נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת ואתחנן | לדעת לראות
	ב"אמת" אין פשרות
	ט"ו באב בערב שבת – רפואה מיוחדת ל'תשעה באב'
	משיח צדקנו רוצה לבוא ולגאול את בני-ישראל תיכף ומיד
	הרבי וגדולי ספרד ה"ראשונים לציון" – רבנים ראשיים בארץ-הקודש
	פרשת ואתחנן
	דברי ימי חב"ד
	יומן
	הלכות ומנהגי חב"ד

שלושת ה'ראשונים לציון', הגאונים הרבנים רבי יצחק רחמים נסים תשט"ו-תשל"ג, רבי עובדיה יוסף תשל"ג-תשמ"ג; רבי מרדכי אליהו תשמ"ג-תשנ"ג וצוהר לקשריהם עם הרבי * חלק שני

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

מכתב ניחומין על הסתלקות הרבנית נ"ע

עם פטירת הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא ע"ה, שיגר הגאון רבי מרדכי אליהו זצ"ל מברק-ניחומים לרבי, ולאחר מכן כתב באריכות את המכתב הבא (המכתב פורסם בספר 'דברי מרדכי', ירושלים תשע"א, הספדים עמודים שנז-שנט):

"ב"ה, יום ב' לסדר "ועשו לי מקדש, ז"ך שבט תשמ"ח

"לכבוד, הגאון הגדול מעוז ומגדול, סיני ועוקר הרים, חכם הרזים, עמוד הימני הפטיש החזק נזר ישראל ותפארתו, ראש וראשון לכל דבר שבקדושה, מקים עולה של תורה ועל מעשיו לש"ש

"הרה"ג ר' מנחם מנדל שניאורסון שליט"א

"האדמו"ר מחב"ד

"שמעתי בצער על פטירת הרבנית, רודפת צדקה וחסד, בת גדולים אראלים ותרשישים, מגזע ישישים אשר קיימה ברנ"ב אבריה ושס"ה גידיה את "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהלים מה, יד), ולפיכך (שם): "ממשבצות זהב לבושה". ומעט אשר שמענו עליה הפליאו השומעים על אצילותה וענוותנותה ואהבת החסד המופלאה שהיתה לה, מלבד שבחה של אשת גדול אשר פלגא בהדייהו (עיין סוטה כא ע"א).

"ובזה אפשר לפרש את הפסוק (משלי לא, ל'): "אשה יראת ה' היא תתהלל". אשה שיש בה חן ויופי ממשפחתה ובעלה, זה טוב וחשוב בהתחבר יראת שמים פנימית קדושה וטהורה שלה עצמית עם החן והיופי, ואז אפשר לשבח ולהלל – "יראת ה' היא תתהלל" כי חן ויופי זה מאיתו יתברך שמו ויתעלה. ולגבי יחוס ולימוד תורה של הבעל, מסייעת בלבד היא, ואל יתהלל המיוחס והיפה כי (ברכות גל ע"ב) "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", וע"כ יראת ה' היא תתהלל.

"וכבר מילתי אמורה במברק ששלחתי בעת שומעי, והזכרתי את הפסוק (משלי לא, כה): "עוז והדר לבושה", היינו, לבוש לאתכסיא, וכוחה ודיבורה ותוקף מעשיה מביאים אותה להיות שמחה בחלקה בעולם הזה (שם) – "ותשחק ליום אחרון", כי היא באה במצוות ומעשים שלה ומה שעשו אחרים בזכותה. ואם היא באה שמחה לעוה"ב, גם שם בשמים ששים ושמחים בבוא נפש צדיק, נקי וזך (עיין מו"ק כה ע"ב).

