הימים ימי מלחמת העולם הראשונה. קרבות עזים ניטשו ברחבי אירופה. עשרות מיליוני חיילים השתתפו במלחמה, ובהם כחצי מיליון יהודים, שניצבו לעתים משני צדי המתרס.
סבלם של היהודים במדינות המעורבות בלחימה היה גדול. לא אחת נחשדו בחוסר נאמנות לארצותיהם, פעמים אף הואשמו בריגול. מעשי התנכלות אכזריים ליהודים היו דבר שבשגרה.
באותה תקופה פעל בעיר צ'ורטקוב שבאוקראינה הצדיק רבי ישראל פרידמן. החסידות הוקמה כבר בידי אביו, רבי דוד-משה פרידמן, שהיה בנו של רבי ישראל מרוז'ין. חצר צ'ורטקוב הייתה ממוקמת בטירה גדולה במרכז העיר, שנקנתה בידי רבי דוד-משה. זו נהפכה במרוצת השנים לאבן שואבת להמוני מבקשי תורה וחסידות. התקופה שקדמה למלחמה הייתה עת פריחתה של החסידות. שמה נפוץ בכל רחבי מרכז אירופה, והיא סחפה יהודים רבים.
אלא שאז פרצה המלחמה וטרפה את כל הקלפים. ביטחונם של היהודים התערער. החרדה לשלומם של הבנים שגויסו הדידה שינה מבני משפחותיהם, שסבלו גם מנזקי המלחמה, מרעב ומרדיפות.
בסופו של דבר נאלץ הרבי לנטוש את העיר ולהגר לווינה עד יעבור זעם, אולם בינתיים נעשה בית המדרש שלו מקום מקלט ליהודים, שביקשו להימלט מחובת הגיוס במלחמה. צעירים רבים מצאו שם מחסה ומזון להחיות את נפשם.
יום אחד התדפק יהודי מבוגר על דלת חדרו של הרבי. הוא התחנן לשוחח עם הרבי. כשהוכנס פנימה פרץ בבכי עז. "רבי", זעק, "יש לי בן יחיד, ועתה הוא נדרש להתגייס לצבא. נודע לי שבתוך זמן קצר יישלח לחזית. אני חרד כל-כך לשלומו! אנא, עזור לי. ברשותך אסתיר את בני כאן בבית המדרש ובכך אציל אותו מהסכנה הגדולה!". כשסיים את דבריו התגבר בכיו ביתר שאת, וארשת פניו העידה על שיברון לבו.
הישיר הרבי מבט ביהודי המתייפח ולמרבה ההפתעה ביקשו: "חזור נא על דבריך". ארשת תמיהה עלתה על פני האורח, אך הוא עשה כפי שנתבקש. הוא שב ותיאר בצבעים קודרים את הצרה הצרורה שניחתה על המשפחה, ואת האסון המרחף מעל ראש הבן אם אכן יישלח אל הקרבות.
אלא שכאשר סיים להציג את הדברים ביקש הרבי לשמוע אותם בפעם השלישית. הדבר חזר ונשנה שש פעמים. היהודי הנבוך עשה כפי שנצטווה, ובכל אותם רגעים לא גרע ממנו הצדיק את מבטו.
לפתע קם הרבי ממקומו. עיניו בערו כלפידים. "האם מבקש אתה ממני להיות שותף למעשה של התחמקות מן השירות הצבאי?", קרא בתרעומת כלפי היהודי, והוסיף: "הלוא נצטווינו 'דינא דמלכותא דינא'! יש לציית לפקודת המלכות! כעת זו שעת מלחמה ומחובתו של כל חייב גיוס להשתתף במאמץ המלחמתי!".
הדברים הנחרצים ניחתו על ראשו של האיש בתדהמה מוחלטת. אם לא דיי בכך, הרבי אף הפגין כלפיו חוסר סבלנות ופקד עליו לצאת מחדרו. האיש הסתובב על עמדו, ובצעדים כושלים יצא מחדרו של הצדיק.
הימים חלפו. המערכה הקשה הוסיפה להקיז את דמם של רבבות. בבית המדרש של חסידי צ'ורטקוב נעשה כל מאמץ לקיים חיים תקינים ולסייע לנזקקים הרבים. יום אחד הביא הדוור לבית הרבי מעטפה מהודרת. בני הבית הבחינו בסמל הממשלה המתנוסס על גבה, ומיהרו לפתוח אותה.
רבה הייתה הפתעתם לגלות בתוך המעטפה תעודת הוקרה מרשימה ואות הצטיינות, שעליהם התנוסס שמו של הרבי. במכתב המצורף גולל השר הממונה סיפור שהותיר את בני הבית משתאים:
לפני זמן לא רב הגיע למשטרה מידע סודי, ועל-פיו הרבי החסידי מסייע לעריקים להשתמט מן השירות הצבאי, מעניק להם מסתור בקהילתו ואף נותן להם ייעוץ והדרכה כיצד לחמוק מחובת הגיוס.
בנשימה נעתקת הוסיפו המקורבים לקרוא את הפרשה המסעירה שהתנהלה מתחת לאפם בלי שידעו על כך דבר: העניין הגיע עד הדרגים הבכירים ביותר בממשלה, והללו החליטו לשגר מרגל אל הרבי. הלה התחזה לאב לבן יחיד העומד לפני גיוס לחזית, ובא לבקש את עזרת הרבי. המטרה הייתה להפלילו ולהשיג הוכחה חד-משמעית שתאפשר להענישו כדין.
ואולם אז התחוור שאין בעלילה כל שחר, ויתרה מזו, לא דיי שהרבי לא תמך בהשתמטות, אלא אף גער במרגל כשהוא מצהיר שעל כל אחד ואחד לציית לחוקי המדינה.
לנוכח זאת, סיכם המכתב, הממשלה שמחה להודיע על סיום החקירה ומחיקת החשדות נגד הרבי, ואף להעניק לרבי ישראל פרידמן מצ'ורטקוב אות הצטיינות להוקרה על תמיכתו במאמצים המלחמתיים.
כשהובא הדבר לעיני רבי ישראל, אמר לחסידיו: "אין כאן שום מופת ופלא. כאשר נכנס האיש הזה לחדרי ופרץ בבכי, משהו בגון קולו ובמבע פניו עורר בי חשד שבכיו וזעקתו מזויפים. לכן ציוויתי עליו לחזור על סיפורו שוב ושוב, כי בכי אמיתי אינו יכול להיות זהה בכל פעם. כשנוכחתי שבכל פעם מופיע אצלו אותו בכי, היה ברור לי שהאיש אינו אלא מתחזה, ומטרתו להפליל אותי".
(על-פי 'תפארת ישראל') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
