רק מאה אלף? * מכתב דחוף * הסיבה למחלה * מה יקרה בימות המשיח * אברך בעל מסירות נפש * המבצע לא נסתיים! * פעולה בשתיקה * הרופא שכח * הווטרינר הסרבן * לקט מענות קודש וסיפורים על אודות 'מבצע תפילין'
יותר ממאה אלף יהודים הניחו כשבועיים לאחרי פתיחת המבצע
בחג השבועות של אותה שנה בסעודת החג, במחיצת הרבי, אומר הרש"ג (ע"ה) לרבי:
אומרים שמאה אלף יהודים – כן ירבו – הניחו תפילין כתוצאה מהתעוררות כ"ק אדמו"ר שליט"א - בחודש אייר שנה זו.
הרבי הגיב בתמיהה: רק מאה אלף וכו'?
הרש"ג הבהיר את דבריו:
כוונתי היה בנוסף על אלה המניחים תמיד תפילין - הניחו בתקופה זו מאה אלף אלף יהודים נוספים!
(המלך במסיבו כרך א, עמ' קעד)
לשלוח דחוף דו"ח מפורט ובלי הגזמה
"הנעשה מצעירי אגודת חב"ד ואנ"ש דירושלים משהו במצב תפילין? כמה אנשים מירושלים התעסקו בזה, וכמה שעות הקדישו לזה כולם ביחד? ומטובם להבריק בפרטיות, ושמות המשתתפים - במכתב דחוף, ופשוט הגזמה בענין כזה אסורה, ודי למבין...
(אגרת המזכירות מכ"ו סיון תשכ"ז לסניף צא"ח בירושלים)
מטרת הדו"ח לידע כמה השתתפו לפני המברק ואחריו
אחת ממטרות המברק להודיע כמה השתתפו במבצע תפילין וכו' – היתה כמובן, לידע מי השתתף בזה בטרחא בגופו בפועל ממש וכמה פעמים וכו': 1) קודם קבלת המברק (שהייתה פעילות ורבה גם אז מכפר חב"ד), 2) לאחרי קבלת המברק ועד קבלת מכתבי זה. ובטח יודיע בנוגע לעצמו <על דבר כל זה> בפרטיות. ותשואות חן מראש.
(אגרת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו מחודש תמוז (לערך) תשכ"ז לאחד מאנ"ש בירושלים)
הנחת תפילין - המטרה הפנימית של המחלה
מעשה שאירע בארץ ישראל: מישהו היה חולה מאד, והיה זקוק לניתוח מסוכן.
כתב לי הלה מכתב וביקש ברכה. נו, כשיהודי מבקש ברכה, כלום אחשוך זאת ממנו - הרי הברכות הן של הקב"ה! כתבתי לו ברכה שיבריא, ויחד עם זה עוררתיו שיתחיל להניח תפילין בכל יום. הוא קיבל זאת על עצמו, ולפתע הבריא. שוב לא היה צורך בניתוח, והרופאים מאוד התפלאו. שאר החולים שאלוהו כיצד הבריא, והלה סיפר להם שהתחיל להניח תפילין והבריא. אם כן - אמרו החולים - שתפילין הינם רפואה, נתחיל גם אנו יום. אותו חולה (שבאמצעותו נוצרה ההתעוררות) הבריא לגמרי ויצא מ"בית הרפואה".
נמצא שכל הסיבה למחלתו ואישפוזו ב"בית הרפואה" לא היו אלא כדי שיתחיל להניח תפילין, וישפיע גם כן על השאר, וכאשר עשה את המוטל עליו - יצא מ"בית הרפואה"
(משיחת ש"פ וישלח תשי"ד - 'ספר השליחות', קה"ת תשמ"ז, עמ' 148)
הצלת נפשות
נוכחנו שמאז ל"ג בעומר לפני שלוש שנים, שגם אז דובר על "ונתתי שלום בארץ", "וישבתם לבטח בארצכם", והוחל ב"מבצע תפילין" להפיץ את מצוות הנחת תפילין, הרי דבר זה הציל אלפים ורבבות מישראל החיים וקיימים עד היום הזה ויאריכו ימים ושנים (ולפיכך ודאי יימשך מבצע זה, ואדרבה - באופן של "תלכו": יותר ויותר).
