ההפרש בין האבות לבין משה רבינו הוא באופן גילוי שם הוי' אליהם * עבודת הפרך של בני ישראל במצרים גרמה לבירור של מצרים, וגילתה את אחדות ה' בעולם * במקום לשבת תחת הגפן ותחת התאנה, ולעסוק בלימוד התורה וקיום המצוות מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף, צריך לדעת שהכוונה היא להתעסק עם עניינים גשמיים כדי לפעול בהם בירור ועל-ידי זה יתרון האור * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. בנוגע למה שכתוב בהתחלת הפרשה1 "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י ושמי הוי' לא נודעתי להם" – שואלים מפרשים (גם אלו שפירושם הוא ע"ד הפשט): הרי מצינו בפירוש שגם אצל האבות נזכר שם הוי', כמו שכתוב באברהם2 "וירא אליו הוי'", וכן אצל יצחק ויעקב, ואיך אפשר לומר "ושמי הוי' לא נודעתי להם"?
ואכן, בגלל קושיא זו, מפרש רש"י: "לא הודעתי אין כתיב כאן, אלא לא נודעתי, לא ניכרתי להם במדת אמיתית שלי כו'", והיינו, שאין הכוונה שהאבות לא ידעו אודות שם הוי', כי אם שלא נתגלה להם אמיתית ופנימיות שם הוי'3.
ב. והביאור בזה:
שם הוי' נבדל מכל שאר השמות, ז' השמות שאינם נמחקים4 – כיוון שרק שם הוי' נקרא "שם המפורש"5 ו"שם העצם"6. מה שאין כן שאר השמות, שאינם שם העצם, אלא קשורים עם עניינים פרטיים, כדאיתא במדרש7 שכאשר משה אמר להקב"ה "הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלקי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם"8, אמר לו הקב"ה: "שמי אתה מבקש לידע, לפי מעשי אני נקרא . . כשאני דן את הבריות אני נקרא אלקים, וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא צבאות וכו'".
ואף-על-פי ששם הוי' קשור גם עם מדריגה פרטית, להיותו אחד משבעה השמות שאינם נמחקים, וכידוע ששם הוי' הוא מדת הרחמים9 – הרי מובן ופשוט שיש ב' מדריגות בשם הוי'10: א) כפי שהוא א' משבעה השמות (מדות) שאינם נמחקים, ובשוה אליהם, ולא עוד אלא שבמנין השמות הרי הוא שלישי11, ב) כפי שהוא למעלה מכל השמות, שם העצם.
ובלשון הקבלה והחסידות: שם הוי' דלעילא ושם הוי' דלתתא12. והיינו, ששם הוי' דלעילא הוא שם העצם שלמעלה מהשתלשלות, ושם הוי' דלתתא יש לו שייכות לסדר השתלשלות.
אמנם, כיון ששניהם נקראים באותו שם – הוי' (שבוודאי אין זה במקרה חס ושלום), הרי מובן שבאמת ענינם אחד, והיינו, שהפנימיות של שם הוי' דלתתא היא שם הוי' דלעילא, שם העצם.
ולכן לא פירש רש"י שמה שכתוב "ושמי הוי' לא נודעתי להם" קאי על מדריגה נעלית בשם הוי' (הוי' דלעילא) שלא נתגלתה לאבות, ומה שמצינו שנזכר שם הוי' אצל האבות קאי על מדריגה תחתונה בשם הוי' (הוי' דלתתא), אלא רש"י מפרש "לא ניכרתי להם במדת אמיתית שלי", היינו, שלא נתגלה להם פנימיות ואמיתית שם הוי', כי אם חיצוניותו בלבד, וכאמור שזהו שם אחד שיש בו פנימיות (הוי' דלעילא) וחיצוניות (הוי' דלתתא), והחילוק הוא רק לגבי המקבל – אם הוא רואה גם את הפנימיות, או שרואה רק את החיצוניות ולא את הפנימיות, כפי שהיה אצל האבות.
