נושאים נוספים
	ודאות שסוף-כל-סוף יהיה הניצחון במלחמה
	מציאותו האמיתית של יהודי
	ללמוד מאומץ ליבו של מנהיג גוי
	פרשת בלק
	"נאה לצדיקים ונאה לעולם"
	הלכות ומנהגי חב"ד

השנה מלאו 40 שנה לביקורו בארץ של נשיא מצרים אנואר סאדאת * בשיחת קודש מיוחדת שנאמרה מתוך חדרו הק', שבו שהה לאחר אירוע הלב שעבר בשמיני עצרת באותה שנה, התייחס הרבי בהרחבה למשמעויות שיש להסיק מאומץ ליבו של המנהיג המצרי * ועל זיכרונות ילדות במחיצת הרבי

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

כיצד להסביר את הפלא בהנהגת השר של מצרים?

השנה מלאו ארבעים שנה לביקורו של נשיא מצרים סאדאת בארץ, במוצאי שבת קודש פרשת ויצא ט' כסלו תשל"ח (19 בנובמבר 1978 למנינם). באותה תקופה שהה הרבי בחדרו הק' (אחרי אירוע הלב בשמיני-עצרת) ממנו נשא דברים. הרבי הפיק הוראה בעבודת ה' – "לא ניתן להסתמך על חשבונות שכליים", וכן קרא ללמוד בפועל מהנהגתו ואומץ ליבו של אותו מנהיג מצרים.

בין השאר אמר:

כאן המקום לבאר את ההוראה בעבודת ה' מהמאורעות הכי אחרונות

 – זאת מכיון שצריכים לקשר כל ענין עם "כל מעשיך יהיו לשם שמים" ועם "בכל דרכיך דעהו", ובפרט על-פי תורת הבעל-שם-טוב שכל דבר ודבר אשר האדם רואה או שומע, הוא הוראת הנהגה בעבודת ה' –

הוראות אלו הקשורות עם ארץ הקודש, וממילא נוגעות לכל היהודים, גם ליהודים הנמצאים בחוץ-לארץ (כמדובר לעיל (שיחת ש"פ לך-לך) בארוכה, שמ"ברית בין הבתרים" כאשר הקב"ה אמר לאברהם "לזרעך נתתי את הארץ הזאת", ("נתתי", לשון עבר) – "כבר נתתי", לכל יהודי (גם בחוץ-לארץ) יש חלק בארץ ישראל הגשמית, ועל-אחת-כמה-וכמה בארץ ישראל הרוחנית – ירושלים של מעלה! –

שעוררו רעש ומהומה בכל העולם, ורבים העלו סברות שונות ומשונות כיצד להסביר את הפלא, ששר וכיוצא-בזה (שבדוגמת מלך) של מצרים ["על-שם שהם מצירות לישראל" – בעבר] עשה דבר חידוש, שאיש [מאלו המתנהגים לפי חשבונות דרכי הטבע] לא חשב שדבר כזה יכול להתרחש.

במאורע האמור ישנם שני חלקים כלליים: א) מעשהו בפועל של השר – שזאת שמעו כולם; ב) הטעם שבזה, מדוע השר עשה זאת – שזה אינו דבר גלוי, ועד ש(כנ"ל) כולם מחפשים כל מיני סברות בזה.

את הביאור בנוגע לגוף המאורע – יכולים לדעת בוודאות, כיון שזה נוגע להוראה שצריכים ללמוד, (וממילא יש על-זה (בודאי) סיוע מלמעלה... מה-שאין-כן הביאור בטעם המאורע יכולים לדעת רק בדרך-אפשר.

אבל אף-על-פי-כן, מכיון שעל-ידי ההתבוננות בטעם המאורע מפיקים ביאור שממנו לומדים הוראה בעבודת ה' – מסתבר לומר שזהו ביאור אמיתי.

