נושאים נוספים
	פרשת במדבר | לדחות את הקליפות
	אין כל סיבה לפחד
	הארון היקר ביותר, בכיסוי הירוד ביותר
	דרישה לצאת מהגלות מיד!
	"באהבתה תשגה תמיד" – על לימוד התורה
	ארבע מידות בתלמידים
	נפקא מינה מה קורה ב'וול סטריט'
	הלכות ומנהגי חב"ד

בארון הברית היו לוחות הברית, שבהם חקוקים עשרת הדיברות משני עבריהם, באופן ניסי, ומאידך – הארון היה מכוסה בעור תחש – מהחלק הטפל שבבעל החיים! * תכלית בכוונה היא – לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, על ידי כללות העבודה בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו, ובמיוחד – בזמן הגלות * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו 

א. עניינו של השבת בא לידי ביטוי בפרשת השבוע, ובנדון דידן – פרשת במדבר, כידוע¹ פתגם אדמו"ר הזקן שצריכים "לחיות" עם הזמן, וכפי שנתפרש הדבר על ידי אדמו"ר האמצעי – שהכוונה לפרשה בתורה שקורין ולומדים באותו זמן, פרשת השבוע.

ובזה גופא – שני פרטים: (א) הוראה מכללות הפרשה (שקורין את כולה ביום השבת), הבאה לידי ביטוי בשמה של הפרשה "במדבר", (ב) הוראה מחלק הפרשה השייך במיוחד ליום השבת – בהתאם לתקנה דלימוד שיעור חומש היומי – משביע ועד סוף הפרשה.

...ההוראה משיעור חומש היומי – משביעי עד סוף פרשת במדבר:

בשיעור חומש היומי מדובר אודות אופן עבודת בני קהת כאשר היו צריכים לשאת את כלי המשכן, החל מהארון – המקודש שבכולן: "ובא אהרון ובניו גו' והורידו את פרוכת המסך וכסו בה את ארון העדות ונתנו עליו כיסוי עור תחש וגו'"², ומסיים³: "ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו".

ובכן, בעניין זה ישנם שני קצוות:

מצד אחד ישנו ה"ארון", אשר "אין בארון רק שני לוחות האבנים"⁴. תכלית העילוי בעניין התורה, כפי שהוא ב"לוחות", באופן דאותיות החקיקה.

[כלומר: כל ענייני התורה – כלולים ב"לוחות", להיותם ה"פירוש" ("פירושה") דעשרת הדברות שבלוחות. וכפי שדרשו חז"ל בירושלמי⁵ - "אור ישר"⁶, שכל העניינים באים באופן של גילוי – על הפסוק⁷ "מזה ומזה הם כתובים": בין כל דיבור ודיבור (היו כתובים⁸) דקדוקיה ואותיותיה של תורה". אמנם, בסוף שנת הארבעים – נאמר: "לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה'"⁹ [מחוץ לארון, או מצד הלוחות בתוך הארון¹⁰], היינו, שמלבד ה"לוחות" צריך להיות גם "ספר תורה", ששם באים ענייני התורה באותיות הכתיבה שלמטה מאותיות החקיקה שבלוחות (כמבואר בדרושי פרשת בחוקותי¹¹), וכל זה – מפני הירידה כו', מה שאין כן לפני זה, בזמן שאודותיו מדובר בפרשתנו, כאשר "אין בארון רק שני לוחות האבנים", שאז הייתה רק הדרגא הכי נעלית בתורה – באופן דאותיות החקיקה].

ולאידך, הארון והלוחות שבו – אינם מגולים, כי אם בתוך כיסוי, ובזה גופא – לא רק הכיסוי ד"פרוכת המסך", אלא גם "כיסוי עור תחש", וכמה פרטים בדבר: (א) "מין חיה"¹², (ב) בהיותה ללא רוח חיים, (ג) ומן ה"עור" דווקא, ולא מן הבשר, כלומר, חלק הטפל ב"תחש" גופא, שזהו החילוק שבין בשר ועור בנוגע לקבלת טומאה¹³.

