חכם יעקב דוברשווילי, מגדולי רבני גרוזיה, עשה את דרכו ברכבת מצחנואלי לכותאיסי. הדרך הייתה ארוכה ומייגעת. לאחר כמה שעות של נסיעה הגיע לאוזני החכם קול נעים של שירה ערבה.

כעבור רגעים אחדים הופיע בקרון צעיר יהודי עליז, שהצליח לעורר ולשמח את כל יושבי הקרון. על צווארו של הצעיר היה תלוי ארגז ובו סדקית, בשמים, משחקים, מיני-מתיקה ועוד כהנה וכהנה דברים שבני-אדם עשויים למצוא בהם חפץ במהלך נסיעה ברכבת. בין שיר לשיר הציע הצעיר את מרכולתו לנוסעים.

"מה אתה מוכר שם?", פנה אליו לפתע חכם יעקב. זה מיהר להציג את הארגז ותכולתו לעיני החכם. "דברים מיוחדים מוכר אני, כבודו", ענה ומיד הוסיף שלא ממין השאלה - "רואה אני כי רב חשוב אתה; האם לא תרחם על אחיי הקטנים ועל הוריי הזקנים היושבים בבית רעבים ללחם? אנא קנה ממני דבר-מה או לפחות ברכני בברכת הצלחה!".

נתן בו חכם יעקב מבט נוקב. "אמור לי בני", פנה אליו כעבור רגע בשאלה נוספת, "הלוא נוסע אתה ברכבת הלוך וחזור וטורח רבות כדי להרוויח את לחמך ולחם משפחתך; אם תצליח היום בעסקיך ותמכור את מלוא תכולת הארגז שעל צווארך - כמה כסף תרוויח?".

הצעיר היהודי חישב במהירות וענה - "אם אכן תאיר לי ההצלחה פנים ואמכור היום את כל סחורתי, יישאר בידי רווח נקי שבין שלושים לשלושים וחמישה רובלים".

"וכמה שווה תכולת הארגז כולה?", הוסיף חכם יעקב לחקור.

נתן הצעיר בחכם מבט תמה, מנסה לנחש לאן חותר הוא בשאלותיו. "תכולת הארגז כולה שווה בערך מאה ושמונים רובלים", ענה.

מול עיניו המשתאות של הצעיר הוציא חכם יעקב את ארנקו מכיסו, נטל מתוכו מאה ושמונים רובלים ונתנם לצעיר.

"כעת הורד את הארגז מצווארך, הנח אותו ואל תיגע בו עוד", אמר בקול פוקד. הצעיר הביט בחכם כלא מבין. "הלוא קניתי ממך את כל הסחורה, וכעת שלי היא. עשה כפי שאמרתי והנח מידיך את הארגז", אמר החכם.

הצעיר עשה כדבריו. "כעת בוא שב לצידי", אמר חכם יעקב.

הצעיר התיישב לצד החכם שהחל לתהות על קנקנו. "כיצד התגלגלת למלאכה זו - להיות נע ונד מכאן לשם, במקומות שאין בהם לא תורה ולא יראה?", שאל.

הצעיר הנבוך גולל את סיפורו. בילדותו למד בתלמוד-תורה. אחר-כך אף חבש זמן-מה את ספסל הישיבה. אולם עקב מצבם הבריאותי הלקוי של הוריו הזקנים נאלץ לנטוש את הספר ולסייע בפרנסת הבית.

למשך כמה דקות שקע חכם יעקב בהרהוריו. לאחר מכן אמר - "הקשב להצעתי ודומני כי תתקשה לסרב לה. עד היום, לדבריך, הרווחת ביום טוב שלושים וחמישה רובלים. ובכן, אם תבוא עמי ותעשה ככל שאומר לך, תרוויח מדי יום חמישים רובלים. כך גם ישתפר מצבה הכלכלי של משפחתך".

תלה הצעיר בחכם יעקב מבט נבוך. הוסיף החכם לפרט את הצעתו: "כל מזונותיך מיום זה והלאה, עליי יהיו. בביתי תישן ועל שולחני תסעד. בוא עמי לעירי ושם כבר אומר לך מה מלאכתך". קיבל הצעיר את ההצעה ונסע עם הרב לעירו.

בהגיעם העירה, לקח חכם יעקב את הצעיר אל שלושת גבאי הקהילה. באותה תקופה הורגש מחסור בחזנים מקומיים, השולטים בטעמי המקרא וברזי נעימות תפילות השבת והחגים. והנה בא צעיר, שעד לא-מכבר חבש את ספסל הישיבה, והוא בעל קול נעים וערב!

שמחו הגבאים מאוד והצמידו לו חזן ותיק ומנוסה, שלימדו את הטעמים והמנגינות. הצעיר, שניחן בחוש מוזיקלי מפותח, קלט עד מהרה את תורת הנוסח והקריאה על בורייה.

ואמנם מאותו יום והלאה היה לקהילה חזן ובעל-קריאה טוב שהכול נהנו להקשיב לו. הגדיל הבחור לעשות בהגיע הימים הנוראים, כאשר היטיב במיוחד לסלסל בקולו וכבש את ליבותיהם של כל המתפללים.

לאחר מכן העניקו לו בני הקהילה מתנות רבות ואף הציעו לו מראש משכורת לשנה שלמה, כדי שיסכים להישאר בעירם ולמלא בקביעות את משרת החזן והקורא. ניאות הצעיר לבקשתם ונשאר בעיר.

בתוך שנים אחדות היה הצעיר לתלמיד-חכם ממש, שכל חייו נעו סביב תורה ותפילה.

כעבור שנים רבות עלה ארצה והתגורר בקריית-אתא. הכול הכירוהו בשם 'חכם עמנואל דויתשווילי', והוא נפטר בשם טוב ובשיבה טובה.

כל זאת, כאמור, בזכות עיניו הצופיות של חכם יעקב דוברשווילי - שכבר ברכבת עמד על סגולותיו של הצעיר - ובשל תושייתו וטוב-ליבו.