(משיחת ל"ג בעומר תש"ל. בתהלוכה החגיגית המסורתית - שיחות קודש תש"ל כרך ב, עמ' 125)
כשיבוא משיח יעסקו באותם דברים שהתעסקו בהם קודם
בהתוועדות י"ט כסלו תשל"ז התייחס הרבי למאורע מצער שהתרחש באותם ימים, כאשר קבוצת בחורי ישיבה נסעו ב'טנק מבצעים' בענייני הנחת תפילין והדלקת נרות-שבת-קודש, ונרגמו בידי אנשי חוג מסויים.
בדבריו תיאר הרבי את שיתרחש לעתיד לבוא, כשיבוא משיח. אז יהיה מצב של "ותלמודו בידו" (פסחים נ,א):
"ניתן לתאר כיצד ייראו אז הדברים: קודשא-בריך-הוא ופמלייתו יישבו ויאמרו לאותם יהודים, כי באותם עניינים שבהם עסקו לפני ביאת משיח, עליהם להמשיך ולחזור לעסוק בהם לפניו.
"יצוום [למנגדים] להביא כל כתבי הפלסתר, את ה'קול קורא'ס' והכרוזים וכו' ולחזור על-כך בקול רם [שהרי כשמשיח צדקנו יבוא לא ייעשו דברים בסתר].
"ומן העבר השני יעמידו את הבחורים הנוסעים לעורר את פושעי ישראל להניח תפילין [וזורקים עליהם אבנים ולמרות זאת אינם נרתעים וממשיכים בפעולותיהם], וימשיכו ויאמרו [הבחורים העוסקים במבצעים] שמע נא קודשא-בריך-הוא: שמא יש בידך רשע ואנו נשתדל שיניח תפילין, יברך, ישא ציצית, ישמור שבת וכו'".
(שיחות קודש תשל"ז, כרך ראשון, ע' 327)
מסירות-נפש של אברך
שמעתי מעשה מאחד שהיה עד ראייה לכך. ישנו אברך הנוסע "מארצך וממולדתך ומבית אביך" אל הכותל המערבי והוא 'נשרף' שם כמה שעות בשמש, ופועל במסירות-נפש שמא יצליח לפעול על יהודי שיניח תפילין. ולפועל הוא אכן פעל על אותו יהודי שיניח תפילין, וכפסק המשנה ש"מצווה גוררת מצווה" - הותירה המצווה רושם אצלו והוא אף הניח תפילין למחרת וגם יום לאחר-מכן עד אשר פעל עליו שהתחיל לשמור על כשרות והחל לנהל בית כשר.
הלה סיפר עוד, שהיה מישהו שנהג לאכול בפומבי מאכל שאינו כשר, וניסה לדבר עמו פעם אחת שיניח תפילין והוא סירב לשמוע על-כך. הוא ניסה לדבר עמו בשנית וכו' וכו' עד אשר סוף-כל-סוף הניח תפילין. ואחר-כך, כשהגיע זמן ארוחת הערב, הכריז שלא יביאו לו מאכל שאינו כשר.
היהודי סיפר על-כך כמסיח לפי תומו והסיפור לא התרחש בכותל, כי אם במטוס.
לאחר מכן הוסיף הרבי:
האברך שנסע לכותל המערבי איננו מקבל 'מדליה', לא כבוד, ואין ממנים אותו ל'נשיא כבוד'. עוזב את ביתו.. נוסע במסירות נפש. וכאשר הוא שב הביתה טוענת כלפיו אשתו: מדוע דווקא אתה? בירושלים לא הרחק מהכותל נמצאים רבנים, ראשי-ישיבות, שוחטים ומוהלים ובחורי ישיבות, מדוע עליך לנסוע מהקצה השני של ארץ-ישראל - רק כדי לפעול על יהודי אחד להניח תפילין? מוטב הישאר בביתך וחנך את ילדיך בדרך התורה?
(משיחת ש"פ וישלח תשכ"ח - 'תורת מנחם' כרך נב)
נמצא שכל הסיבה למחלתו ואישפוזו ב"בית הרפואה" לא היו אלא כדי שיתחיל להניח תפילין, וישפיע גם כן על השאר, וכאשר עשה את המוטל עליו - יצא מ"בית הרפואה".
('ספר השליחות', קה"ת תשמ"ז, עמ' 148)
מסעירים על מבצע תפילין!
חלפו שנתיים - דווקא עתה יש לעסוק במבצע.
