק ר"ח ניסן ה'תשמ"ה (הגש"פ עם לקוטי טעמים, מנהגים וביאורים - קה"ת תשמ"ז - עמ' תשסב ואילך): ח"י אלול ה'תשמ"ט, ובהערות שם.

ובכל פעולות: עד שאפילו כשישן - נאמר (סידור קול-יעקב שחרית של שבת בסופו. ילקוט-ראובני ואתחנן עה"פ ופן תשא) ששבת ר"ת שינה בשבת תענוג.

בתלתא זימני הווי חזקה: ראה יבמות סד,ב. - ולהעיר שגם באה"ק בשנה זו הוא המשך דר"ה ושבת, שלושה ימים רצופים.

לכל פעולה של קדושה יש השפעה נמשכת ותמידית: כי כל דבר שבקדושה אינו זז ממקומו - ראה ע"ח שער ד' (שער אח"פ) פ"ג. שער לד (שער תיקון הנוקבא) פ"ג. שער לה (שער הירח) פ"א. אגה"ק ביאור לסי' ז"ך.

"ראש השנה"...ה"ראש" של השנה: ראה לקו"ת תבוא מא,ג. ניצבים מז,א-ב. דרושים לר"ה נח,א-ב. עטרת-ראש שער ר"ה בתחילתו. אוה"ת דרושים לר"ה כרך ה' עמ' ב'עז ואילך. ובכ"מ.

תחילת השנה: כמו שאומרים בתפלת מוסף דר"ה (מר"ה כז,א) "זה היום תחילת מעשיך". וראה המשך תרס"ו עמ' טז. שם עמ' כ. ובכ"מ.

אתם ניצבים: שפרשה זו קורין לעולם קודם ר"ה - תוס' מגילה לא, סע"ב. וראה בהנסמן במכתב עש"ק שבת סליחות ה'תשמ"ה הערה ד"ה פ' אתם ניצבים היום כולכם.

ניצבים.. איתנה: בקומה זקופה (רש"י קורח טז,כז). ניצבים הוא בבחינת תוקף יותר מעניין עומדים - אוה"ת ניצבים עמ' א'רב.

מחיל אל חיל: תהילים פד,ח. וראה ברכות בסופה. ירושלמי ביכורים פ"ג ה"ג.

כתיבה וחתימה טובה: להעיר מר"ה טז,ב: בר"ה... צדיקים גמורים (ועמך כולם צדיקים - ישעיה ס,כא) נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. וראה לקוטי לוי"צ אגרות עמ' רי: שאם שבפרט הכתיבה היא בר"ה והחתימה ביוהכ"פ כו', אך בכלל הן הכתיבה והן החתימה נעשית בר"ה כו'. וראה הערות למכתב ח"י אלול ה'תשמ"ו בסופו. וש"נ.

קווינו כל היום: בברכת את צמח בתפילת העמידה.

גאולה האמיתית והשלימה: שאין אחריה גלות (תוד"ה ה"ג ונאמר - פסחים קטז,ב (ממכילתא עה"פ בשלח טו,א. יל"ש ישעיה ס,א רמז תצט).

מצאתי דוד עבדי: תהילים פט,כא. וקאי על משיח צדקנו שבא בהיסח הדעת, כמו מציאה - סנהדרין צז,א.

משיח וגאולה בפרשה

העיקר - ש"רוחו של משיח" תתלבש בגוף

לצאת ולהכריז: "יהי אור", "זאל זיין ליכטיק"!

אודות עניינו המיוחד דכ"ה באלול - אין צורך לחפש רמז כו', כי כאשר מדברים אודות "ראש השנה", יום ברוא אדם הראשון ביום השישי למעשה בראשית, נזכרים מיד שיום הראשון לבריאת העולם הוא כ"ה באלול.

והנה יום הראשון דבריאת העולם הוא היום שבו היתה כללות הבריאה כולה, כפי שמפרש רש"י בפשוטו של מקרא: "כל תולדות השמים והארץ נבראו מיום ראשון... הוא שכתוב את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותיה".

ובריאה זו היתה בתכלית העילוי - כמבואר בפירוש רש"י שלכן נאמר "יום אחד" (ולא "יום ראשון, כמו שכתוב בשאר הימים - שני, שלישי, רביעי"). "לפי שהיה הקב"ה יחיד בעולמו", היינו שמציאות הבריאה כולה הייתה חדורה בגילוי אלוקות - "יחיד בעולמו".

זוהי אפוא ההוראה מכ"ה באלול, יום ראשון דבריאת העולם - שיהודי צריך לפעול גילוי אלוקות בכל העולם כולו, עד שיהיה ניכר בעולם שהקב"ה הוא "יחיד בעולמו".

והנה מלבד כללות הבריאה שהיתה ביום ראשון, ישנו המאמר הפרטי דיום ראשון - כמפורש בקרא: "ויאמר אלוקים יהי אור", שזהו המאמר הראשון שהיה בפועל...

וההוראה מזה בעבודתו של יהודי בעולם - שגם לאחרי שישנה מציאות העולם, הנה המאמר הראשון שצריך יהודי לומר הוא: "יהי אור", כלומר, תפקידו של יהודי הוא להאיר את העולם, יהודי צריך לצאת ולהכריז "יהי אור", "זאל זיין ליכטיק"!