ונקודת העניין – שאין הכוונה שעבודתו של יהודי תהיה במצב שהארון והלוחות הם בגילוי, עבודה בקודש הקדשים.

אדרבה: "ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו", כלומר, שלילת העבודה של נדב ואביהוא, "בקרבתם לפני ה' וימותו"¹⁴, ש"לא נמנעו מקרוב לדביקות נעימות ידידות כו' עד כלות נפשותם מהם"¹⁵,

אלא הכוונה היא – דירה בתחתונים דווקא, בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו¹⁶, כאשר הארון (והלוחות שבו) מכוסה ב"כיסוי עור תחש", העלם בתוך העלם כו', ובמצב כזה – יש לו את התורה כולה, ומתנהג בחיי היום יום על פי התורה, ולא עוד, אלא שעבודתו היא דוגמת העבודה הכי נעלית דבני קהת – נשיאת הארון.

ומובן, שכל האמור שייך לכל אחד ואחד מישראל, כלומר, גם פשוט שבפשוטים יש לו את התורה כולה (עם היותה ב"כיסוי עור תחש"), וגם אצלו שייכת העבודה דבני קהת, נושאי הארון, כמודגש (גם) בכך שממשא הארון על ידי בני קהת לומדים פרטי דינים בנוגע למשא בשבת¹⁷ - "המוציא על כתפו חייב... שכן משא בני קהת", והרי דין זה שייך לכל אחד ואחד מישראל, גם לפשוט שבפשוטים, ואדרבה: מכיוון שיש צורך באזהרה שלא יבוא לשאת משא בשבת, מוכח, שמדובר אודות יהודי פשוט שעדיין לא הגיע לדרגת העבודה ד"כל מעשיך יהיו לשם שמים"¹⁸, ועל אחת כמה וכמה שלא הגיע לדרגת העבודה ד"בכל¹⁹ דרכיך דעהו"²⁰ (שאז לא היה זקוק לאזהרה כזו מפני שהיה מרגיש זאת מצד נשמתו כו'), ואף על פי כן, גם בהיותו במצב כזה – שייך אליו הלימוד באזהרה זו, ואפילו לקטנים – מצד עניין החינוך.

ובלשון הרמב"ם²¹: "ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש כו' אשר נדבה רוחו אותו כו' לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו... הרי זה נתקדש קודש קדשים", כלומר, תכלית העילוי בשבט לוי – דרגת כהן גדול, עליו נאמר²² "קודש קודשים"²³, ועל אחת כמה וכמה – דרגת בני קהת.

ב. ההוראה מכל האמור לעיל בנוגע למעשה בפועל – "המעשה הוא העיקר"²⁴:

יהודי צריך לדעת שתכלית הכוונה היא שעבודתו תהיה (לא בקודש הקדשים, כי אם) "במדבר", ו"במדבר" גופא – במעמד ומצב שהארון (והלוחות שבו) מכוסה ב"כיסוי עור תחש" (כפי שהיה אצל בני ישראל בעת הליכתם ב"מדבר העמים").

כלומר, תכלית בכוונה היא – לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, על ידי כללות העבודה בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו, ובמיוחד – בזמן הגלות, ב"עקבות משיחא", חושך כפול ומכופל, כפי שמתארת הגמרא בסוף מסכת סוטה, שכן עבודה זו דווקא פועלת נחת רוח ותענוג למעלה באופן הכי נעלה, אשר למרות כל המניעות והעיכובים דחשכת הגלות, חושך כפול ומכופל, עומדים בני ישראל בניסיון ומקיימים תורה ומצוותיה בפועל ממש, וכמבואר בכמה מקומות²⁵ בפירוש הכתוב²⁶ "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה", שעיקר ענוותנותו הייתה כלפי הדור ד"עקבתא דמשיחא", בראותו את אופן עבודתם בקיום התורה והמצוות מבלי הבט על כל המניעות והעיכובים, ועוצם גודל קורת הרוח והשמחה העליונה שנעשה מזה למעלה.