זהו גם המענה לשואלים: חלפו כבר י"ב חודש – ופעמיים י"ב חודש שמסעירים ("וואס מ'שטורעמט") אודות תפילין - האם צריך אחרי הכול לעסוק בכך?
המענה לכך:
אדרבה ואדרבה - דווקא עתה, יש אפוא לעסוק במבצע תפילין (עוד יותר מלפני-כן)! שכן, אז [כאשר הוחל ב"מבצע"] נדרש היה בעיקר העניין ד"ויראו ממך", ועתה עומדים במצב שצריך להגיע ל"וטרף זרוע אף קדקד".
שכן, אילו זכינו - היו יוצאים ידי חובה ב"ויראו ממך" וב"מלחמת ששת הימים" היה הדבר מסתיים, בשלימות ולתמיד.
(משיחת ש"פ מטות-מסעי מברכים חודש מנחם-אב תשכ"ט - 'תורת מנחם' כרך נז)
כך פעל הרבי על יהודי להניח תפילין
בחורף תשל"ו (בתקופת י"ט כסלו) הגיע אל הרבי ל"יחידות" יהודי (שלא שמר תורה ומצוות), שבנו למד בישיבת 'תומכי תמימים' בצרפת. הלה רצה מאד שבנו יילך ללמוד באוניברסיטה וביקש שהרבי יפעל עליו. ב'יחידות' דיבר עמו הרבי על שפע של נושאים בחיי היום-יום, אך בענייני יהדות לא דיבר עמו כלל.
בקשר ללימודי הבן אמר הרבי, כי הוא יכתוב לרב בצרפת והרב יכריע [הרבי שיגר מכתב לרב שיכריע כפי שנראה בעיניו לטובת הבחור. בסופו של דבר נשאר הבן בישיבה].
בצאתו של היהודי מה'יחידות' סיפר, שהיה בטוח שהרבי ישוחח עמו על הנחת תפילין, והוא התכונן להתגונן. העובדה שהרבי לא הזכיר כלל את העניין, גרמה אצלו לשוב לביתו ולהתחיל בהנחת תפילין יום-יומית.
(התקשרות גליון טז ע' 14)
הרופא שכח על כל מציאותו
מעשה בנערה שאושפזה בבית הרפואה לצורך טיפולים קשים ולמרות מצבה ניסתה להשפיע על הרופא המטפל בה והצליחה לשכנע אותו להניח תפילין, ועוד. כשכתבה על כך לרבי, זכתה למענה הבא:
"פלא גדול שהעיקר חסר: ע"י המאורע שלה ראה יהודי בפעם הראשונה: חסיד, ודוקא נערה בארצה"ב המדברת אנגלית כמוהו, ומשתדלת בעוצם הכאבים שלה לא ע"ד רפואתה, כ"א להסבירו יהדות ועד למעשה בפועל - תפילין, ועד ששכח שהוא רופא וכו', שכח על כל המציאות שלו! ונתעורר - בריכוז כל מחשבתו ב"מהי חסידות חי'", "חסיד חי" - שבטח ראה בזה נשמת היהדות כולה. בל' החסידות: ברגעא חדא מן הקצה אל הקצה ונוסף ע"ז מי ישער ההמשך אצלו לאח"ז?! וכדאי להוסיף (ובהרחבה)".
("כפר חב"ד" גליון 761 ע' 11)
הווטרינר שוכנע
פעיל ב'מבצע תפילין' נתקל בבעיה קשה. הוא ניסה לשכנע וטרינר להניח תפילין, והלה סירב בעקשנות, בנימוק שהן נעשות מעור של בהמה, והוא, כווטרינר, מתנגד לפגיעה בבעלי-חיים...
אחר לחץ של המשכנע כתב הרופא לרבי והתשובה לא איחרה לבוא: פלא שאדם כמוך ישאל שאלה כזאת. התורה לא אמרה שישחטו בהמה לצורך עשיית תפילין. רק אם יש בהמה שמתה כדרכה, ובדרך כלל היא נזרקת לאשפה, לוקח יהודי את עורה ומעלה אותו לדרגה גבוהה, על-ידי עבודת ה' שלו, שהתפילין נעשות ל'פאר', וזה העילוי הגדול ביותר שיכול להיות! התשובה הזאת הניחה את דעתו...
(התקשרות גליון טז ע' 14) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