ואף-על-פי שאצל האבות הייתה דרגת הראי' באלקות, כמו שכתוב "וארא אל אברהם וגו'", והרי ראי' היא אמיתית ענין ההתאמתות (הרבה יותר משמיעה)13 – הנה ענין הראיה אצל האבות היה רק בחיצוניות של שם הוי', ולא בהעצם.
ג. וככל העניינים – משתקף גם עניין זה בהלכה בפועל:
דיין ושופט – נוסף לכך שצריך לדון ולפסוק על-פי האמת, כמו שכתוב14 "צדק צדק תרדוף", צריך לדון "דין אמת לאמיתו", "לאפוקי דין מרומה"15.
ולכאורה אינו מובן: כיוון שהדין הוא על-פי תורת אמת, עם כל החקירות והדרישות כו' (אמנם לא כמו בדיני נפשות16, אבל על פי תורה) – איך יתכן שיהיה זה "דין מרומה", שאינו "אמת לאמיתו"?!
והביאור בזה:
התורה על הרוב תדבר17, ועל-פי רוב, הנה כאשר פוסקים דין לאחרי חקירה ודרישה על-פי תורה, הרי זה מספיק. אבל כיוון שיש מיעוט שאינו באופן כזה, יש לחשוש גם למיעוט, ובפרט בדיני ממונות, ש"אין הולכין בממון אחר הרוב"18. ולכן, כאשר לבו של הדיין נוקפו, כיוון שמרגיש שיש בדין זה משהו שאינו כשורה כו' ("עפעס איז ניט אינגאַנצן"), אזי אינו יכול להסתפק בכך שעשה את כל הדרוש על-פי תורה, אלא עליו לחקור ולדרוש עוד יותר, עד שיבוא לבירור האמת לאמיתתה – "דין אמת לאמיתו".
וכיוון שכללות העניין של דין אמת קשור עם שם הוי', כמובן ממארז"ל19 "והוי' עמו20 שהלכה כמותו", נמצא, שדין אמת ודין אמת לאמיתו הם ב' דרגות בשם הוי'.
ד. והנה, העניין שהיה בין האבות (שלהם לא נתגלתה הדרגא נעלית יותר בשם הוי', הוי' דלעילא) למשה (שאליו נתגלה גם שם הוי' דלעילא) הוא – עבודת פרך שהייתה בגלות מצרים.
ולכאורה אינו מובן21: איך ייתכן שדווקא על-ידי-זה שבני-ישראל היו בגלות מצרים, נעשה הגילוי דשם הוי' דלעילא?
והביאור בזה – שדווקא על-ידי-זה שבהיות בני-ישראל בגלות הנה לא זו בלבד שהגלות לא בלבלה אותם מעבודתם, אלא אדרבה, שביררו והפכו את מצרים, וכמו שכתוב "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"22, "ונצלתם את מצרים"23, הן כפשוטו, שיצאו ממצרים ברכוש גדול, ולקחו עמהם את כל האוצרות שנאצרו על-ידי יוסף, כמו שכתוב24 "וילקט יוסף גו'", והן ברוחניות הענינים, שהוציאו משם את כל ניצוצות הקדושה כו'25 – אזי נעשה העילוי ד"יתרון האור מן החושך"26, היינו, שדווקא על-ידי החושך באים ליתרון האור, ולכן נתגלה על-ידי-זה שם הוי' דלעילא.
וענין זה מודגש גם בשם הוי' – הי' הווה ויהי' כאחד27:
לכאורה אינו מובן: כיוון שמדובר אודות דרגא ששייכת לעניין הזמן, שלכן שייך לחלק בין עבר (הי') הווה ועתיד (יהי') – איך שייך שיהיו כאחד; הי' הווה ויהי' – אינם כאחד, שהרי עבר אינו הווה ועתיד, הווה אינו עבר ועתיד, ועתיד אינו עבר והווה; ואם זה כאחד, ללא התחלקות – אי אפשר לומר על זה הי' הווה ויהי'?!