וכאמור, אין כל סתירה בכך לתקווה וצפייה ובקשה שתבוא כבר הגאולה האמיתית והשלימה, שהרי כל תכלית הכוונה דירידת הגלות היא – כדי שעל ידי זה יזכו לתכלית העילוי דגאולה העתידה.

ועניין זה מודגש גם בכך שבתור הקדמה והכנה לפרשת "במדבר" – קורין בפרשת בחוקותי את הפסוק²⁷ "ואולך אתכם קוממיות":

הייעוד "ואולך אתכם קוממיות" – קאי על הגאולה האמיתית והשלימה, גאולה שאין אחריה גלות²⁸, שכן, גאולה שיש אחריה גלות חס ושלום, אי אפשר לכנותה "קוממיות" לאמיתתו, ולא עוד, אלא שיש סברא לומר שגאולה כזו (שיש אחריה גלות) לא הייתה כדאי, מכיוון שצער הגלות גדול יותר כאשר באמצע הרגישו טעמה של גאולה... ובעצם, אין כל צורך בשקלא וטריא והסבר כו', שהרי פשוט שבפשוטים מבין ש"ואולך אתכם קוממיות" קאי על הגאולה האמיתית והשלימה!

וכאמור, ייעוד זה ("ואולך אתכם קוממיות") קורין בפרשת בחוקותי, בתור הכנה והקדמה לפרשת במדבר, והכוונה בזה – להדגיש עוד לפני שבאים למצב ד"במדבר", ירידת הגלות, יודעים כבר שתכלית הכוונה ד"במדבר", ירידת הגלות, יודעים כבר שתכלית הכוונה ד"במדבר" היא – העילוי ד"ואולך אתכם קוממיות", בגאולה האמיתית והשלימה.

וזוכים לזה על ידי כללות מעשינו ועבודתינו בזמן הגלות, וכאמור, מתוך חיות ושמחה, ועד שכבר בימי הגלות האחרונים – "לכל בני ישראל... אור במושבותם", כפי שהיה בעת יציאת מצרים, שכאשר פרעה היה עדיין בתוקפו, כבר אז "לכל בני ישראל היה אור במושבותם"²⁹, ומיד לאחרי זה – גם עניין השמחה בשלימותה, כאשר נתבטל התוקף דפרעה במכת בכורות, וכן תהיה לנו, ובאופן שאין צורך להמתין אפילו ימים ספורים בלבד, כי אם תיכף ומיד ממש.

ג. ויהי רצון אשר הדברים האמורים לעיל יבואו לידי מעשה בפועל, שהרי אין הכוונה לומר "פשט'ל", "דרוש יפה" וכיוצא בזה, כי אם שהדברים יבואו לידי פועל, ובלשון חז"ל: "לא המדרש עיקר אלא המעשה", ולולי זאת, הרי הדברים הם בבחינת "דברים בטלים", ובטוחני, שאף אחד אינו מעוניין להכשליני, חס ושלום, ב"דברים בטלים"...

ולכן: אלו ששמעו את הדברים – יקבלו על עצמם החלטה טובה שהדברים יבואו לידי מעשה בפועל.

ו"מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה"³⁰ - כידוע³¹ הפירוש בזה, ש"כאשר איש ישראל חושב לעשות איזה דבר בימוד התורה וקיום המצוות... הקדוש ברוך הוא מצרף [גם מלשון צירוף וזיכוך] כמה עניינים בהשגחה פרטית  שיבוא לידי מעשה", כך שיש בידו דבר השלם – מעשה ביחד עם מחשבה טובה³².

ומעשה זה – מקרב וממהר את הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, בשעתא חדא ובריגעא חדא.

 (משיחת ש"פ במדבר, ערב חג השבועות, תשמ"ה.

תורת מנחם התוועדויות תשמ"ה ח"ד עמ' 2133, 2139 ואילך. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

______________________

1)    "היום יום" – ב חשוון. ספר השיחות תש"ב עמ' 29 ואילך.