וכאשר טוען שיש כבר עולם ומלואו, שמים וארץ וכל צבאם - אומרים לו: שאל אצל בן חמש למקרא ויאמר לך שכל זמן שלא נאמר המאמר ד"יהי אור", היה העולם חשוך!

ומובן שעבודה זו צריכה להיעשות בדרך של קירוב דווקא, "ימין מקרבת", שזהו כללות עניין האור והגילוי - קו החסד...

ויהי-רצון שעל-ידי כללות העבודה ד"יהי אור" - נזכה בקרוב ממש לקיום הייעוד "והיה לעת ערב יהיה אור", "והיה אור הלבנה כאור החמה גו'" - "נקבה תסובב גבר" בגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו.

ויש להוסיף, שגם עניינו של משיח מרומז בפרשה אודות הבריאה דיום ראשון, כ"ה באלול - כמאמר רז"ל על הפסוק "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים", "זה רוחו של מלך המשיח".

והעיקר - ש"רוחו של משיח" תבוא באופן של התלבשות בגוף, ובלשון הרמב"ם: "יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו... ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה'... ובנה מקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל... ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעובדו שכם אחד", "והיתה לה' המלוכה" במהרה בימינו ממש.

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת ניצבים-וילך ה'תשד"מ; 'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תשד"מ, כרך ד, עמ' 2610-2613 - בלתי מוגה)

ניצוצי רבי

"מראש-השנה נכנסים לשבת"

"עניין התענוג, שפועל הרחבה בכל העניינים, ועד לאמיתית עניין ההרחבה שזהו הגאולה השלימה והאמיתית" * נתינת צדקה במסגרת "קרן השנה", חינוך כשר בראשית השנה ישפיע טובה לכל השנה, ברכות ואיחולים לרבנים ולאישי-ציבור, ועוד אי-אלה עובדות הקשורות לראש-השנה

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

עבודת הצדקה של הרבי - מי יוכל לשערה. בין השאר ייסד את 'קרן השנה'. הרעיון שמאחורי זה הוא מתן צדקה בראשית השנה, סכום כסף הזהה למספר ימי השנה (בשנה רגילה: שלוש מאות שישים וחמישה שקלים, דולרים וכיו"ב) ומנהלי הקופה ייתנו בשמו של התורם צדקה בכל יום. פעולה זו מבטיחה שכל משתתף בקרן יקיים את מצוות הצדקה בכל יום ויום בשנה שתבוא. לפנינו איגרת (מחודש תשרי תשל"ט) הקוראת לציבור להשתתף בקרן ומסבירה את אופן ההשתתפות בה ומעלותיה: (צילום במהדורה מודפסת).

השפעה לכל השנה

הקיץ שלפני שלושים ואחת שנים (תשל"ג) היה סוער. כך הורגש בדברי הרבי שתבע להוסיף בחינוך כשר ובחינוך על טהרת הקודש. ניתן לשים לב למשפט כמו "וכשתהיה התחלת השנה בחינוך כשר ובחינוך על טהרת הקודש, הנה כל השנה תהיה באופן הישר והטוב". להלן חוזר שהופץ (ראש-חודש אלול תשל"ג) על-ידי צאגו"ח המרכזי - בעניין חינוך ילדי ישראל - בתוספת הגהות בכתב-יד-קודש של הרבי. (צילום במהדורה מודפסת).

ברכות ואיחולים בלשון יחיד

"ונסיים במנהג ישראל, שכאשר יהודים נפגשים יחדיו בימי חודש אלול מביעים את איחוליהם וברכותיהם לשנה הבאה, ובלשון יחיד (כהוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא-דורינו) לכל אחד ואחת: 'לשנה טובה תיכתב ותחתם'" - כך חתם הרבי את שיחתו ל"צבאות ה'" בב' דראש-חודש אלול תשמ"ג ('תורת-מנחם - התוועדויות' תשמ"ג, כרך ד, עמ' 1962).

ברכה לראש הישיבה

הנה צילום איגרת ברכה לשנה החדשה ששיגר הרבי לגאון החסיד הרב ישראל שי' גרוסמן, שכיהן כראש ישיבת תומכי-תמימים בכפר-חב"ד, במשך שנים רבות. לקטע הרגיל צירף הרבי בכתב-יד-קודש:

בכבוד ובברכת הצלחה רבה בעבודת הקודש להעמיד תלמידים הרבה (בכמות ובאיכות) ולהוסיף ולהעלות בקודש.

(צילום במהדורה מודפסת).

איחולים לשר הסעד

הנה מכתב ברכה לשנה החדשה ששלח הרבי אל הרב יצחק-מאיר הכהן לוין, גיסו של האדמו"ר בעל 'בית ישראל' מגור. באותם הימים שימש הרב לוין כשר הסעד. לפני חתימתו הק' הוסיף הרבי בכתב ידו הק': "הצלחה בעבודת הרמת קרן התורה והיהדות".

(צילום במהדורה מודפסת).

ברכות לאישים שונים

שנים רבות קיבלו סניפי צעירי-אגודת-חב"ד בתל-אביב ובירושלים חבילות של איגרות-ברכה לשנה החדשה, ששיגר הרבי לאישים שונים, על-מנת להעבירן לתעודתן. בחלק מן המקרים אישרו האישים במכתב חוזר את קבלת האיגרת. לפנינו דוגמה למכתב חוזר (מכ"ז בטבת תשל"ב), במקרה זה מלשכת שר העבודה:

(צילום במהדורה מודפסת).