אלא שזהו ענינו של שם הוי' – שדווקא בעולם, במקום ששייך בו התחלקות ופירוד, נעשה הי' הווה ויהי' כאחד, ועד שבאים בתיבה אחת, כמדובר כמה פעמים28 שכאשר כמה ענינים באים בתיבה אחת, הרי הם נעשים עניין אחד, כידוע הראיה משעטנז.
וזהו גם ענינו של משה רבינו (שעל ידו היה גילוי שם הוי' דלעילא) – כדאיתא במדרש29 על הפסוק30 "ומשה היה רועה", ש"היה מתוקן לכך . . מתחלת ברייתם נתקנו לכך", שהנהגתו במרעה הצאן הייתה באופן שבחן והשגיח על כל שה, וכאשר שה אחד ברח למדבר, רץ משה אחריו והחזירו למקום המרעה – שבזה מודגש שענינו של משה הי' לברר את העולם.
וזהו גם מה שתובעים אצל כל אחד ואחד מישראל – שעבודתו תהי' דווקא בעולם, מלשום העלם31 והסתר, לבטל את כל ההעלמות וההסתרים ולברר את העולם, והיינו, שלא זו בלבד שהעולם לא יפריע לעבודת ה', אלא אדרבה – לפעול בעולם ענין האחדות ולהפוך את העולם, ועד שהעולם יסייע לו בעבודתו, ועל-ידי-זה מגיעים לפנימיות העניין דשם הוי'.
וזוהי גם הכוונה בירידת הנשמה למטה – דלכאורה, הרי בהיותה למעלה היתה באמנה אתו ית', להיותה חצובה מתחת כסא הכבוד32, והוה קיימא בדיוקנאה קמי' מלכא קדישא, ואם כן, למה הוצרכה לירד למטה, לעולם שיש בו העלם והסתר?! – אלא שזוהי הכוונה שאכן יהיו העלמות והסתרים, ואף-על-פי-כן יפעל יהודי שלא זו בלבד שלא יבלבלו אותו, אלא עוד זאת, שיהפוך אותם, ועד שעל ידם יתוסף בעבודתו, ודווקא על-ידי-זה באים לאמיתית ענינו של שם הוי' – הי' הווה ויהי' כאחד.
וזהו גם הטעם שהקב"ה ציווה לכתוב בתורה "נעשה"33 לשון רבים, אף שעל-ידי-זה נותנת התורה מקום לטעות – "כתוב והרוצה לטעות יטעה"34 – כי, הכוונה היא שאכן תהי' נתינת מקום לטעות, ואף-על-פי-כן לא יבלבל הדבר, ואדרבה כו'.
ה. ועניין זה קשור גם עם מתן-תורה:
החידוש של מתן-תורה הוא – החיבור של עליונים ותחתונים, כדאיתא במדרש35 שקודם מתן-תורה הייתה גזירה שעליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים (עליונים ותחתונים לא במקום, אלא במעלה), והיינו, שעליונים הם למעלה, ותחתונים הם למטה, ועד שיש מחיצה ביניהם – מצד הגזירה מלמעלה; ובמתן-תורה ביטל הקב"ה את הגזירה, ובאופן ד"אני המתחיל", כמו שכתוב36 "וירד הוי' על הר סיני".
ועניין זה נעשה על-ידי אתערותא דלתתא – שזוהי העבודה לפעול גם בעולם למטה לבררו ולהפכו כו', שעל-ידי-זה מבטלים את ההבדל בין מעלה למטה, והיינו, שכשם שלמעלה אין שום דבר חוץ מאלקות, ו"לא יגורך רע"37, כך נעשה גם למטה.
ומובן, שבשביל זה לא די בכך שהעולם אינו מעלים ומסתיר – שהרי עדיין המעלה והמטה אינם בשווה, כיוון שבעולם נשאר עדיין רע, אלא שאינו מבלבל; ורק כאשר מהפכים את העולם, כך, שהעולם עצמו מסייע בעבודתו, אזי מתבטל ההבדל בין מעלה למטה.
