גלות ישראל במצרים הייתה שלב של הכנה לגילוי הגדול של מתן תורה בהר סיני. גלות מצרים מכונה 'כור הברזל', כמו שאמר משה רבנו לבני ישראל (דברים ד,כ): "וְאֶתְכֶם לָקַח ה', וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה". עניינו של 'כור הברזל' שבו צורפים את המתכת. היא עוברת שם ליבון באש, סופגת מכות וכיפופים, אבל על-ידי זה נוצר כלי מפואר או תכשיט יקר ערך. כך הגלות היא שלב מעבר, שעל-ידו בא הגילוי הגדול.
כשם שגלות מצרים הייתה שלב הכנה למתן תורה, כך הגלות הנוכחית מכינה את הקרקע לאור העצום של הגאולה. כעת, כשאנחנו סובלים את ייסורי הגלות, איננו יכולים להבין זאת, אבל בבוא הגאולה נודה לקב"ה על הגלות, שעל-ידה הגענו לגאולה מופלאה זו. ואולם נשאלת השאלה, מדוע הגלות ארוכה כל-כך? גלות מצרים הייתה בת מאתיים ועשר שנים, ואילו הגלות שלנו כבר נמשכת אלפיים שנה ועדיין לא נושענו!
פער כמותי ואיכותי
מוסבר בתורת החסידות (מאמר ארבעה ראשי שנים תשל"ז) שהתורה נמשלת למזון, ובו עצמו יש כמה סוגים: לחם, יין ושמן. החלק הגלוי של התורה נמשל ללחם. כשם שהלחם מספק לאדם את המזון הבסיסי לקיומו, כך החלק הגלוי של התורה, העוסק בהלכותיה ובהגדרת המותר והאסור, הוא בסיס הקיום של חיי היהודי. ואולם יש גם יין ושמן, המעניקים שמחה ועונג, והם רומזים לסודות התורה, שבהם עצמם יש שני סוגים – 'רזין', שנמשלו ליין, ו'רזין דרזין', שנמשלו לשמן (הסוד שבתורה והסוד שבסוד).
וכאן אנו רואים שיש הבדל גדול בין תהליך השגת לחם לתהליך השגת יין ושמן. את הלחם עושים מחיטה, הצומחת בתוך כמה חודשים. אדם זורע חיטה בשדהו וכעבור זמן קצר יחסית קוצר את היבול ויש לו קמח לעשיית לחם. לעומת זה, כדי להשיג ענבים וזיתים צריך להמתין כמה שנים מזריעת הגרעין באדמה ועד שיצמחו גפן פורייה ועץ זית מניב זיתי שמן.
יתרה מזו, ההבדל אינו כמותי בלבד אלא גם איכותי. זריעת החיטה יוצרת הבדל כמותי בלבד: הייתה לנו חיטה אחת ועכשיו צמח ממנה גבעול שבו שיבולת בת עשרות חיטים, אבל החיטה היא אותה חיטה. לעומת זה, בזריעת גרעין של עינב או זית הפער הוא גם איכותי. היה לנו גרעין שאין בו שום ערך ושאין הוא ניתן לאכילה, ועל-ידי הזריעה צמח ממנו עץ שמניב אשכולות עסיסיים של ענבים או זיתים עמוסי שמן. זו איכות שונה לחלוטין מהגרעין שנזרע באדמה. אך כדי שצמיחה מופלאה זו תבוא לידי מימוש נדרש זמן ארוך לאין שיעור מתקופת צמיחתה של החיטה.
הכנה ממושכת
זה משל על ההבדל שבין הגילוי שבא אחרי גלות מצרים לגילוי המצפה לנו בסוף הגלות הנוכחית. ההתגלות האלוקית על הר סיני, שבאה אחרי גלות מצרים, נמשלת לחיטה. אמנם נדרשה תקופת צמיחה ו'ריקבון הגרעין' (משל לגלות מצרים), אבל זו תקופה קצרה יחסית, כשם שהחיטה צומחת בזמן קצר. ואולם ההתגלות הגדולה שתבוא בזמן הגאולה, שבה יתגלו סודות התורה והסוד שבסוד, היא בדוגמת יין ושמן, המופקים מענבים וזיתים שצמיחתם ארוכה לאין שיעור.
"ועל דרך זה יובן בכללות העניין דתורה ומצוותיה, שמתן תורה של נגלה דתורה היה לאחרי גלות מצרים, שהייתה במשך זמן מוגבל, בדוגמת צמיחת תבואה בשדה הלבן במשך זמן קצר. מה שאין כן בנוגע לפנימיות התורה, שהיא בדוגמת גפן וזית וכללות עניין האילנות, שדה האילן, אזיי הקדמת הגלות היא באריכות זמן יותר". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