"שנת גאולה והצלחה ונשיאת ראש"

ביום האחרון של שנת תשכ"ד, ער"ה תשכ"ה, הבריק הרבי מברק למר שניאור-זלמן שז"ר ('נשיא וחסיד' עמ' 473):

אחולי וברכותי לשנה טובה ומתוקה שנת גאולה והצלחה ונשיאת ראש ומילוי משאלותיו לטובה ולקירוב ואיחוד כל היהודים ולהוי' אחד ולתורתו אחת. לשנה טובה תכתבו ותחתמו בהוקרה בכבוד ובברכה.

מנחם שניאורסאן

"יותר ממה שיש כאן מתכוונים"...

המזכיר הרב יהודה-לייב שיחי' גרונר רשם ביומנו דברים שאמר הרבי בעומדו על מפתן חדרו, לאחר שקיבל את הפ"נ הכללי באחת השנים שבהן חל ראש השנה בימים חמישי ושישי, כבקביעות שנה זו (להלן ב'תרגום-חופשי'):

"יותר ממה שכתבתם כאן התכוונתם, ויותר ממה שיש כאן מתכוונים. ה' יתברך ייתן לכל אחד שנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות, שתהיה התעוררות תשובה אמיתית, תשובה עילאה, ובפרט כפי הקביעות בשנה זו, שמיד מראש-השנה נכנסים לשבת; אחרי מוצאי ראש-השנה מתחיל שבת, שעל שבת נאמר "וקראת לשבת עונג", שזהו עניין התענוג, שעניינו שפועל הרחבה  בכל העניינים - באור, כוח וחיות - שיומשך כך על כל השנה; הרחבה בכל העניינים, ועד לאמיתית עניין ההרחבה שזהו הגאולה השלימה והאמיתית על-ידי משיח צדקנו; לשנה טובה תיכתבו ותחתמו".

ממעייני החסידות

פרשת ניצבים-וילך

אתם ניצבים... למען הקים אותך היום לו לעם (כט,ט-יב)

"ניצבים" - מורה על גדלות וחשיבות, כמו "ונציב אחד אשר בארץ" (מ"א ד).

"אתם ניצבים... למען הקים אותך היום לו לעם" - העובדה שאנחנו עם ה' והוא מלכנו מורה על גדלותם של ישראל. שכן אדם לא יכול למלוך אלא על בני-אדם כמותו, שהם בערך אליו, אך לא על עדר צאן, שאין להם שום ערך ויחס לגביו. נמצא אפוא כי היותו של הקב"ה מלך על ישראל מוכיחה שישראל הם, כביכול, "בערך" אליו.

מובן שגדלות זו אינה אלא תוצאה של כריתת הברית - "לעברך בברית ה' אלוקיך" (אך לאמיתו של דבר אין לנברא שום ערך לגבי הבורא).

(אור-התורה דברים עמ' קפ)

מחוטב עציך עד שואב מימיך (כט,ט-י)

פירש כ"ק אדמו"ר הזקן:

"מחוטב עציך" - יש "לחטוב" ולעקור את ה"רבות מחשבות בלב איש" (עציך לשון עצה).

"שואב מימיך" - יש לשאוב את המים המצמיחים כל מיני תענוג.

(היום-יום יט באלול)

מחוטב עציך (כט,י)

מלמד שבאו כנענים להתגייר בימי משה כדרך שבאו גבעונים בימי יהושע... ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים (רש"י)

מדברי רש"י נמצאנו למדים, כי דווקא בסוג הנמוך ביותר בישראל ("חוטב עציך... שואב מימיך") ישנו עילוי שאין בסוגים הנעלים יותר ("ראשיכם"). שהרי יהושע נתן את הגבעונים חוטבי עצים ושואבי מים "לעדה ולמזבח ה'" (יהושע ט), כלומר, שזכו להיות משמשים בקודש, לשרת את מזבח ה'.

(לקוטי-שיחות, כרך ב, עמ' 400)

והתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי כי בשרירות ליבי אלך (כט,יח)

התרגום-יונתן מתרגם "והתברך" - "ויתייאש". כלומר: החוטא מתייאש מלקבל את השפעתו מעולם הקדושה, כי נדמה לו שאין לו עוד חלק באלוקי ישראל ח"ו. לפיכך הוא פונה אל ה'קליפות' כדי לקבל את השפעתו מהן.

(לקוטי-שיחות, כרך ד, עמ' 1185)

אם יהיה נידחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך (ל,ד)

פירוש: הנפש "פזורה" ונידחת בהיכלות הטומאה השונים - כידוע שכאשר אדם מתקשר באיזה תאווה, הוא נעשה "מרכבה" לאותו היכל טמא שממנו נשפעת תאווה זו. יש אפוא צורך "לקבץ" מחדש את הנפש מכל אותם היכלות.

(אור-התורה - דברים, עמ' קסח)

וילך משה... אל כל ישראל (לא,א)

"וילך משה" - משה הלך והתעלה מחיל אל חיל על-ידי זה שקישר וחיבר את עצמו "אל כל ישראל".

