מהותה של החסידות יש בה דבר והיפוכו: מצד אחד, היא לא חידשה דבר. התורה היא אותה תורה; המצוות אותן מצוות. השינויים במנהגים וכדומה - לכולם מקורות קדמוניים, ואין הם חידוש של החסידות. מצד שני, החסידות חוללה מהפכה אמיתית. היא החדירה רוח חדשה ורעננה בחיי היהדות, עד שגם מי שבמוצהר אינם חסידים, מושפעים בפועל מרוח החסידות.

במכתב שכתב כ"ק אדמו"ר הרש"ב, לרגל חג-הגאולה י"ט בכסלו, הוא מסביר בשתי מילים את מהותה של החסידות. הוא כותב, כי ביום הזה, י"ט בכסלו, שמסמל את פריצת-דרכה של החסידות - "אור וחיות נפשנו ניתן לנו". שתי המילים הללו, 'אור' ו'חיות', ממצות את בשורתה של החסידות.

רוח-חיים בלתי-מוגדרת

מה ההבדל בין חדר חשוך לחדר מואר? מבחינת החפצים והעצמים שנמצאים בחדר, אין שום הבדל. האור אינו מביא שום דבר חדש לחדר ואינו מוסיף מאומה על מה שהיה בו קודם-לכן. ובכל-זאת, איזה הבדל יש בין חדר שבו שורה עלטה לחדר מואר! בחדר חשוך החפצים מאבדים ממשמעותם; קשה לעמוד על ערכם האמיתי; ובמקום לעשות בהם שימוש מועיל - עלול לקרות שהאדם ייתקל בהם וייחבל. זה הבדל בין חושך לאור!

אף בחיות כך. רוח-החיים אינה מוסיפה מאומה על מה שכבר יש בגוף. אותם איברים ואותם גידים נשארים עם רוח-החיים ובלעדיה; אבל איזה הבדל! אותו אוסף של איברים וגידים יכול להיות מוטל כאבן דוממת, נטול כל ערך וחשיבות; והוא יכול להיות יצור חי, תוסס, מלא עליצות וחיוניות. הכול בזכות אותו דבר בלתי-מוגדר שנקרא - חיות.

שני המושגים הללו, 'אור' ו'חיות', ממחישים איך אפשר לשנות את פני הדברים ממש מן הקצה אל הקצה, וזאת מבלי להוסיף דבר על עצם מהותם. אותו דבר עצמו יכול להיות מואר וחי, והוא יכול להיות אפל וחסר-חיים.

מה היה קודם החסידות?

החסידות, במהותה האמיתית, היא 'אור' והיא 'חיות'. ההגדרה הממצה ביותר שלה היא - פנימיות התורה, נשמת התורה. היא שופכת אור חדש על התורה ומחיה את מצוותיה. התורה היא אותה תורה והמצוות הן אותן מצוות, אבל על-ידי החסידות הן מתחילות להאיר ולחיות. וכפי שראו הכול בפועל, שבזכות גילוי אור החסידות החלו יהודים לחוש את התורה אחרת לגמרי, ולקיים את מצוותיה בחום, בשמחה וברעננות. השגרה וההרגל פינו את מקומם לגל של חיוניות וחיות פנימית, שחדר לחיי היהדות.

אף תורת החסידות נושאת בחובה אותו היבט של דבר והיפוכו. כל מי שניסה ללמוד אי-פעם את תורת החסידות נוכח שיסודותיה נעוצים בתלמוד, במדרשים, בספרי החקירה, הקבלה וכו' - כאילו הכול כבר נאמר ונכתב. ועם זה, הגישה וצורת הסברת הדברים מציגות עולם חדש לגמרי - מעמקים אחרים, בהירות אחרת, חשיפת הקשר שבין הדברים. כל נושא וכל סוגיה מקבלים מימד אחר לאור ביאוריה של פנימיות התורה. היא פשוט מאירה ומחיה את התורה, עד שהדברים נראים באור אחר לגמרי.

אפשר כמובן לשאול, מה היה קודם החסידות, האם התהלכו אז באפלה? אבל באותה מידה אפשר לשאול מה היה קודם שנכתבה הגמרא ועד שנתחברה המשנה. אלא ברור, שאז ידעו להפיק מתוך פסוקי התורה את כל הפרטים שמפורטים במשנה ובגמרא. גם קודם החסידות, בדורות הראשונים, ראו יהודים בתורה ובמצוות עצמן את האור ואת הפנימיות; אך בדורות האחרונים, לאחר שמן-השמים גילו את תורת החסידות - שוב אי-אפשר להגיע לשלמות בתורה ובעבודת ה' בלי אורה המיוחד והחיות שהיא מעניקה.