חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:37 זריחה: 6:17 כ"ג בחשון התש"פ, 21/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

הפצת המעיינות מתוך מסירה ונתינה
דבר מלכות

נושאים נוספים
הפצת המעיינות מתוך מסירה ונתינה
כוח לגאולה בכל העניינים
סיפורים, הוראות ומקורותיהם (ב)
פרשת ויצא
הולדת, הילולת וגאולת אדמו"ר האמצעי
להחליש כוח הנפש הבהמית
הלכות ומנהגי חב"ד

הייתכן שחוגגים את חג הגאולה של אדמו"ר האמצעי לפני חג הגאולה של אדמו"ר הזקן? * אדמו"ר האמצעי מסר נפשו להפיץ חסידות לכל אחד מישראל, כולל גם לפשוט שבפשוטים * ועל המקור בדברי הרמב"ם שלימוד החסידות שייך גם לנשים * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. התוועדות זו נערכת לרגל יו"ד כסלו – חג הגאולה של אדמו"ר האמצעי, כידוע שגם הוא נאסר עבור הפצת היהדות, ובמיוחד – הפצת התורה ופנימיות התורה, כמו אביו, אדמו"ר הזקן ("מעשה אבות סימן לבנים1"). וביו"ד כסלו נגאל ממאסרו –  באותו חודש שבו היתה גאולתו של אביו, אדמו"ר הזקן, בשנים שלפנ"ז – בי"ט כסלו.

והנה, בנוגע לימי הגאולה אלו – ישנו ענין הדורש ביאור2:

מצד סדר המאורעות קדמה גאולתו של אדמו"ר הזקן לגאולתו של אדמו"ר האמצעי כו"כ שנים, ואעפ"כ, כאשר חוגגים את ימי הגאולה בכל שנה ושנה, הרי הסדר הוא להיפך – תחילה חוגגים את גאולתו של אדמו"ר האמצעי ביו"ד כסלו, ולאחרי כן חוגגים את גאולתו של אדמו"ר הזקן בי"ט כסלו (כמה ימים לאח"ז).

וצריך להבין – כיצד יתכן סדר כזה ע"פ תורה: מכיון שבפועל ממש היתה גאולתו של אדמו"ר הזקן בי"ט כסלו כו"כ שנים לפני גאולתו של אדמו"ר האמצעי ביו"ד כסלו [הן הגאולה עצמה – ע"י הנסים והפורקן כו', והן תוצאותי' של הגאולה, שאחת מהן היא – ההתוועדות  בימי הגאולה, להתאסף יחדיו בימי הגאולה כדי ללמוד מתורתו ועבודתו של בעל הגאולה, ללכת בדרכיו ואוחותיו אשר הורנו – הרי בתחילה התוועדו בחג הגאולה די"ט כסלו, ורק כעבור כו"כ שנים (לאחרי שאירעה פרשת המאסרו הגאולה אצל אדמו"ר האמצעי) התחילו להתוועד גם בחג הגאולה דיו"ד כסלו], כיצד יתכן איפוא שבנוגע לחגיגת ימי הגאולה בכל שנה ושנה, נקבע הסדר- ע"פ תורה, ומזה נשתלשל גם בעולם – באופן הפוך, שהתוועדות חג הגאולה דיו"ד כסלו קודמת להתוועדות חג הגאולה די"ט כסלו?!

ב. לכאורה, יכולים לתרץ זאת בפשטות: בנוגע לכללות המועדים וימים טובים, החל משלש רגלים – ידוע ומבואר בכ"מ3 שההשפעה דכל יו"ט היא באופן ד"פעולה נמשכת" על כל השנה, עד בוא יו"ט זה בשנה הבאה, שאז נמשכים כל עניני היו"ט מחדש, באופן נעלה יותר מההמשכה דשנה שעברה.

ולדוגמא: חג הפסח, שענינו "זמן חרותנו" – ממשיך ומשפיע את ענין החירות על כל השנה כולה, עד ט"ו בניסן דשנה הבאה, שאז יומשך ענין החירות מחדש, באופן נעלה יותר ממה שנפעל ונמשך ב"זמן חרותנו" שלפנ"ז.