(משיחת שבת-קודש פרשת וילך תשל"ה)

הלוא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה (לא,יז)

מסביר כ"ק אדמו"ר האמצעי:

"אין אלוקי בקרבי" - חסר בי, בהתקשרותי לאלוקות; לכן "מצאוני הרעות האלה" - אני מוצא ורואה בזולתי כל מיני רע.

ועל-דרך תורתו הידועה של הבעל-שם-טוב, שכאשר אדם רואה רע בזולתו הרי זו הוכחה שמעין אותו רע נמצא גם בו עצמו. וכאדם המסתכל בראי, שאם הוא רואה לכלוך אין זה אלא משום שפניו-שלו אינן נקיות.

(ספר-השיחות תש"ה, עמ' 91)

ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא (לא,יח)

ההסתר יהיה גדול כל-כך עד שלא ידעו ולא יכירו שהקב"ה מסתתר בתוכו.

(כתר-שם-טוב, עמ' יב)

ועתה כתבו לכם את השירה הזאת (לא,יט)

האזינו השמים עד וכיפר אדמתו עמו (רש"י)

חז"ל למדו מפסוק זה את המצווה של כתיבת ספר-תורה (סנהדרין כא).

בהמשך הפסוק נאמר "למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל", היינו שפרשת האזינו היא עדות על התורה והמצוות, דהיינו שהשירה פועלת קיום וחיות בכל התורה. לכן נלמדה מצוות כתיבת ספר-תורה (כל התורה כולה) מפסוק שמדבר (לפי פשוטו של מקרא) בשירת האזינו.

(לקוטי-שיחות כרך כד עמ' 237)

הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם (לא,כח)

ולא תקעו אותו היום בחצוצרות להקהיל את הקהל... לקיים מה שנאמר, ואין שלטון ביום המוות (רש"י)

יש לדקדק בזה: מדוע היתה ירידה אצל משה ביום מותו? והרי ידוע שהצדיק מתעלה תמיד בעבודתו, מחיל אל חיל, ואדרבה, ביום פטירתו הרי הוא מגיע לתכלית ההתעלות?!

אלא: שליטה מורה על שייכות מסויימת בין השולט לנשלט. משה רבנו התעלה כל-כך ביום פטירתו מעל העם, עד שלא היה בבחינת "שליטה" - "אין שלטון ביום המוות".

אך אף-על-פי-כן, גם ביום הזה לא נפסק הקשר בין משה רבינו לבין עם ישראל, שלכן אמר משה "הקהילו אלי"; כי בני-ישראל בעצם הם דבר אחד עם עצמיותו של משה, ובלשון רש"י (חוקת כא,כא): "משה הוא ישראל וישראל הם משה".

(לקוטי-שיחות, כרך כד, עמ' 220)

לוח השבוע

הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

בחודשי אלול ותשרי חייבים תלמידי כל הישיבות לשהות וללמוד ולהתפלל בהשגחה מלאה בין כותלי הישיבה (ואין בזה כל סתירה לדרישה לצאת לעורר יהודים וכו', כי יש די זמן לשני העניינים). יש לפנות לשם כך להנהלות הישיבות [-מכל החוגים] ולשכנע אותן שידאגו לכך, ואף לפנות לתלמידים - באם ההנהלה לא תצווה על כך, שהם, בקבלת-עול עצמית שלהם, ירצו וידרשו להישאר אז בישיבה¹.

שבת-קודש, פרשת ניצבים-וילך,
כ"ה באלול, 'שבת סליחות'

גם בשבת זו אומרים, קודם תפילת שחרית, את כל התהילים², אף-על-פי שאין מברכין את החודש³.

הפטרה: "שוש אשיש".

הבעש"ט אמר שבשבת זו הקב"ה בעצמו מברך את החודש השביעי, המושבע והמשביע ברוב טוב לבית ישראל על כל השנה, ובכוח זה ישראל מברכים את החודשים י"א פעמים בשנה⁴.

אומרים 'אב הרחמים'⁵.

אחרי התפילה - התוועדות בבית-הכנסת, כבכל שבת מברכים, ובפרט שנהגו חסידים להתוועד בכל שבת-קודש ערב-סליחות⁶, ואף במוצאי-שבת-קודש - כהכנה לאמירת הסליחות.

בשבת שלפני ראש-השנה יש⁷ להתחיל בשבת עצמה בצדקה באופן המותר בשבת, על-ידי צדקה דמאכל ומשקה ['לחיים'] או על-ידי צדקה רוחנית, כמו נתינת עצה טובה ועל-אחת-כמה-וכמה  לימוד תורה, ועוד וגם זה עיקר - קבלת החלטה טובה [כולל הסכום!⁸] שתיכף ומייד לאחר השבת יקיים... [נתינת ממון בפועל, להפריש לעצמו ולתיתה לעני או לגבאי בבוקר⁸].

במנחה - פרקי-אבות, פרקים ה-ו⁹.

מוצאי שבת:

אין אומרים 'ויהי נועם', 'ואתה קדוש'¹⁰.

יום ראשון
כ"ו באלול, א' דסליחות

מוצאי שבת-קודש

ימי הסליחות המעוררים לתשובה, הם מהזמנים הידועים שבהם היו מנגנים את ניגונו של אדמו"ר הזקן, בעל 'ארבע הבבות'¹¹.