"יש מנהיג לבירה זו"

ההוראה מכללות (גוף) המאורע הנ"ל:

לפי כל החשבונות של דרכי הטבע לא היה כל מקום למאורע זה. וכאמור לעיל, שכל אלו שמתעסקים בחשבונות של תכסיסי מלוכה, לא העלו על דעתם שיכול להתרחש מאורע כזה, וגם כעת (לאחר המאורע) הם תמהים על כך.

וזו ראיה ברורה ש"יש מנהיג לבירה זו", שהוא אינו קשור חס-ושלום עם שום מדידות והגבלות של הטבע.

ומכיון ש"לב מלכים ושרים ביד ה'" – אפילו מלכים ושרים יהודיים, ובפרט שכאן מדובר אודות אחד שאינו בעל-בחירה – במילא יכול היה לצאת לפועל דבר שלפי כל חשבונות הטבע (ותכסיסי המלוכה) הינו מופרך לגמרי.

ענין זה עצמו מהווה הוראה עיקרית בעבודת האדם לקונו. לא ניתן להסתמך על 'חשבונות' של שכל, משום שאפילו בדבר שהוא מחושב בתכלית השלימות לפי כל החשבונות – יכול הקב"ה לעשות שבפועל ובגלוי לעיני בשר יתרחש ההיפך הגמור ממה שחשבו.

עמידה תקיפה – מעמידתו כמנהיג

אף-על-פי שמעשהו זה נעשה בגלל שהוא אינו בעל-בחירה [נוסף על כך ש"לב מלכים ושרים ביד ה'"] – בכל-זאת, הרי ודאי שהיתה לזה אחיזה בטבע, שהיה לו 'חשבון' בזה.

ועל-פי האמור לעיל שיש להתבונן (גם) בטעם המאורע, בכדי ללמוד מכך הוראה בעבודת ה' – צריכים להתבונן (גם) ב'חשבון' שהיה לו בזה (וללמוד מכך הוראה).

שכפי שמסתבר בפשטות, ה'חשבון' שלו הוא: מכיון והוא היה 'מנהיג' שעומד ברשות עצמו, ולאחרונה החלו להראות לו מה עליו לעשות וכיצד עליו להתנהג

 - הן מוושינגטון, שמשתדלת ככל יכולתה שכולם ידעו שהיא מנהלת את העולם, ושכל המדינות (הקטנות) צריכות לנהוג לפי ההוראות שהיא מורה להן – כולל גם ההוראות בנוגע לקירוב לשלום.

והן מה(אסיפות של ה)מלוכות שנקראים 'ערביים' (למרות שבאמת אינם ערבים כלל אלא מה'ערב רב' – מאומות שונות: מצרים, ישמעאלים וכו') –

כל הלחץ הזה עורר אותו להראות לעולם שהוא מתנהג על דעת עצמו ופועל כרצונו, ואינו מתחשב, לא עם המלוכות הערביות ואפילו לא עם וושינגטון – הגם שהוא זקוק לעזרתם בכסף, נשק וכו'.

והעניין הנ"ל (להראות שהוא עומד ברשות עצמו) היה אצלו כל-כך בתוקף, שמבלי הבט על כך שמיד עם פרסום החלטתו, הוא עורר התנגדות מכל הצדדים.

[מכמה מלוכות היו לו ההתנגדות בגלוי, וכמה מלוכות (שלא מתאים להם לומר גלויות שהם מתנגדים בגלוי לענין של "שלום"] אמרו לו שהם יקרים לענין, ורמזו לו ברמז ברור שלא יעשה זאת.

עד כדי-כך, שהיה לחץ גם מוושינגטון שהוא לא יסע, באמרם שהם יטענו בשבילו את כל הטענות שהוא רוצה לטעון] –

משעה לשעה הוא ביצר את עמדתו ביתר תוקף, בכדי להראות שהוא עומד ברשות עצמו.