וכמו כן בנוגע לי"ט כסלו – שפעולת ההשפעה די"ט כסלו דשנה שעברה נמשכת עד לי"ט כסלו דשנה זו, ובמילא, אין מקום לקושיא כיצד יתכן שיו"ד כסלו קודם לי"ט כסלו – מכיון שיו"ד כסלו בא אמנם לאחרי הפעולה די"ט כסלו דשנת תשמ"ד, שפעולה זו היא בתקפה (בכל ה"שטורעם") עד י"ט כסלו דשנת תשמ"ה, כולל – יו"ד כסלו.

אמנם, תירוץ זה הי' מספיק אילו כל עניני יו"ד כסלו (כולל – ההתוועדות דיום זה) היו צריכים לפעול רק לפי-ערך ובהתאם להשפעת י"ט כסלו דשנת תשמ"ד; אבל לאמיתו של דבר – כל עניני יו"ד כסלו דשנת תשמ"ה צריכים להיות בהוספה (ולא סתם הוספה, אלא) באופן של חידוש, בהתאם לחידוש דשנת תשמ"ה, אשר ב"ראש השנה" שבו נמשך "אור חדש ומחודש שלא הי' מאיר עדיין . . מימי עולם אור עליון כזה"4, ובמילא, כל עניני השנה, כולל יו"ד כסלו, צריכים להיות באופן "חדש ומחודש",

ומכיון שכן, הרי מובן, שהחידוש דיו"ד כסלו דשנת תשמ"ה (כתוצאה מהמשכת "אור חדש ומחודש" בר"ה שבו) אינו יכול לבוא מי"ט כסלו דשנת תשמ"ד (אף שמשפיע בו בנוגע לכו"כ ענינים), שהרי לא הי' בו ה"אור חדש ומחודש" שנמשך בר"ה דשנת תשמ"ה.

ונמצא, שבנוגע לחידוש דשנת תשמ"ה – קודם יו"ד כסלו לי"ט כסלו, וא"כ, הדרא קושיא לדוכתא: היתכן שנקבע סדר כזה, שמידי שנה בשנה תהי' קדימה ליו"ד כסלו לגבי י"ט כסלו – אף שמצד סדר המאורעות קדמה גאולת י"ט כסלו לגאולת יו"ד כסלו?!

ג. והביאור בזה – שיש גם עילוי כגאולת אדמו"ר האמצעי ביו"ד כסלו לגבי גאולת אדמו"ר הזקן בי"ט כסלו כדלקמן.

אמנם, מפרשת המאסר והגאולה רואים שעיקר ענין הגאולה, כאשר נתבטלה גזירה הכי קשה על הפצת המעיינות חוצה, היתה בזמנו של אדמו"ר הזקן (בי"ט כסלו) משא"כ בנוגע למאסר והגאולה של אדמו"ר האמצעי, שאז היתה גזירה קלה יותר, שלא לפי-ערך הגזירה שהיתה בזמנו של אדמו"ר-הזקן; אבל ביחד עם זה, יש עילוי מיוחד בנוגע לגאולתו של אדמו"ר האמצעי, ועד כדי כך, שבגלל עילוי זה נעשה יו"ד כסלו "כלי" לקבל את ה"אור חדש ומחודש" דימי הגאולה בשנה זו – לפני י"ט כסלו.

ומכיון שכל עניני יו"ד כסלו צריכים לבוא אצל כאו"א מישראל5, מ"ראשיכם שבטיכם" עד "חוטב עציך ושואב מימיך" – הרי גם העילוי המיוחד דיו"ד כסלו – צריך להיות גלוי ומובן בפשטות לכאו"א מישראל, עד ל"חוטב עציך ושואב מימיך", ולאידך – ענין שצריך לפעול הוספה גם אצל "ראשיכם שבטיכם".

ובכן: כדי לדעת מהו העילוי המיוחד דיו"ד כסלו – יש להתבונן ולמצוא ענין מיוחד המאפיין את אופן עבודתו של אדמו"ר האמצעי (בעל הגאולה) וכאמור, בענינים הגלויים ומובנים בפשטות לכאו"א מישראל.

