חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:40 זריחה: 5:37 ה' בסיון התש"פ, 28/5/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

משפחה אחת
מעשה שהיה

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1673 - כל המדורים ברצף
הדרך האחת לגיור אמיתי
יש חדש
לחוש שתי אהבות יחד
אנוכי ה' אלוקיך
איך לומדים תורה
הכוח מהעם
משפחה אחת
אותה תורה, אבל אחרת
בונה היאכטות חיפש אמת
טעם עליון בעשרת הדיברות

הוא הביט בבניין רב הקומות המתנשא מעליו, ועיניו חשכו. איך ימצא כאן את מבוקשו? הוא סקר את רשימת הדיירים, ונשא תפילה חרישית להצלחת המשימה. הזמן פועל לרעתו. הרחק מכאן, מעבר לאוקיינוס, גורלה של נשמה יהודית מוטל על כתפיו. כשמצא את השם 'הילמן' ניתר ליבו משמחה. הוא לחץ על מתג האינטרקום והמתין למענה.

הסיפור החל ביום שני, כ"ג בטבת. הטלפון של הרב אבי בידרמן, שליח חב"ד בווינה שבאוסטריה, צלצל. מעברו השני של הקו היה הרב זושא זילברשטיין, עמיתו ממונטריאול שבקנדה. "אישה מהקהילה היהודית כאן פרסמה מכתב מרגש, ובעקבותיו אני מתקשר אליך", פתח ואמר.

הרב זילברשטיין סיפר לרב בידרמן כי יהודי מבוגר, ניצול שואה, נפטר אחרי מחלה ממושכת. המנוח חי בגפו, בלי קרובי משפחה לצידו, בבדידות כמעט מוחלטת. כותבת המכתב הייתה היהודייה היחידה שעמדה איתו בקשר באחרית ימיו, ורצונה להביא את הנפטר לקבר ישראל.

אלא שאז נתקלה במחסום. אחת המטפלות שסעדו את הנפטר טענה כי הוא המיר את דתו והתנצר. היא אף ערמה קשיים על הכוונה לקבור את המנוח בקבורה יהודית. כותבת המכתב דחתה את הדברים מכול וכול. היא הכירה את הנפטר כיהודי בעל לב חם, המחובר לזהותו היהודית בכל נימי נפשו.

אלא שבעקבות ההתנגדות הנחרצת של המטפלת הגויה, החלה הכף לנטות לכיוון קבורה לא-יהודית. הובהר לאישה היהודייה כי הדרך היחידה להכריע במחלוקת היא לאתר קרובי משפחה של הנפטר ולשמוע את עמדתם.

האישה פתחה בבירורים, בניסיון לאתר קרובי משפחה של האיש. לאחר חיפושים רבים גילתה כי יש שתי קרובות משפחה המתגוררות בווינה ובצרפת. אם אחת מהן תחתום, המשימה תוכתר בהצלחה.

אלא שכל ניסיונותיה ליצור קשר עם קרובות המשפחה עלו בתוהו. כמוצא אחרון פרסמה מכתב פומבי, ושאלה אם מישהו יכול לאתר את הנשים האלה ולהשיג מהן חתימה.

הרב זילברשטיין קרא את מכתבה הנרגש של האישה וחשב שאולי הרב בידרמן מווינה יוכל לסייע. הרב בידרמן ניסה אף הוא לאתר את קרובת המשפחה הווינאית, אך כל שמאמציו עלו בתוהו. האישה, שחצתה מכבר את גיל השמונים, לא ענתה לטלפון.

הרב בידרמן החליט לצאת לכתובת מגוריה של האישה, ולנסות לפגוש אותה. הצעד הזה נועד לכאורה לכישלון. זה היה האחד בינואר, יום חופש במדינה. רבים מתושבי וינה יוצאים בו לחופשת החורף.

ואכן, כשצלצל באינטרקום, לא זכה למענה. הוא המתין עד שאחד הדיירים פתח את הדלת ונכנס לחדר המדרגות. סוף-סוף עמד מול דלת ביתה של הגב' הילמן. הוא צלצל בפעמון, נקש בדלת – ללא מענה.

בייאוש החל לפסוע לעבר המדרגות, ואז ראה מולו אישה מבוגרת, עולה בכבדות במדרגות. "האם גברתי מכירה את הגברת הילמן?", שאל. "כן", השיבה האישה וארשת פליאה על פניה, "אני הגברת הילמן. במה אני יכולה לעזור לך?".

הרב בידרמן הנרגש שיתף את האישה בפרטי הסיפור. היא הגיבה בהתרגשות. פניה החווירו וכל גופה רעד. היא לא הצליחה להוציא הגה מפיה. לאחר שנרגעה מעט, ביקשה לחלוק עם הרב בידרמן את קורותיה באותו יום.

"בדיוק היום", פתחה ואמרה, "פקדו אותי מחשבות על בן-דודי המבוגר מקנדה. מזמן לא שמעתי עליו ותהיתי לשלומו. והנה אני פוגשת אותך, ואתה מבשר לי שהוא נפטר, ונדרשת חתימתי כדי להביאו לקבר ישראל!".

האישה הוסיפה ואמרה: "דע כי לא הייתה שום הסתברות הגיונית שניפגש כאן. אני בחופשה, ואינני עונה לטלפונים. גם היום ביליתי את זמני מחוץ לבית. במקרה נזכרתי ששכחתי את המטרייה, והחלטתי לשוב – אף שלא צפוי לרדת גשם כלל. באתי לרגע אחד, והנה נפגשנו!".

לאחר שהתאוששה מעט התלוותה אל הרב בידרמן לבית חב"ד, להסדרת ההליך הכרוך בקבורתו היהודית של בן-דודה. האישה הייתה מאושרת על הזכות שנפלה בחלקה, והודתה בכל פה לרב בידרמן על המאמצים הבלתי-נלאים שעשה לשם כך.

בשל קשיים בירוקרטיים התעכב הליך הקבורה בכמה ימים. בכל הימים האלה התקשרה האישה תכופות אל הרב בידרמן, מצפה בקוצר רוח לעדכון כי הקבורה נעשתה כדת וכדין.

"אני נדהמת ממסירותכם", הפטירה באוזניו. "לא הכרתם כלל את בן-דודי, ובכל-זאת ניהלתם מבצע חובק עולם כדי להביאו לקבר ישראל!".

"האמת היא", הצטנע הרב בידרמן, "שאנו עושים זאת בהשראת הרבי מליובאוויטש, ששלח אותנו למטרות אלה, לעזור לכל יהודי באשר הוא. ולמעשה גם את יכולה לעשות דבר גדול למען נשמת הנפטר".

"באיזו דרך?", התעניינה האישה.

"בהדלקת נרות שבת קודש", השיב הרב. האישה, שלא שמרה שבת, השיבה בנימוס כי תחשוב על כך.

ביום שישי התקשרה האישה לרב בידרמן: "חשבתי על זה", אמרה. "אולי תוכל להדריך אותי כיצד להדליק נרות, והאם עליי לכבות את הנרות קודם הליכתי לבית הכנסת?"...

(תודה לרב אבי בידרמן)


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)