סליחות¹² הראשונות, מתחילים אחר ובסמוך לחצות הלילה¹³.

השליח-ציבור מתעטף בטלית בלא ברכה¹⁴.

יש להתחיל 'אשרי' בעשרה כדי שיוכלו לומר אחריו קדיש מיד, ואם השלימו לעשרה מיד אחרי סיום אשרי, יאמר כמה פסוקים וחצי קדיש. אם היו עשרה באמירת הסליחות, אסור לצאת באופן שלא יישארו עשרה לקדיש. אך אם יצאו ונשארו אפילו שישה, יאמר הש"ץ קדיש תתקבל¹⁵.

"הנשמה לך" - הש"ץ מתחיל בקול רם¹⁶.

באמירת 'עננו' מסיים הש"ץ בקול רם במקומות המופסקים בשתי נקודות, דלא כמנהג העולם¹⁷.

אומרים 'קדיש תתקבל' אחר הסליחות, גם אם מתפללים שחרית מיד לאחריהן¹⁸.

באמירת סליחות בבית-המדרש של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, לאחר קדיש תתקבל, מסיימים בשירת "רחמנא דעני לעניי ענינא", והרבי היה מעודד את השירה כדרכו בקודש¹⁹.

האומר סליחות ביחיד, לא יאמר י"ג מידות¹⁴, גם לא בניגון ובטעמים²⁰.

יום שני,
כ"ז באלול, ב' דסליחות

מהיום ואילך עד ערב ראש-השנה ועד בכלל - אמירת הסליחות "באשמורת הבוקר"²¹. ידוע מנהגנו לברך ברכות-השחר בבית²², ועל-כל-פנים יש לברכן, ולפחות את ברכות-התורה, קודם הסליחות²³.

מכיוון שלמעשה הש"ץ מתעטף בטלית לאחר שהאיר היום, יברך עליה. ורשאי לברך אפילו על טלית שאולה²⁴.

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ סיפר, שחסידים הראשונים היו לומדים ביום כ"ה באלול בפרשת בראשית עד "יום אחד"; בכ"ו באלול - עד "יום שני" וכו'; בכך התכוונו להביא תוכן של 'עבודה' גם בעניינים של "בראשית ברא..." (אתערותא דלעילא)²⁵.

יום שלישי
כ"ח באלול, ג' דסליחות

מדברי הרבי נשיא דורנו: "ג' דסליחות הוא יום מיוחד, ולכן אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר מאמר חסידות ביום זה"²⁶.

הוראת נשיאינו הקדושים ומנהג משנים רבות, אשר היורד לפני התיבה, ובפרט בימים הנוראים, יעבור תחילה על כל התפילות, ובפרט על כל הפיוטים, לדעת לכל הפחות פירוש המילות כפשוטו, וכמובן מאליו לדעת דיני התפילה בכלל, ודיני הש"ץ בפרט. ואף אם עשה כך לפני שנה, יעשה כן גם בכל שנה כמה ימים קודם שיורד לפני התיבה בתור ש"ץ²⁷. כמובן, על התוקע והמקריא ללמוד היטב את דיני התקיעות כהלכתן, כולל הטעויות והספקות השכיחות בהן²⁸.

יום רביעי
כ"ט באלול, ערב ראש-השנה²⁹

בקריאת-שמע שעל-המיטה, ביום שלישי בלילה אור ליום רביעי, אומרים תחנון³⁰.

אבל בתוך שבעה מותר לו ללכת היום לבית-הכנסת לאמירת הסליחות¹⁴, וכן להתפלל עם הציבור³¹.

בסליחות אומרים תחנון (=וידוי) אפילו לאחר עלות-השחר, אבל לא בתפילה¹⁴.

בפיוט "שלוש-עשרה מידות" יש כמה וכמה שינויים שתוקנו ב'סליחות' בהוצאות האחרונות (מוגה על-ידי כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו³²).

את הקטע "אל תבוא במשפט עמנו" אומרים חזן וקהל פסוק בפסוק.

את הפסוקים "אל תבוא", "והוא ישפוט" נפוץ לאומרם ביחד כפסוק אחד³³.

היום אין תוקעים בשופר³⁴, ומי שלא הספיק להתלמד, יעשה זאת בחדר סגור³⁵.

אחרי התפילה³⁶ אומרים 'סדר התרת נדרים'³⁷, במניין עשרה אנשים כשרים³⁸ (ולכל הפחות צריך שיהיו לפניו שלושה)³⁹.

יש להודיע ולפרסם בבתי-הכנסת וכו' שחייבים לעשות היום 'עירוב תבשילין'⁴⁰.

* עורכים מגבית ומחלקים 'צורכי החג' לראש-השנה ולכל חגי תשרי לזקוקים לזה (בדומה ל"מעות חיטים" קודם חג-הפסח)⁴¹.

* נוהגים לכתוב פ"נ (הנשואים - כמובן בחגירת אבנט) עבורו ועבור בני-ביתו לבקשת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה. להניחו בין דפי מאמר, קונטרס וכו' של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, ולשלחו (אם באפשרי - בו ביום) על-מנת לקראותו על הציון שלו⁴².

נוהגים להשתטח על קברי צדיקים⁴³, והנמצאים בקירוב מקום משתטחים על ציון כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע⁴⁴ וכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו.