ובהקדמה: אע"פ אשר "מי הוא זה ואיזהו אשר ערב לבו לגשת" לעשות חילוקים בין "מאור הגדול" אחד ל"מאור הגדול" שני, ובנדו"ד – בין אדמו"ר הזקן לאדמו"ר האמצעי, אבל אעפ"כ, מכיון שמדובר אודות סיפורים ועניני עבודה שגילו לאנשים כערכנו, ובהקדמת תורת הבעש"ט6 שמכל דבר יש ללמוד הוראה (ביחד עם נתינת כח) בעבודה בפועל, בהתאם לכלל ש"המעשה הוא העיקר", מובן, שיכולים וצריכים להתבונן בדברים אלו כדי ללמוד מהם הוראה בנוגע לעבודה בפועל.

ובנוגע לעניננו – מצינו דבר נפלא אצל אדמו"ר האמצעי, בעבודתו אשר עבד בהפצת המעיינות חוצה, לגבי אופן העבודה של אדמו"ר הזקן, אדמו"ר הצ"צ, ושאר הנשיאים, כדלקמן.

ד. ענינם הכללי של רבותינו נשיאינו הוא – הפצת המעיינות חוצה, הן הבעש"ט – מייסד תורת החסידות הכללית, והן אדמו"ר הזקן – מייסד תורת חסידות חב"ד, וכן רבותינו נשיאינו שלאח"ז.

והנה דרך הפעולה בענין זה היתה – בעיקר וברובם ככולם של פעולותיהם – ע"י אמירת דא"ח, שעי"ז גילו את המעיינות דתורת החסידות – כל נשיא ונשיא לפי דרכו וסגנונו הוא [ולדוגמא במאמריו של אדמו"ר הצ"צ רואים בגלוי את האחדות דכל חלקי התורה שכולם נעשים ענין אחד ממש, וכיו"ב בנוגע למאמריו של כל נשיא]. ונוסף לכך – דאגו גם שירשמו את התורות שלהם, בעצמם, או ע"י הראויים לכך מחבריהם, עד לתלמידיהם, ואח"כ הגיהו רשימות אלו כדי שיהי' דבר מוגה ומנופה כו' בתכלית השלימות, ואז יוכלו לפרסם ולהפיץ את ה"מעיינות" גם במקום ה"חוצה".

זהו איפוא הצד המשותף אצל כל נשיאי החסידות, ונשיאי חסידות חב"ד – אע"פ שכל אחד מהם עסק בזה לפי דרכו כו'.

ובענין זה מצינו חידוש מיוחד אצל אדמו"ר האמצעי – שמסר את נפשו להפיץ את המעיינות ע"י הדפסת דברי חסידות באופן השייך לכאו"א מישראל, עד לפשוט שבפשוטים:

ידועים ריבוי אגרותיו של אדמו"ר האמצעי אודות גודל ההכרח בלימוד תורת החסידות באופן של הבנה והשגה, "יתפרנסון מיני'"7, ולכן משתדל – ממשיך במכתביו – להדפיס את מאמרי החסידות תיכף ומיד, ובאופן שמאמרים אלו יהיו בהישג ידו של כאו"א, עי"ז שידפיס כל "בוגין" בפ"ע, ומחירו יהי' כך וכך "קאָפקעס" (כפי שמפרט במכתבו בדיוק) "כדי שלא להכביד על הקונים"8, כך שכולם יוכלו לרכוש וללמוד את מאמרי החסידות.

כלומר: מלבד זאת שהקדיש מזמנו לאמירת דא"ח – מצינו אצלו השתדלות מיוחדת  הדפסת הדברים בפועל ממש, באופן שהדברים יגיעו גם  למעוטי היכולת ברוחניות, בהבנה והשגה, ועד למעוטי היכולת בגשמיות, שאינם יכולים להוציא אלא סכום קטן ביותר.

ועד כדי כך, שהוא בעצמו השתדל בענין זה – לא רק ע"י שלוחיו ותלמידיו, שכן בעצמו טרח לכתוב את האגרות בענין זה, ובעצמו טרח לחלק את המאמרים באופן כזה שיתאימו לגודל של "בוגין" וכיו"ב, וקבע בעצמו מחירם וכו'.

