קול פסיעות זריזות התגלגל במורד מדרגות העץ שהובילו אל מרתף הבית. הבן התייצב בפתח בית מלאכה עמוס בכלי עבודה, בלוחות עץ גולמיים וביצירות אמנות בשלבי גימור שונים. "אבא", קרא הבן, "ה'אהבת ישראל' הגיע!". נימת בהילות ותחנונים נשזרה בקולו: "אנא, אבא, עלה הביתה וקבל את פניו!".
האדמו"ר רבי משה מקוסוב הניח בנחת את המפסלת מידו, והישיר מבט נוקב לעבר בנו. "האם גם אתה, בני, מתבייש במלאכתי?", אמר. "אנא אמור לאורח שאני מחכה לו כאן, בבית המלאכה שלי".
עבודתו בקודש של האדמו"ר מקוסוב הייתה אפופת מסתורין, ומלוּוה צניעות גדולה. רבי משה השתדל מאוד להסתיר את אישיותו הדגולה ואת צדיקותו, והתחזה ככל יכולתו לאדם פשוט, המנהל אורח חיים ארצי לחלוטין.
בלילות נהג להאפיל את חדרו, כדי שהתמדתו בלימוד התורה לא תיחשף. אם התדפק אורח על דלתו, מיהר להטמין את ספרי הקודש שהיו פתוחים על שולחנו. אך למרות מאמצי ההסתרה הגדולים שלו, נפוץ שמו בגליציה כולה, ואלפי חסידים הסתופפו בצילו, מבקשים לספוג השראה מקדושתו.
הצדיק התברך בידי אמן, והחזיק במרתף ביתו בית מלאכה מאובזר היטב, שבו שקד על יצירת חפצי קודש אמנותיים. עיטורים מעשי ידיו אף קישטו את בית הכנסת בקוסוב.
בכך לא הסתפק. בחצר ביתו בנה אורווה גדולה, ובה גידל סוסים חסונים. לא אחת ניגש להאכיל את הבהמות בעצמו, כמעשה בני-אדם השקועים בחיי החולין ואינם שרויים בנשגבות.
האורח, בן-דודו, רבי ישראל הגר, בעל ה'אהבת ישראל' מוויז'ניץ, נענה להזמנה לבקר בבית המלאכה. הוא הסתגר עם רבי משה למשך זמן ארוך, וקיבל הסבר על הפריטים המיוצרים בבית המלאכה.
*
הקפדתו של רבי משה להסתיר עצמו באה לידי ביטוי בסיפור שאירע באותו זמן. משמשו נאלץ לנסוע לכמה שבועות, ובחצר הרבי חיפשו לו ממלא מקום זמני.
השמועה הגיעה לאוזניו של 'משולח' מארץ ישראל, שבא לגייס תרומות בעבור היישוב היהודי. הוא נדרש לשהות כמה שבועות בקוסוב וחיפש מקור פרנסה זמני. משרת השמשות אצל רבי משה קסמה לו.
בבואו לביתו של הרבי לא מצאו שם, ובחיפושיו אחריו נקלע אל בית המלאכה של הרבי. הוא הבחין באיש השקוע במלאכתו ושאלו היכן הרבי. רבי משה השיב לאורח שהרבי צריך לבוא והורה לו להמתין לו ליד חדרו.
בינתיים חמק רבי משה מהמרתף ונכנס לבית בדלת האחורית. הוא החליף את בגדיו, ולאחר מכן פתח את הדלת לפני ה'משולח'.
הלה הביט בתדהמה בדמותו של הרבי. "אינני מבין, האם אתם הרבי מקוסוב?", תהה באי-אמון. "האם אתם מהתלים בי?".
"ומה אעשה?", הפטיר הרבי, "בעיר מכנים אותי 'הרבי מקוסוב'. וכי יש לי ברירה? ואתה, מה בקשתך?".
האיש אמר לרבי ששמע כי דרוש לו משמש לתקופה קצרה, והוא מתעניין במשרה. השיב הרבי: "אינך חייב לקבל עליך מייד את התפקיד. חשוב על כך כמה ימים. בינתיים תוכל להתארח בביתי". ה'משולח' נענה בחפץ לב, ובימים הקרובים החליט להתחקות אחר הרבי ולתהות על קנקנו.
למרבה אכזבתו גילה כי הרבי ממעט לעסוק בתורה, ומבלה את מרבית יומו בעבודת כפיים. בשעות הערב הוא מקבל קהל של מבקשי ברכה, ולאחר זמן קצר כבה האור בחדרו. האורח ציין לעצמו כי לא ראה את הרבי אוחז בידו ספר קודש קודם שנתו. ספקות מטרידים התגנבו לליבו. וכי כך מתנהג רבי?
לאחר מחשבה החליט לעקוב טוב יותר אחרי מעשי הצדיק. בלילה, כאשר חדרו של הרבי הוחשך, התגנב האורח אל החלון והבחין כי בין הסדקים מבצבץ אור. הוא הצמיד את עיניו אל חרכי החלון ונדהם מהמחזה שראה: ערימת ספרים גדשה את שולחנו של הרבי. הצדיק היה שקוע בלימוד עמוק, מתוך דבקות גדולה. מפעם לפעם רשם לעצמו משהו.
בושה גדולה מילאה את ה'משולח'. כיצד טעה כל-כך בדמותו של הרבי?! הוא הוסיף לעמוד ליד החלון, וראה כי רק אחרי שעות רבות כבתה העששית בחדר.
למחרת פנה האורח אל הרבי, והביע את רצונו לקבל עליו את תפקיד המשמש. הישיר אליו הרבי מבט חד והשיב לו: "ואני החלטתי שאינך ראוי לתפקיד, מפני ש'משמש' שבולש אחריי – אינני זקוק לו".
*
וכך הגיב ה'אהבת ישראל' באוזני חסידיו של רבי משה מקוסוב בתום ביקורו אצלו: "ידעתי כי רבכם קדוש וכי דרכו מופלאה, אבל רק עכשיו גיליתי עד כמה עמקו מחשבותיו, כוונותיו ומעשיו".
(על-פי 'נזר החיים') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