מסתפרים⁴⁵, וטובלים⁴⁶ במקווה טהרה לכבוד החג¹⁴.

עירוב תבשילין⁴⁷:

נוטל פת שלמה⁴⁸ בשיעור 'כביצה'⁴⁹, עם תבשיל חשוב כגון בשר או דג בשיעור 'כזית'⁵⁰, ויתן ביד אחר (לכתחילה - מזכים על-ידי אדם זר בן-מצוות, ולא על-ידי בנו או בתו, אפילו גדולים, אם הם אוכלים משלו⁵¹) לזכות (ז' בפתח) על-ידו לכל הקהל, ואומר: "אני מזכה לכל מי שרוצה לזכות (ל' בחיריק) ולסמוך על עירוב זה". הזוכה מגביה את העירוב טפח מן המקום שהיה מונח עליו, אפילו אם הניחו על ידו המוגבהת באוויר⁵¹, וחוזר ונטל את העירוב מיד הזוכה, ומברך: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות (ו' בפתח) עירוב". ואומר: "בדין..."⁵². מי שאינו מבין ארמית, צריך לומר בלשון שהוא מבין. תוכן העניין: "בעירוב הזה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין חמין ולהדליק נר ולתקן ועשות כל צרכינו מיום-טוב לשבת, לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת".

* כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע נהג לקבל על עצמו הידור נוסף לפני כל ראש-השנה⁵³. וכהוראה כללית נאמר: "בכל ראש-השנה צריך כל אחד לקבל על עצמו זהירות יתרה [הידור] במצוות עשה, וזהירות בסייג של לא-תעשה, וזהירות יתרה בהנהגה טובה"⁵⁴.

משעה אחת קודם תפילת המנחה⁵⁵ עד תפילת ערבית במוצאי ראש-השנה, ישקוד כל אחד ואחד באמירת תהילים לילה ויום²¹.

הנוהגים לתת צדקה בכל יום, יתנו היום גם עבור שני ימי ראש-השנה⁵⁶.

לפנות ערב לובשים בגדים נאים וחשובים, ויודעים שהקב"ה עושה לנו נס לשפטנו במידת הרחמים⁵⁷.

אין לובשים ה'קיטל', גם לא הש"ץ והתוקע⁵⁸, אלא ביום-הכיפורים²¹.

הברכות בהדלקת הנרות: "להדליק נר של יום הזיכרון"⁵⁹, ו'שהחיינו'²¹.

איש המדליק, לא יברך⁶⁰ 'שהחיינו'¹⁴.

יש להכין נר גדול (כמו נר נשמה) כדי שיהיה אפשר להדליק ממנו את נרות ליל ב' דראש-השנה. השנה יש לדאוג להדליק ממנו ביום השני של החג נר נוסף, שידלק עד שעת הדלקת הנרות ביום ב' דראש-השנה, ערב שבת שובה.

----------

1) לקוטי-שיחות, כרך ב, עמ' 641. ואף בשנים אלו, שרבים מהתמימים נוסעים לבית חיינו או לשליחות, נמשכים סדרי הישיבות עם כל הנשארים עד אחרי היום הקדוש.

2) ספר-המנהגים עמ' 30.

3) לבוש ר"ס תכא. מטה-אפרים סי' תקפ"א סעיף מז.

4) ספר-המנהגים עמ' 55.

5) 'התוועדויות' תש"נ ח"ד עמ' 299.

6) 'התוועדויות': תשי"א ח"ב עמ' 327, תשמ"ב ח"ד עמ' 2253, תשמ"ג ח"ד עמ' 2045 ועוד.

7) 'התוועדויות' תשמ"ח ח"ד עמ' 376.

8) סה"ש תשמ"ט ח"א עמ' 222 ובהערות.

9) ראה בגיליון הקודם בסוף הערה 17, שלכאורה יש לנהוג בפועל כמנהג המקורי שהזכיר הרבי בשנת תשמ"א לומר את המשנה שלפני הפרק והברייתא שלאחריו רק פעם אחת.

10) לוח כולל-חב"ד, משו"ע אדה"ז סי' רצה ס"ג.

11) ספר-השיחות תש"א עמ' 86-85 (ספר-הניגונים ח"א, ניגון א).

12) כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו יצא לסליחות בבגדי הש"ק - 'אוצר מנהגי חב"ד', אלול-תשרי, עמ' כג, וש"נ (וכן מובא מס' לקט-יושר).

י"א שצ"ל הסליחות בעמידה, וכן נפוץ בין אנ"ש. ובפרט באמירת 'אשמנו' (מדינא - שו"ע אדה"ז סי' תר"ז ס"ז. ועד"ז לכאורה גם באמירת "אשמנו מכל עם"; "סלח לנו" שאחרי י"ג מידות, וכיו"ב). וכן י"ג מידות, שמע קולנו. בנוסח הפיוטים בכמה מקומות ישנו "נ"א" שמביא כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בהערותיו לסליחות (וב'סליחות-חב"ד' הוצאת קה"ת אה"ק תש"נ ואילך נדפסו בשוה"ג). וכנראה אמר הרבי את שתי הנוסחאות (ראה גם 'אוצר מנהגי חב"ד', ר"ה, אות קצד. וכמו שאמר הרבי זכר/זכר  (בצירי ובסגול), כמנהגנו בקריאת-התורה, גם ב'אשרי' ובשש זכירות. ועוד כיו"ב).

