'שבועות ברדומסק' – צמד המילים הזה הרטיט אלפי לבבות של חסידים ועובדי השם. למשמען הייתה הנפש מתרחבת, והעיניים היו מצטעפות בדוק של כמיהה. הבריות נהגו לומר: מי שטעם את טעמו של חג השבועות בעיר רדומסק שבפולין, לא יכול היה להחמיצו גם בשנה הבאה.
הנוכחים בחג השבועות בבית מדרשו של רבי שלמה מרדומסק, מי שזכו להידחק בין ההמונים ולהאזין להמיית קולו של הצדיק, דיברו על חוויה רוחנית יוצאת דופן. אישוניהם ברקו כשניסו לתאר את רבי שלמה המתייצב ליד עמוד התפילה, ומפיו בוקע קול שלא מן העולם הזה.
נוסף על גדולתו הענקית בתורה וביראת שמים, נתברך רבי שלמה רבינוביץ', האדמו"ר הראשון של חסידות רדומסק, בכישרון מוזיקלי נדיר, בקול זך ובשירה משתפכת. לא בכל הזדמנות ניאות לגשת אל התיבה, אולם בעיתים הנדירות ששימש שליח הציבור, הייתה התפילה מקבלת גוון שונה לגמרי.
שיא השיאים היה בחג השבועות. ידיו, שנראו כמו נחצבו בשיש, לפתו את דוכן שליח הציבור, וכנפות הטלית גלשו עליהן כמרבדי שלג צחור. אך פצה את פיו בתפילה, כאילו נפתחו שערי שמים לקול הנעימה המעוררת כיסופים וערגה.
מאחור ניצב ציבור המתפללים, חוֹוֶה התרוממות רוח אדירה. הצדיק סחף אחריו את קהל חסידיו אל מחוזות טמירים, ובית המדרש כולו התעלה מעלה-מעלה, נוטש את הבלי העולם הזה וזוכה לחוש את מתיקות התורה הקדושה.
חסידים ישישים נהגו לומר ששירתו הייתה הקרובה ביותר לשירתם של מלאכי השרת. צדיקים התבטאו שכך נשמעה שירת הלוויים בבית המקדש. אלו ואלו נהרו לבית מדרשו, ומשנה לשנה גבר זרם הצובאים על דלתותיו. רבים לא נמנו עם חסידיו, אך החליטו לחגוג את חג השבועות ברדומסק, רק כדי לזכות לשמוע את התפילה מפי הצדיק.
ופתאום נפוצה שמועה שהִכתה את הציבור כרעם ביום בהיר: רבי שלמה לא יעבור השנה בחג השבועות לפני התיבה בבית מדרשו! הוא לא יהיה כלל ברדומסק!
השמועה הדהימה את הרחוב היהודי. רבי שלמה הגדול, שצדיקים מופלגים באו להסתופף בצל קורתו, החליט לנסוע כחסיד פשוט אל רבי חיים מצאנז.
איש לא ציפה לצעד דרמטי שכזה. חסידיו הנאמנים סירבו להאמין. כיצד אפשר להעלות על הדעת לחגוג את חג השבועות שלא במחיצת הרבי, בלי להאזין לתפילותיו הזכות? אלפים מהם קיוו כי רבם ייעתר לתחינתם, ובעת התקדש החג יפסע למזרח ההיכל, וקולו ימלא את האולם כמדי שנה.
גדול היה מפח הנפש כאשר חג השבועות הגיע והצדיק אכן עזב את העיר. מראה כותל המזרח ללא דמותו המאירה פער חור בלב המתפללים. תפילת החג בלי קולו המתרונן של רבי שלמה כאילו ניטלה ממנה נשמתה.
איש לא הבין מה גרם לו לעזוב את קהל חסידיו ולנסוע אל רבי חיים מצאנז. גם בצאנז עצמה הופתעו לראותו נכנס לבית המדרש, כאחד מאלפי האורחים.
אלא ששמע תפילתו הזכה הגיע גם לאוזניו של רבי חיים. זה כיבדו ביום הראשון של שבועות לשמש שליח הציבור בבית מדרשו. בתחילה סירב רבי שלמה בתוקף. "הלוא יודעים אתם כי אינני נוהג לפייט את פיוטי החג", נימק רבי שלמה, "ויודע אני שכבוד מעלתכם משגיח מאוד לדקדק בכל פיוט ופיוט. אנא, ישלח אל התיבה שליח ציבור הרגיל במנהגי המקום".
חיוך עלה על פניו של רבי חיים: "הסירו דאגה מליבכם, רבי שלמה. אם כבודו עובר לפני התיבה, הרי שהפיוטים מיותרים".
לא יכול היה רבי שלמה לסרב עוד. על פניו עלתה הבעת השלמה, כמו קיבל עליו את כישלון תכניתו להיעלם ממוקד תשומת הלב. באין ברירה ניגש אל דוכן שליח הציבור וקולו הדהד בהיכל.
הס הושלך בבית המדרש. הנשימה נעתקה מפיהם של המוני חסידי צאנז. תפילה כזו לא שמעו מעודם. "זו לא תהיה גוזמה לומר שבית המדרש נעקר ממקומו, עם מתפלליו וכל אשר בו, והועתק לרגלי הר סיני", תיארו החסידים לאחר מכן את התחושה המרוממת שחוו.
תפילתו של רבי שלמה הייתה מלאת דבקות ורגש. לרגעים היה קולו דק ומפלח כליות, ואחר ממלא את החלל בזמר ענוג. המתפללים היו מלאים התרגשות עצומה. רגע אחד חשו את מוראהּ של הקדושה הנשגבה, ובמשנהו נסחפו כמוקסמים אחרי הקול השובה, הקורא להם לדבוק באורו של הקב"ה, השורה עליהם עתה כבשעת מתן תורה.
שיאה של התפילה, שלא נמחה מזיכרונה של העיר צאנז עוד שנים רבות, היה באמירת האקדמות. כאן אף רבי שלמה הפקיע עצמו מהאיפוק וההסתתרות שכפה על עצמו. נשמתו בערה בו, והוא החל לרקוד על מקומו בהתלהבות שסחפה אחריה את הקהל כולו.
חג השבועות הזה לא נשכח מליבות כל מי שזכו לחוות מעמד נדיר ומיוחד זה.
(על-פי 'ילקוט המועדים') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