וענין זה לא הי' דבר חד פעמי בבחינת "הוראת שעה", אלא זו היתה דרכו בקודש – כמובן מריבוי האגרות אודות ענינים אלו, ומובן עוד יותר מההנהגה במעשה בפועל, "המעשה הוא העיקר", במשך זמן נשיאותו של אדמו"ר האמצעי, בחיים חיותו בעלמא דין.

וכאמור, הנהגה זו לא מצינו אצל שאר הנשיאים, לפניו ולאחריו. – בודאי הסיבה לכך היא שבזמן זה היתה צריכה להיות העבודה באופן כך, ובזמן אחר – באופן אחר, ולכן, כל נשיא ונשיא בדורו עסק בעבודה המיוחדת השייכת לזמן זה, שכן, כשם ש"כל יומא ויומא עביד עבידתי'9", כן הוא גם בנוגע לכל דור, שכל דור ודור עביד עבידתי', עבודה מיוחדת לדור זה.

ה. ביאור ההוראה מהאמור לעיל – בנוגע לעבודה בפועל, שהרי "בתר רישא גופא אזיל10". ובהקדים:

כל אחד מאתנו הוא תלמידם של כל רבותינו נשיאינו – הבעש"ט, המגיד, אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר הצ"צ, אדמו"ר מהר"ש, אדמו"ר מהורש"ב, וכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, וכל צדיקי וגאוני עולם.

אבל ביחד עם זה, כאשר נמצאים ביו"ד כסלו, חג הגאולה של אדמו"ר האמצעי, יום סגולה שלו, שאז מזלו גובר (כלשון הידוע בזה11)" – מובן, שביום זה צריכה להיות השתדלות מיוחדת בנוגע לאופן העבודה של אדמו"ר האמצעי, שכן, זוהי ה"עבידתי'" המיוחדת דיום זה.

 ומכיון שיום זה הוא "אחת בשנה" – הרי מובן, שבפעולה דיום זה צריכה להשפיע על כל השנה כולה, עד יו"ד כסלו דשנת תשמ"ו.

ובכן, ההוראה שלמדים מעבודתו המיוחדת של בעל הגאולה היא – שיש להשתדל ביותר, מתוך מסירה ונתינה, בהפצת המעיינות חוצה, באופן שהמעיינות דתורת החסידות יגיעו לכאו"א מישראל, כאו"א לפי ערכו – הן ביחס למצב הרוחני, שאם אינו שייך עדיין ללמוד מאמר שלם, מכיון שזהו באופן ד"השפעת להם רוב טובה" שאז "אין יכולים לקבל12" – יתנו לו "בויגן", "רבע בויגן" וכיו"ב; והן ביחס למצב הגשמי – שהדבר יהי' בהישג ידו של כאו"א, מכיון שמחירו יהי' כך וכך "קאָפּקעס" בלבד וכיו"ב במעות דכל מדינה.

וההתעסקות בזה צריכה להיות באופן שלא יחסוך טירחא ויגיעה כלל – כפי שמצינו אצל אדמו"ר האמצעי שטרח והתייגע בזה בעצמו, ומזה למדים שאין לסמוך על כך שענין זה יעשה שלוחו או תלמידו, אלא כאו"א צריך להתייגע ולטרוח בזה בעצמו.

[וע"ד שמצינו בהלכה שמצוות התלויות בגוף האדם אי אפשר לקיימן ע"י שליח, ולדוגמא: מצות תפילין – אי אפשר לצאת י"ח עי"ז שישתדל לפעול זאת על יהודי שני; הפעולה שיהודי יניח תפילין – השקולה כנגד כל המצוות, "הוקשה כל התורה כולה לתפילין13" – היא אמנם פעולה נעלית ביותר, אבל אעפ"כ, אין זה פוטר אותו מקיום מצות תפילין בעצמו. וכיו"ב בשאר מצוות התלויות בגוף האדם].

