תלמידיו של הרב דוד תורג'מן, ראש הישיבה התיכונית בדימונה, יודעים כי שבוע פרשת שלח הוא שבוע מיוחד בעבור רבם. השבוע נפתח בסעודת הודיה חגיגית בישיבה, לרגל נס ההצלה האישי שלו מקרב 'סולטאן יעקוב', במלחמת שלום הגליל. לאחר מכן הוא עולה לקברי חברי נעוריו הי"ד, שנהרגו באותו קרב מר.
שלושים ושש שנים חלפו מאז, אך קולו של הרב תורג'מן נשנק יותר מפעם אחת כשהוא מגולל את אשר אירע. "היינו חיילים בשירות 'הסדר', וזה היה חודשיים לפני סיום השירות שלנו", הוא פותח. "את הפקודה להיכנס ללבנון קיבלנו ביום רביעי בצהריים, ביום הרביעי לפרוץ המלחמה. התפללנו מנחה יחד. תושבים מהאזור הביאו לנו מיני מתיקה. הרב הראשי לצה"ל נשא תפילה, ולאחר מכן פרצנו בריקוד 'שובו אליי ואשובה אליכם'. כך נכנסנו למלחמה".
המחיר הנורא
כל פרט חרות בזיכרונו. "נסענו בדממה לתוך לבנון", הוא משחזר. "ביום חמישי בבוקר נתקלנו באש ארטילריה סורית. ביום חמישי בלילה קיבלנו פקודה לנוע במהירות לעבר כביש ביירות-דמשק. נתקלנו במארב סורי, והתפתח קרב מר וקשה, שלימים כוּנה 'קרב סולטאן יעקוּבּ'.
"נכנסנו לקרב עם שלושים טנקים ויצאנו עם שמונה. המחיר היה נורא: עשרים הרוגים, יותר משלושים פצועים, שני שבויים ושלושה נעדרים: זכריה באומל, יהודה כץ וצבי פלדמן".
הציצית המתנופפת
גם הטנק שלו נפגע. הוא וארבעה מחבריו נמלטו מזירת התופת והסתתרו בין הסלעים. "הסורים ירו לעברנו בכל הכלים. לא היו לנו אפשרויות להגיב, ופשוט רצנו והסתתרנו. אפילו מים לא היו לנו. ביום שישי בבוקר, בין ריצות על הגבעות וניסיון לתפוס מחסה, פיזמתי לעצמי פסוקים מתפילות השבת".
הם חיכו לכוח חילוץ, ופתאום זיהה מפקד הטנק שלו כוחות צה"ליים במרחק של כשניים-שלושה קילומטרים מהם. הוא ראה את החיילים מכוונים את נשקם לעברם, במחשבה שהם חיילים סורים. באותו רגע צץ רעיון במוחו של הרב תורג'מן: "פשטתי את ה'טלית קטן' שלי, קשרתי אותו לנשק והנפתיו למעלה. הסרתי גם את הכומתה, בתקווה שהחיילים יזהו את הכיפה הגדולה שעל ראשי. אלה היו רגעים שנדמו לנצח. ואז הבחין אחד החיילים שמהבגד הלבן יוצאים חוטים וצעק: 'הם כוחותינו!'. כך ניצלו חיינו".
העלייה המתאימה
למחרת, בשבת פרשת שלח, עלה הרב תורג'מן לתורה במניין מאולתר. הוא קיבל את עליית 'שביעי', שבה מופיעה מצוות ציצית. "הציצית היא לא רק המדים שלנו, אלא ממש הצילה את חיינו", הוא אומר.
עוד בטרם שב לביתו כבר סיפרו לאביו על הנס המופלא. "אבא הספיק לקנות לי טלית חדשה, וכשחזרתי אמר לי: כתוב 'יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני-אדם'. קודם ברך 'הגומל' ו'שהחיינו' על הטלית החדשה, ורק אחר-כך אשמע את הסיפור מפיך"...
הציצית הצילה את חייו. הרב תורג'מן
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
