משמעות הברית
"ויבתר אותם בתווך" (בראשית טו,י). לפי מנהג קדום היו נוטלים בעל חיים, מבתרים אותו לשניים, ועוברים בין שני חלקיו. הדבר בא לסמל, שהברית שנכרתה סופית היא, ואי-אפשר להחזיר את המצב לקדמותו. שנית, שבין בעלי הברית יש הסכמה שלמה, כשם ששני החלקים המבותרים מהווים שלמות אחת.
(רמב"ן)
תרדמת הגלות
"ותרדמה נפלה על אברם" (בראשית טו,יב). הקב"ה הראה לאברהם את הגלות ואת כל הצרות שיבואו על בניו, שאחת מהן תהיה ה'תרדמה' – יהודים יהיו רדומים ויבלו את שנותיהם בחוסר מעש.
(המגיד מדובנה)
פירוד גם בגלות
"כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" (בראשית טו,יג). לא נאמר "כי גרים", אלא "כי גר", בלשון יחיד. קללת הגלות היא שאפילו בהיותם בניכר, בגלות, יראה כל יהודי את עצמו גר ונפרד מיהודי שני.
(אסיפת חכמים)
הקדמת רפואה למכה
"ואחרי-כן ייצאו ברכוש גדול" (בראשית טו,יד). כך דרכו של הקב"ה, מקדים את הרפואה למכה. תחילה הכין רכוש גדול, ורק אז הכניסנו לגלות מצרים.
(זוהר)
הרכוש הגדול
בשנת תרס"ב היו גזירות רעות על כלל ישראל, ובדרך נס התבטלו לפני חג הפסח. באותה שנה בעת אמירת ההגדה, אמר הרבי הרש"ב מליובאוויטש: "ואחרי-כן ייצאו ברכוש גדול" – הרכוש הגדול הוא ההתגלות של כבוד ה'.
ארבע הגלויות
"והנה אימה חשֵכה גדולה נופלת עליו" (בראשית טו,יב). בפסוק זה נרמזו ארבע הגלויות שאליהן הוגלו בני ישראל אחרי גלות מצרים: "אימה" – זו בבל; "חשֵכה" – זו מדיי, שהחשיכה את ישראל בצום ובתענית; "גדולה" – זו יוון; "נופלת" – זו אדום.
(מדרש רבה)
מקור הגלויות
גלות מצרים אינה נרמזת עם הגלויות האלה, מפני שגלות מצרים אינה גלות פרטית כשאר הגלויות, אלא היא המקור לכל הגלויות והיא כוללת את כולן.
(ספר המאמרים תש"ט)
ניצוצות הקדושה
"ועבדום ועינו אותם... ואחרי-כן ייצאו ברכוש גדול" (בראשית טו,יג-יד). "ועבדום" – בני ישראל יאבידו את מצרים, כי ייקחו מהם את כל ניצוצות הקדושה. "ועינו אותם" – יעשו אותם עניים, בלי ניצוצות קדושה. "ואחרי כן ייצאו ברכוש גדול" – בני ישראל ייצאו עם ניצוצות הקדושה שביררו במצרים.
(לקוטי שיחות) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