זוהי איפוא ההוראה שלמדים מחג הגאולה של אדמו"ר האמצעי – השתדלות מיוחדת להפיץ את המעיינות דתורת החסידות עבור כאו"א מישראל, שכן, בנוגע ללימוד תורת החסידות לעצמו – מאי קמ"ל?! זאת למדים מי"ט כסלו, ח"י אלול, וכיו"ב ההוראה והנתינת-כח והחיות המיוחדת שלוקחים מיו"ד כסלו היא, איפוא, שיש להתמסר ולטרוח בגופו בכל הקשור לעבודה דהפצת המעיינות חוצה, לחפש ולמצוא עצות ודרכים כיצד להביא את המאמר, תורה והוראה, לכל אחד ואחת מישראל!

וכמדובר כמ"פ14 אודות הדיוק "כל אחד ואחת" שלימוד החסידות שייך גם לנשי ישראל, שהרי גם הן חייבות במצות יסודי התורה: אמונה וידיעת השם, כמ"ש15 "דע את אלקי אביך", שזהו לימוד תורת החסידות – ידיעת אלקות, כמבואר באגה"ק16 גודל העילוי שבמצוה זו, ועד שמביאה ללב שלם כו' – כהמשך לשון הכתוב: "ועבדהו בלבב שלם", אהבת ה' ויראת ה', אשר "הדרך לאהבתו ויראתו" היא – "בשעה שיתבונן האדם במעשיו . . ויראה מהן חכמתו כו'", כפס"ד הרמב"ם בהתחלת ספרו17, ומזה מובן שלימוד החסידות שייך גם לכל אחד ואחת מישראל, גם נשים.

ו. והנה, בד בבד עם לימוד ההוראה מ"יום זכאי" זה – הרי זכותו של "יום זכאי" זה מהוה נתינת-כח נוספת [מלבד הנתינת כח שמצד עצם הציווי וההוראה, שכן, "איני מבקש כו' אלא לפי כחן"18] שיוכלו לקיים הוראה זו בשלימותה.

ויתירה מזו – לקיימה מתוך שמחה, ככל עניני יהדות, תורה ומצוותי', שצריכים לקיימם בשמחה, כמ"ש19 "עבדו את ה' כשמחה".

ומכיון ששמחה פורצת גדר20 – הרי שמחה זו ממהרת עוד יותר את פריצת והריסת גדרי הגלות,

כך שמענין הגאולה דיו"ד כסלו "בימים ההם בזמן הזה" – באים לגאולת כל אחד ואחת מישראל, בתוככי כלל ישראל, גאולה כפשוטה, למטה מעשרה טפחים, תיכף ומיד ממש.

ו"הקיצו ורננו שוכני עפר"21, ואדמו"ר האמצעי בתוכם,

וכולם יחדיו הולכים לארצנו הקדושה, "ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"22, שלימות הארץ, כולל – "כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך23",

ובאופן ד"קהל גדול ישובו הנה24", כל הסוגים שבישראל – מ"ראשיכם שבטיכם" עד "חוטב עציך ושואב מימיך" (כמוזכר לעיל) ועד שאפילו יהודי אחד ויחיד אינו נשאר בגלות ח"ו25 – שלימות העם,

ביחד עם שלימות התורה – "גופי תורה" ביחד עם "נשמתא דאורייתא", עד ל"נשמתא דנשמתא דאורייתא" (כמבואר בזהר פ' בהעלותך את הנרות26),

ובאים – כאמור – לארצנו הקדושה, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

(קטעים מהתוועדות ליל יו"ד כסלו תשמ"ה, תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ה, ב, עמ' 765-777)

____________________________

1)    ראה תנחומא לך לך ט. ב"ר פ"א, ו, לקו"ש חט"ו ע' 76. וש"נ.

2)    בהבא לקמן – ראה גם שיחת אור ליו"ד כסלו תשד"מ ס"ז (התוועדויות תשד"מ ח"א ס"ע 541) ואילך. שיחת ש"פ ויצא תשמ"ב ס"ז (התוועדויות תשמ"ב ח"א ס"ע 448) ואילך).

3)    ראה לקו"ת ברכה צח, ב.

4)    אגה"ק סי"ד.

5)    ראה סה"מ ה'תש"י ע' 94. אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"י ע' רש. לקו"ש ח"א ע' 260. ח"ב ע' 461. ח"ה ע' 432. ....74) ע"ד הלשון בתניא פמ"ד (סג, א).