ועל-פי-זה מובן שהעבודה שהייתה אצל בני-ישראל במצרים לברר ולהפוך את מצרים לקדושה, היא האתערותא דלתתא שממשיכה את האתערותא דלעילא לחיבור דמעלה ומטה שנפעל במתן-תורה.
ו. וההוראה מזה:
יהודי יכול לטעון: מדוע עליו להתעסק כל כך עם עניני העולם – מוטב לו לישב תחת גפנו ותחת תאנתו, ולעסוק בלימוד התורה וקיום המצוות מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף, ללא הפרעות מצד העולם.
וכפי שהייתה ההנהגה אצל האבות – כמבואר בספרי מוסר וחסידות38 הטעם שהאבות היו רועי צאן, בגלל שרצו להיות בהתבודדות, ולא לעסוק בעניני העולם (ורק בזמן מן הזמנים היו יוצאים לעסוק עם העולם, כמו אצל אברהם, "ויקרא שם בשם ה' גו'"39, וכן אצל יצחק, בחפירת הבארות, ועל-דרך-זה אצל יעקב), אבל עיקר ענינים הי' באופן של הבדלה מענייני העולם.
אך צריכים לידע שהכוונה היא שאכן תהי' שייכות והתעסקות עם עניינים גשמיים, כדי לפעול בהם בירור כו', ודווקא על-ידי-זה נעשה יתרון האור.
וכמבואר במאמר ההילולא40, שהעניין ד"ושכנתי בתוכם"41 הי' בעיקר בבית-המקדש, והרי בית-המקדש נעשה מכסף וזהב גשמיים, ודווקא בבית-המקדש שנעשה מדברים גשמיים הייתה השראת השכינה – כיוון שהכוונה היא לברר את הגשמיות.
ז. עניין זה קשור גם עם כ"ד טבת, יום ההילולא של רבינו הזקן, דמיני' אזלינן42:
ידוע פירוש הבעש"ט43 והרה"צ ר' נחום מטשערנאָביל44 בנוגע לשמו של רבינו הזקן, "שניאור" – שרומז על שני אור, שהם ב' האורות דשם הוי' דלתתא ושם הוי' דלעילא, והיינו, שהי' אצלו לא רק האור שהי' אצל אברהם, כמאמר רז"ל45 "עד אברהם הי' העולם משמש באפילה, בא אברהם התחיל להאיר", אלא גם האור שלאחר מתן-תורה, שעניינו לברר ולזכך את העולם. ולכן הי' אצל רבינו הזקן העניין דהפצת המעיינות חוצה, ובפרט לאחרי פטרבורג46.
וכשם שעל-ידי כור הברזל בגלות מצרים זכו בני-ישראל למתן-תורה47 – כמו כן עתה, על-ידי הגלות המר הזה נזכה לתורתו של משיח שתתגלה לעתיד-לבוא. אלא שעתה אין צורך ב"חומר" ו"לבנים" כפשוטם (כיוון שעניין זה פעלו כבר בני-ישראל במצרים), אלא "בחומר דא קל וחומר ובלבנים דא ליבון הלכתא"48 (כמבואר בתורה אור49), ועל-ידי-זה זוכים לגילוי תורתו של משיח.
וכשם שיציאת מצרים הייתה "ברכוש גדול", כך תהיה גם הגאולה דלעתיד לבוא באופן ד"כספם וזהבם אתם"50, ועוד יותר מאשר ביציאת מצרים, כמובן מדברי הגמרא51 שהעניין דיציאת מצרים יהי' טפל לגבי הניסים דלעתיד לבוא.
וכן תהי' לנו, בקרוב ממש, כשיקויים היעוד52 "קהל גדול ישובו הנה".
(משיחת ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ח – תורת מנחם כרך נא, עמ' 454)
___________________________
1) שמות ו,ג.
2) בראשית יח,א.
3) ראה גם לקוטי שיחות חלק לא ע' 24. וש"נ.
4) שבועות לה, סע"א. רמב"ם הל' יסודי התורה פרק ו הלכה ב. טושו"ע יורה דעה סימן רע"ו סעיף ט.