בי"ג מידות, בין שני שמות הוי"ה ישנו "פסיק" כפי טעמי-המקרא, ויש להפסיק שם מעט (גם בכל השנה).

באמירת "סלח לנו... חטאנו... פשענו" שאחרי י"ג מידות, היה מכה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו על החזה, כמו בווידוי. וכן באמירת "אבל אנחנו ואבותינו חטאנו"; "ואנחנו הרשענו" שבווידוי.

סדר 'סליחות-חב"ד' הוצאת קה"ת ברוקלין תש"נ הוא צילום דפוס הראשון דקה"ת ברוקלין ולא נכללו בו התיקונים דהוצאות שלאח"ז.

13) ספר-המנהגים עמ' 54 (מפני שאומרים 'במוצאי מנוחה'), וראה 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' כג. חצות באזור השפלה בארה"ק: 00:37.

14) לוח כולל-חב"ד. וגם אם הוא בחור, מתעטף בה (ע"פ שערי הל' ומנהג ח"א עמ' רכו, מר"ה יז,א ותנא-דבי-אליהו זוטא פכ"ג. וראה באריכות ב'הערות וביאורים - אהלי תורה' גיליון תתנ"א עמ' 50 ואילך, ובפרט בעמ' 62).

15) כדין חזרת הש"ץ וכיו"ב, מטה-אפרים ואלף-המגן סי' תקפ"א סעיף י"ז.

16) 'סליחות - לקוט טעמים ומקורות' ממטה-אפרים תקפ"א סי"ח.

17) 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' כח.

18) 'סליחות - לקוט טעמים ומקורות'. וראה 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' כט.

19) 'אוצר מנהגי חב"ד' שם (ספר-הניגונים ח"ג, ניגון רמז).

20) 'היכל מנחם' ח"ג עמ' רסה (ראה בעניין זה בכף-החיים קלא,כג. בשו"ת מנחת-אלעזר ח"ד סי' כב מסיק שלא לומר גם בניגון ובטעמים, וכן נהג  בפועל - 'דרכי חיים ושלום' אות קצ). לעניין אמירת 'מחי ומסי', 'מרן דבשמייא' ביחיד, בלוח כולל-חב"ד הביא שידלגם, כיוון שיחיד מנוע מלהתפלל בלשון ארמי כמבואר בשו"ע רבינו סי' קא ס"ה. אך יש מקום להוכיח אחרת מלשון אדה"ז בסידורו, שהסתייג רק מאמירת 'יקום פורקן' השני ביחיד, ראה 'התקשרות' גיליון ס עמ' 20. הערות הת' ואנ"ש, צפת, גיליון ל עמ' 39.

21) ספר-המנהגים, מנהגי ר"ה.

22) אג"ק חי"ט עמ' שצ, וראה ספר-השיחות תש"ד עמ' 20.

23) לוח כולל-חב"ד, ע"פ שו"ע אדה"ז סי' מו ס"ח.

24) מטה-אפרים שם סעיף ט"ו. וזאת לכאורה אף אם אירע שהש"ץ הוא בחור, או כשאין מתפללין מיד אחרי הסליחות.

25) לקוטי-שיחות חט"ז עמ' 488.

26) 'התוועדויות' תשמ"ב ח"ד עמ' 2254. וכן נהג כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו כמה פעמים. וראה לקוטי-שיחות חי"ד עמ' 347 ואילך, וש"נ.

מהנכון שבמשך המעל"ע של יום זה ילמדו עכ"פ חלק מאחד המאמרים הללו (איש כחפצו, שהרי ישנם ריבוי מאמרים דיום זה) - ר"ד משיחת ג' דסליחות תנש"א. והעיקר שכל אחד יוסיף עוד עניין של לימוד, הנהגה טובה וכיו"ב - 'התוועדויות' תשמ"ט ח"ד עמ' 373.

27) איגרות-קודש חי"א עמ' שנג, תטז וש"נ.

28) ראה ספר-המנהגים ס"ע 56.

29) כנראה שהרבי לא התענה בער"ה - 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' מח, עיי"ש.

30) סידור אדה"ז, לפני 'למנצח... יענך' (מאחר שאינו נוהג כיו"ט מיום שלפניו, אלא מעלות השחר, כיוון שאומרים הרבה סליחות באשמורת, שלא כשאר עיו"ט, ואף לא כערב יו"כ - ראה שו"ע אדה"ז סי' תר"ד ס"ד-ה).

31) מטה-אפרים סי' תקפא סכ"ב.

32) התיקונים בפנים בפיוט 'שלוש עשרה מידות' הם בכמה שינויים מהנסמן ב'לקוט טעמים ומקורות', וכנראה הוגה שוב. ושמעתי שלראשונה נדפס פיוט י"ג מידות מתוקן בשילהי תשכ"ד בדף בודד (הוצאה קודמת של הסליחות היתה שנה לפני-כן, בשילהי תשכ"ג).