והיות ו"חוצפא מהני" – התוקף הנ"ל הועיל לו לחזק את מעמדו ומצבו, הן במדינתו גופא, והן ביתר המדינות –

שתמורת זאת שבמשך כמה שנים הוא היה כעני המחזר על הפתחים, והתרוצץ ממקום למקום בכדי לקבל עצה (בנוסף לבקשתו שיתנו לו כסף ונשק (וכיוצא-בזה) – נהיה כעת בדיוק ההיפך.

הכל משכימים לפתחו, ומנסים לפעול עליו שיוותר על איזושהי יוקרה, ויאפשר גם למישהו נוסף להיקרא מנהיג וכו'. עד כדי-כך, שמתחשבים בדעתו לא רק במדינות הערביות אלא גם בארצות-הברית ובברית-המועצות, שנקראות המלוכות הכי אדירות.

וכאן לא נוגע מה תהיינה התוצאות מכך – כאן נובעת רק העובדה שכעת התחזק מצבו [בין במדינתו, בין במדינות אחרות עד למלוכות הכי אדירות], היות ועל-ידי המעשה שלו הוא הוכיח לכל, ש(למרות כל ההתנגדות) כאשר הוא רוצה, כולם צריכים לציית לו כי אם לא – מי יודע מה הוא יכול לעשות עוד בהמשך לזה!

לא להתחשב בלחצים!

מכל זה ניתן להפיק הוראה פשוטה וברורה. למרות שנמצאים במעמד ומצב שזקוקים לכסף, לנשק, עד אפילו לעצה טובה (וזקוקים גם לענינים נוספים, שלא צריכים לאומרם בגלוי, "ודי לחכימא ברמיזא"] –

אף-על-פי-כן, כאשר מדובר בנוגע לענין שהוא מועיל יותר לארץ הקודש, "ארץ אשר גו' עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", ולטובת היהודים – אין להתחשב בשום לחץ, ויש ללכת בתוקף, שהתנהגות כזו (לא זו בלבד שלא תביא לתוצאות בלתי-רצויות, חס-ושלום, אלא אדרבה: היא) תגדיל את חשיבות היהודים בעיני העמים.

אילו זכינו, לא היינו זקוקים ללמוד הוראה זו מהתנהגותו של אינו-יהודי, ולנו בעצמנו היתה התקיפות הראויה, משום היותינו קשורים עם מלך מלכי המלכים הקב"ה. אולם היות ולא זכינו, ועד כה מוותרים, לצערינו, על כמה ענינים בגלל לחץ [ועד שויתרו בענינים של פיקוח-נפשות, כדלקמן] – הראה לנו הקב"ה הוראה, על-ידי המאורע הנ"ל, כיצד יהודי צריך להתנהג.

והלוואי שהמאורע שראו בעיני בשר (שדוקא על-ידי הדרך שהולכים עם תוקף יכולים לפעול יותר) יפעל על היהודים שעד עתה נהגו כמו "הירא ורך הלבב" ופחדו מ"קול עלה נידף" – משום שהוא נידף על-ידי אינו-יהודי – והזמינו תמיד על-עצמם לחץ נוסף,

שמהיום והלאה ילכו בתוקף ויכריזו גלוי לעין-כל שכל ארץ ישראל לגבולותיה שייכת ליהודים,

[שמכיון שגבולות ארץ ישראל נמנו בתורה שבכתב, יודעים מכך גם אומות-העולם (וכמבואר בכמה מקומות שגם לאומות-העולם מותר ללמוד תורה שבכתב [שלכן היא תורגמה בשבעים לשון], ועל-כל-פנים אין בזה תוקף האיסור כפי שהוא בתורה שבעל-פה]

וכשמה אשר יקראו לה בלשון הקודש: "ארץ ישראל".

עמידה תקיפה – מעמידתו כמנהיג

"בבית מדרשו של הרבי, נהגו לערוך באחד מימי חול המועד כינוס לילדי "צבאות ה'", אחר תפילת מנחה עם הרבי, היה הרבי אומר לפניהם שיחה" ('אוצר מנהגי חב"ד' סוכות עמ' שכז). אלא ששם מדובר בזמן שלאחר ייסוד ארגון "צבאות ה'" בערב סוכות תשמ"א, כלומר ב-12 השנים תשמ"א-תשנ"ב.