5) סוטה לח,א. סנהדרין ס,א. רמב"ם שם. הל' נשיאת כפים פרק יד הלכה יו"ד.
6) כסף משנה הל' עבודה זרה פרק ב הלכה ז. פרדס שי"ט. מורה נבוכים חלק א פס"א ואילך. עיקרים מ"ב פכ"ח.
7) שמו"ר פ"ג,ו.
8) שמות ג,יג.
9) ב"ר פרשה יב,טו. שמו"ר שם.
10) להעיר מתוד"ה שלש עשרה מידות – ר"ה יז,ב (ב' הפירושים במ"ש "הוי' הוי'": (א) ש"הם שני מדות .. קודם שיחטא.. (ו)לאחר שיחטא", (ב) "הכי קאמר קרא, הקב"ה ששמו ה' קרא ה' רחום וחנון וכו' ").
11) ראה תורה אור נח יו"ד, ב ("במ"ש בכתהאריז"ל ובפרדס").
12) אור התורה פרשתנו ע' קכו ואילך. כרך ז – ע' ב'תקנ ואילך. וראה ספר הליקוטים (דא"ח להצ"צ) ערך הוי' ס"ב. וש"נ.
13) ראה תורת מנחם ספר המאמרים אדר ע' לז. וש"נ.
14) דברים טז,כ.
15) שבת יו"ד,א. בבא בתרא ח,ב. ובתוס' שם. וראה אנציקלופדיה תלמודית בערכו (כרך ז ע' רצ ואילך). וש"נ.
16) ראה אנציקלופדיה הנ"ל ע' תרנב. וש"נ.
17) ראה מורה נבוכים חלק ג פרק לד.
18) בבא קמא כז, ריש ע"ב. וש"נ.
19) סנהדרין צג,ב.
20) שמואל-א טז,יח.
21) ראה אור התורה שבהערה 12 (כרך ז) ע' ב'תקנב.
22) בראשית טו,יד.
23) שמות ג,כב.
24) בראשית מז,יד. וראה פסחים קיט,א.
25) ראה גם תורת מנחם חלק מ"ו ע' 229. וש"נ.
26) קהלת ב,יג.
27) זח"ג רנז,סע"ב. פרדס ש"א פ"ט. תניא שעהיוה"א פרק ז (פב,א).
28) ראה גם תורת מנחם ריש ע' 156. וש"נ.
29) שמו"ר פרשה ב,ב-ד.
30) שמות ג,א.
31) לקוטי תורה שלח לז,ד. ובכ"מ.
32) זח"ג כט,ריש ע"ב. וראה בהנסמן בנצו"ז לזח"א קיג,א.
33) בראשית א,כו.
34) בראשית רבה פרשה ח,ח.
35) תנחומא פרשתנו טו. ועוד.
36) שמות יט,כ.
37) תהלים ה,ה. וראה לקוטי תורה במדבר ד,סע"ג. וש"נ.
38) ראה תורת חיים ויחי קב [רמג],ב ואילך. ובכ"מ.
39) בראשית כא,לג.
40) ספר המאמרים תש"י ע' 111 ואילך.
41) שמות כה,ח.
42) בהבא לקמן - ראה גם לקוטי שיחות חלק ו ע' 35 ואילך (גם משיחה זו).
43) ראה לקוטי דיברים חלק א פג,רע"א. חוברת י"ט כסלו ע' 9.
44) ראה בית רבי חלק א פרק כה הערה יו"ד.
45) ראה ב"ר פ"ב,ג. שמו"ר פט"ו,כו.
46) ראה ספר השיחות תורת שלום סוף עמוד 112 ואילך.
47) ראה תורה אור יתרו עד,סע"א ואילך. ובכ"מ.
48) זהר ח"א כז,א. ח"ג קנג,א. רכט,ב.
49) ריש פרשת שמות.
50) ישעי' ס,ט.
51) ראה ברכות יב,סע"ב.
52) ירמי' לא,ז. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