6)    "היום יום" – ט' אייר, כש"ט (הוצאת קה"ת) הוספות סקכ"ז-קכט, וש"נ.

7)    ראה תקו"ז ת"ו בסופו, מק"מ בהקדמתו לזהר, כס"מ לתקו"ז שם. לקו"ש ח"ג ע' 873 הע' 7. וש"נ.

8)    ראה אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרות ג-ד.

9)    זח"ג צד, רע"ב.

10)  עירובין מא, א. וראה סוטה מה, ב.

11)  ראה ירושלמי ר"ה ס"ג  ??? וסקה"ע שם.

12)  ראה תענית כג, א.

13)  קידושין לה, א. מכות יא, א. שו"ע אדה"ז רו"ח סל"ז ס"א.

14)  לקו"ש ח"ז ס"ע 268 ואילך. ועוד.

15)  דה"א כח, ט.

16)  קו"א קנו, ב.

17)  הל' יסוה"ת רפ"ב.

18)  במדב"ר פי"ב, ג. תנחומא נשא יא.

19)  תהלים ק, ב. וראה רמב"ם הל' לולב בסופן.

20)  ראה בארוכה סה"מ תרנ"ז ס"ע רכג ואילך.

21)  ישעי' כו, יט.

22)  עקב יא, יב.

23)  ראה יב, ב.

24)  ירמי' לא. ז

25)  ראה לקו"ש חי"א בתחלתו, וש"נ.

26)  ח"ג קנב, א.

סיכום

עשר ברכות נתברך יעקב אבינו, כנגד "עשרה מאמרות שבהם נברא העולם". הדמיון איננו נובע מהשווי המספרי, אלא להיפך: קיים דמיון מהותי – שממנו נובע הדמיון המספרי, שבולט לעין יותר מאשר הדמיון המהותי, וממנו מגיעים לדמיון המהותי.

דוגמה לדבר: רמ"ח מצוות עשה הן כנגד רמ"ח איברים, ושס"ה מצוות לא תעשה – כנגד שס"ה גידים. גם הדמיון המספרי כאן נובע מהדמיון המהותי. תרי"ג המצוות נותנות חיות לגוף האדם.

דוגמה נוספת: עשרה מאמרות הם כנגד עשרת הדיברות, מפני שהעולם (המאמרות) נתהווה על־ידי התורה, ועשרת הדיברות מאירים את העולם שנברא בעשרה מאמרות. ההשפעות שנמשכות בעולם, בגשמיות וברוחניות, הן מעשרת הדיברות.

זה עניין עשר הברכות שנתברך יעקב אבינו כנגד עשרה המאמרות, מפני שהעולם מתקיים על־ידי התורה והמצוות.

לפי זה יובן מדוע הברכות שניתנו ליעקב אבינו לא התממשו, אלא לעתיד לבוא. מפני שהדבר דומה לקיום המצוות, שעליהן נאמר "צדקתו עומדת לעד". השכר נשמר "מונח בקופסה", בהעלם, אבל לעתיד לבוא יתגלה גם בגשמיות, מפני שאז הגשמיות לא תסתיר על האור האלוקי שבברכות ובמצוות.

ברם, מאחר שנמצאים באלף השישי לבריאה, שמקביל ליום שישי, לאחר חצות היום, הרי שצריכה להיות 'טעימה' בגילוי הברכות, בגשמיות וברוחניות.

*

יש דעה במדרש שברכות יצחק ליעקב ניתנו בחג־הפסח. ולכאורה, חג הפסח עניינו המשכה מלמעלה למטה, ויצחק עניינו העלאה מלמטה למעלה?

אלא שעל־ידי ההעלאה מלמטה למעלה, נוצרה המשכה מלמעלה למטה (עבודת אברהם), בחינת "מטעמים" המרמזת לעבודת הנבראים.

רעיון זה תואם גם לדעת הזוהר, שהברכות היו בראש־השנה, שכן עבודת התקיעות מרמזת להמשכה ולהעלאה. תקיעה – המשכה, שברים ותרועה – העלאה, תקיעה – המשכה.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)