ויש להוסיף: בשנת תשל"ז התקיים כינוס מיוחד בסוכה. הרבי נטל ידיו והיה זה אירוע מיוחד במינו (פירסמנו על כך רשימה ב'התקשרות' בשנים הראשונות).

ועוד:

ביומנו של הרה"ח ר' מנחם מענדל (מני) שי' וולף משנת תשכ"ט נכתב:

"יום ה' י"ח תשרי תשכ"ט: בשעה 1:30 פותח אדמו"ר שליט"א החלון [שבחדרו] עוברים ילדי בעדפורד וכמו-כן ילדי ברונקס. 3:00 תפילת מנחה – הורה לילדי ברונקס לשיר 'הושיעה את עמך'...".

זיכרונות ילדות

שח הגה"ח ר' ברוך יורקוביץ שיחי' על זיכרונותיו מ'בית חיינו' הפותחים בשנות ילדותו: "בילדותינו היינו באים הרבה פעמים לבקר אצל 'אם המלכות', הרבנית הצדקנית מרת חנה עליה-השלום אמו של הרבי, שאמי הייתה מאד מקורבת אליה.

"מספר ימים לפני פטירתה התבטאה הרבנית חנה בפני הדוד – הרה"ח ר' בערל יוניק – שאם אמא שלי הייתה נמצאת אצלה היא הייתה מרגישה הרבה יותר טוב.

"הרבי היה מדוּוח על הביקורים על-ידי אמו, וזֵכֶר לדָבָר: בשעה שהרב ישראל דז'ייקובסון נכנס אל הרבי עם רשימת הצעות שידוך לנכדו הרה"ת ר' אברהם שי' אלטיין התבטא הרבי: שמעתי מאמי שמשפחת יורקוביץ היא משפחה עדינה!... (וכך יצא לפועל השידוך עם אחותי תחי').

"כשהייתי בגיל 6 שנים בערך, הייתי ב'יחידות' – להלן שיחזור הפרטים שנחרטו בזיכרוני:

הרבי: בן כמה אתה?'

הילד: בן 6.

הרבי: מה אתה לומד?

הילד: פרשת ויגש.

הרבי: מה פירוש המילה "ויגש", ומי ניגש למי?

הילד: "ויגש יהודה" יהודה התקרב ליוסף.

הרבי: מה רצה יהודה מיוסף, האם הוא רצה ממנו סוכריה?

הילד (בחיוך): הוא רצה שהוא (יוסף) לא יקח את בנימין!

הרבי: למה יוסף רצה לקחת את בנימין? מדוע שירצה לעשות דבר כזה?

הילד: הוא רצה לראות אם עוד חושבים אודותיו...

* * *

"בגיל מאוחר יותר בתשכ"ח נכנסתי ל'יחידות' (בסמיכות ליום הולדתי) והרבי אמר לי: "כתוב 'שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה'; על-ידי שינון פרקי תניא (בעל-פה) מגיעים ל'שאו מרום עיניכם', כמו שדובר במאמר החסידות ד"ה 'בלילה ההוא נדדה שנת המלך'".

* * *

"זכיתי לנסוע לאוסטרליה בשליחות הרבי ולהימנות על הקבוצה השלישית (תשל"א-ג). בחלקי נפלה זכות ללוות את הקבוצות שנסעו לאחר-מכן טרם נסיעתם. שהיתי בחדרו של הרבי ובסיום ה'יחידות' כל אחד מהשלוחים קיבל העתק מהשיחה. אני רציתי להיות אחרון בתור, והרבי מסר לי עותק שביעי – על-מנת לצלמו ולמוסרו לשלוחים שנסעו בקבוצות הקודמות.

(הדברים נרשמו מפיו ע"י הרה"ת ר' יצחק יהודא שי' רוזן לוד, והוכנו לדפוס ע"י מ.מ.ל.)