33) כיו"ב, לפי מנהגי אשכנז אחרים אומרים בקטע "שמע קולנו" את הפסוקים "אמרינו האזינה" ו"יהיו לרצון" כפסוק אחד (כמדומני שהש"ץ אינו אומר את הפסוק השני בקול), וצ"ב מה הטעם לכ"ז.

34) לוח כולל-חב"ד, מרמ"א תקפ"א ס"ג.

35) השלמה לשו"ע אדה"ז סו"ס תקפא, עמ' 1364.

36) לוח כולל-חב"ד, ובסידור אדה"ז: 'קודם חצות'.

37) בנוסח התרת נדרים, תיבת "בכולהון (אני מתחרט)" נמשך לפניו - כן אמר הרבי, וידיאו ער"ה תשמ"ט (וכן הוא בסידור 'בית יעקב'. מאידך בסידור אוצר התפילות, וכן בסידור יעב"ץ הוצאת 'אשכול' נמשך לאחריו).

בסידורינו מנוקד: "ולא יעשה שום רושם כלל" הש' בקמץ. ואולי הוא טה"ד.

38) בסידור הלשון "וטוב שיהיה עדה שלמה", ובספר-המנהגים ובלוח כולל-חב"ד - "ובעשרה". כנראה, לא הקפיד הרבי שהמתיר יהא מי שהותר לו כבר ('כפר חב"ד', גיליון 779 עמ' 138).

39) ראה אלף-המגן למטה-אפרים סי' תקפ"א ס"ק קא.

מדינא, קטן 'מופלא סמוך לאיש' אינו מצטרף למתירים, אבל מבקש התרה (ראה הלכות והליכות בר-מצווה פי"א סי"ד. חנוך לנער ס"פ לג). וב'אוצר' עמ' לט כתב שאין נוהגים בזה.

במטה-אפרים שם סוס"ב כתב שלא יאמרו כמה מבקשי התרה ביחד, אלא בשעת הדחק.

לעניין נשים, לפי הנפסק בשו"ע (יו"ד רלד סנ"ו-נז) הבעל נעשה שליח לשאול על נדרי אשתו, אך אינו מצטרף להמתירים, ולכאורה יכול לומר הנוסח גם בשמה (אך לאחרים, אף לבתו, לא ניתן להתיר ע"י שליח - שם סי' רכח סט"ז. וע' פת"ש שם ס"ק ט לעניין בקשת התרה בכתב) ולעניין מודעה על לעתיד - לכאורה די להן ב'כל נדרי'.

40) ערוך-השולחן סי' תקכ"ז סי"ד.

41) לקוטי-שיחות חי"ד עמ' 369.

42) ראה ספר-המנהגים ס"ע 95. ב'לוח השבוע' לג' תמוז, גיליון  תקי"ז הערה 16, פורטו כמה מנהגים בקשר לכתיבת פ"נ.

43) רמ"א סי' תקפ"א ס"ד, וראה מטה-אפרים שם ס"נ.

44) ספר-המנהגים ס"ע 55.

45) מדינא מותר גם אחר חצות, שו"ע אדה"ז סי' רנא ס"ד (אך האריז"ל היה נזהר - כל השנה - להסתפר קודם חצות דווקא, כף-החיים שם ס"ק יט ומטה-אפרים סי' תקפ"א ס"ג. וכנראה אין מקפידין בזה).

46) מחצות היום, לקוטי-דיבורים ח"ג עמ' 865. ועיין אלף-המגן למטה-אפרים סי' תקפ"א ס"ק קכא. ליקוטי מהרי"ח ח"ב דף ז,ב.

47) סידור אדה"ז ולוח כולל-חב"ד.

48) ראה שו"ע אדה"ז סי' תקכ"ז סכ"ה.

49) בנפח 54 סמ"ק, משקלו לערך 22 גרם.

50) בנפח (ומשקל) 27 סמ"ק.

51) שו"ע אדה"ז סי' תקכ"ז סי"ז וסי' שסו סי"ב-יג.

52) כנדפס בסידור תהלת ה' (הישן) עמ' 249.

53) ספר-המנהגים עמ' 56. אמנם במקור הבא, וברוב המקורות שהובאו ב'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' קנג-ד מדובר בר"ה עצמו, ובחלקם - לאחריו.

54) ספר המאמרים - קונטרסים לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, ח"א עמ' קלב. לקוטי-שיחות חלק ב עמ' 348.

55) אודות תוכן ההתבוננות שצ"ל בתפילה זו, ראה ספר המאמרים תש"ג ס"ע 41.

56) הוראת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, שערי-צדקה עמ' קמב.

57) לוח כולל-חב"ד, משע"ת סי' תקפ"א ס"ק ו, וע"ע מטה-אפרים סי' תקפא סנ"ה.

58) כי לדעת אדה"ז (תר"י ס"ט) עיקר הטעם שלובשים קיטל "כדי להיות דוגמת מלאכי השרת", וזה שייך רק ביום-הכיפורים - 'המלך במסיבו' ח"א עמ' קטו.

59) שם, מנהג בית רבנו, כמו בקידוש ובהפטרה - אג"ק ח"ו עמ' קכה. [בירכה שהחיינו - קיבלה עליה קדושת יו"ט, ואינה יכולה להתנות בזה, מובא מעירובין מ,ב].

60) בירך 'שהחיינו' בהדלקת הנרות, לא יברכנה שוב בקידוש - ספר-המנהגים עמ' 60.