2)    במדבר ד, ה-ו.

3)    שם כ.

4)    מלכים א ח, ט.

5)    שקלים פרק ו סוף הלכה יא.

6)    ראה שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו פרק נד ואילך. המשך תרס"ן עמ' צ ואילך. ספר המאמרים תש"ח עמ' 121  ואילך.

7)    תשא לב, טו.

8)    קרבן העדה שם.

9)    וילך לא, כו.

10)  בבא בתרא טו, א. הובא בפירוש רש"י על הפסוק.

11)  ליקוטי תורה ריש פרשת בחוקותי. ובכ"מ.

12)  פירוש רש"י תרומה כה, ה. וראה שבת כח, א-ב. וראה תורת חיים שמות תנב, ב.

13)  ראה רמב"ם הלכות אבות הטומאות פרק א הלכה ז.

14)  ריש פרשת אחרי.

15)  אור החיים שם.

16)  תניא פרק לו.

17)  רמב"ם הלכות שבת פרק יב הלכה יב – משבת צב, א.

18)  אבות פרק ב משנה יב. וראה רמב"ם הלכות דעות סוף פרק ג.

19)  משלי ג, ו. וראה רמב"ם שם.

20)  ראה ליקוטי שיחות חלק ג עמ' 907. שם עמ' 932. ועוד.

21)  סוף הלכות שמיטה ויובל.

22)  דברי הימים א כג, יג.

23)  ראה גם שיחת אור לד' סיון תשמ"ה סעיף ד.

24)  אבות פרק א משנה ז.

25)  תורת חיים שמות סד, ב. ספר המאמרים קונטרסים ח"א נג, ב ואילך. ספר המאמרים תש"י עמ' 237.

26)  בהעלותך יב, ג.

27)  כו, יג.

28)  מכילתא בשלח טו, א. הובא בתוספות ד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב.

29)  בא י, כג.

30)  קידושין מ, א. ירושלמי פאה פרק א הלכה א. זהר חלק א כח, ב. ועוד.

31)  ספר המאמרים תש"ב עמ 87.

32)  ראה גם תניא סוף פרק טז.

סיכום:

בסוף פרשתנו מסופר שכאשר היו נושאים את הארון במדבר, היה הארון נסתר ומכוסה: "והורידו את פרוכת המסך וכסו בה את ארון העדות ונתנו עליו כיסוי עור תחש...".

לכאורה דבר זה נושא שני הפכים: בארון היו לוחות הברית בהם חקוקים עשרת הדברות, דבר המורה על לימוד תורה באופן הנעלה ביותר, באופן שהתורה מתעצמת ו"נחקקת" בלומד – תכלית העילוי. אך מאידך היה הארון נסתר ומכוסה בעור תחש, כיסוי נמוך וירוד – תכלית ההעלם וההסתר.

הביאור בזה: והתכלית היא לפעול "דירה בתחתונים" בירור ועלייה בעולם הזה התחתון, ולפיכך אין הכוונה שתיה העבודה כאשר הארון והלוחות מגולים, אדרבה, העבודה צריכה להיעשות דווקא כאשר הארון והלוחות מכוסים, שכן דווקא עבודה זו פועלת "דירה בתחתונים". ובנוגע לפועל: יהודי צריך לזכור שעליו לפעול "במדבר", ובמצב שהארון והלוחות מכוסים ונסתרים, כפי שהיה אצל ישראל בעת הליכתם במדבר.   

קודם פרשת במדבר קוראים בתורה את פרשת בחוקותי בה נאמר "ואולך אתכם קוממיות" – הבטחה על הגאולה האמיתית והשלימה שהיא ותכלית השלימות ב"קוממיות". והיינו שעוד קודם שקוראים פרשת "במדבר" מכריזים ואומרים שתכלית ההליכה ב"מדבר" היא בכדי להגיע לגאולה שלימה – "קוממיות".