"ובזה מסבירים המפרשים ובעלי המוסר את הכתוב על אברהם אבינו (בראשית כג, כ): "ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה", הכ' קטנה. ושאלו: הרי ההספד הוא אחר הבכי, ומדוע הקדים אברהם הספד לבכי? והסבירו כי אברהם כאיש הגדול בענקים, ברוחו הכבירה ובתכונתו כי רבה התבונן על מה יש לבכות. וכי על אותה זקנה, צדקת וחסידה, אשר כל ימי חייה עלי אדמות היו רצף של קדושה וטהרה, חסד כל היום וגדולה ברוח הקודש ועושה נפשות רבות, אשר עתה עוזבת חיי פרוזדור והולכת לחיי נצח לחיי העולם הבא, להתענג מזיו השכינה לעזוב את האנחה למנוחה, על אשה כזו צריכים לבכות? הרי היא ששה ושמחה לעשות רצון ה', ושם בשמים היא מתקבלת ע"י רוכב ערבות, ולפיכך בנפשו פנימה לא רצה לבכות ולא יכל לבכות. אולם היה צריך לבכות לעיני בני חת, וכן נגזר (מו"ק ה' ע"ב): "שלשה לבכי". ומשה רבנו תיקן ז' לאבלות (רמב"ם הל' אבל פ"א ה"א), ולפיכך החל להספידה לעורר את העם לבכי וכך גם הוא יבכה אתם.

""מתה עלי רחל" (בראשית מח, ז), "אין אשה מתה אלא לבעלה" (סנהדרין כד ע"ב). וכבר למדנו ממיתת מרים שקשה מיתתן של צדקניות (מו"ק כח ע"א), ומיתתן מכפרת על כלל עם ישראל כפרה אדומה שהיא ללא טעם וחוק הוא, ובלבד שהעם ירגיש שבגללו ובחטאו מתה הצדקת והלכה לעולם האמת כדי להקדים פני הרעה שלא תבוא לעם ישראל. ונפש צדקת אחת מכפרת על הכלל, ובלבד שאנו נרגיש שזה קרבן כפרה ונחזור בתשובה שלמה וירצה.

"ויש מסבירים כי יעקב אבינו ע"ה אמר מתה "עלי" משום שרבקה אמרה (בראשית כז, יג): "עלי קללתך בני" ותרגם המתרגם (אונקלוס, שם): "עלי אתאמר בנבואה", וכוונת "עלי" הוא רוה"ק כי אין שמחה במעונו, ולפיכך נאמר (ברכת אבלים): "ונחמם מאבלם ושמחם ביגונם". גם מתוך האבל מתנחמים ומתוך היגון שמחים עבור כלל עם ישראל, מאחר וברור הוא שהכפרה נתקבלה, ושם היא תעמוד בתפילה על הכלל ועל הפרט".

את מכתבו סיים בשורות הבאות:

"בעבודתו עבודת הקודש אשר ימשיך בה ביתר שאת ויתר עוז והדר נוחם ימצא. והרופא לנשברי לב מחלתנו, יבנה ביתינו בשליחות משיח צדקנו ובשורת הגאולה כי באה, ונתנחם בביאת הגואל ובנין אריאל, אכי"ר.

"מרדכי אליהו

"ראשון לציון הרב הראשי לישראל".

פלאי פלאים

בג' תמוז תשנ"ד השמיע הרב אליהו את הדברים הבאים ('דברי מרדכי' עמ' שלב-ה):

"איש שר התורה רועה ישראל

"אבל כבד וצער גדול נפל על העם היהודי כולו. אין זה האבל והצער של עדת חסידי חב"ד בלבד, אלא של כלל ישראל, ובעצם, של העולם כולו.

"חז"ל אומרים: "קשה סילוקן של צדיקים לפני הקב"ה יותר ממאה תוכחות חסר שתים שבמשנה תורה ומחורבן בית המקדש" (איכה רבה א, לז). בצ"ח קללות נאמר: "והפלא ה' את מכותיך" (דברים כח, נט), בחורבן בית המקדש נאמר: "ותרד פלאים" (איכה א, ט). ואילו בסילוקן של צדיקים נאמר (ישעיהו כט, יד): "לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר".

"אין לך מכה קשה יותר מסילוקו של צדיק, ובפרט כשמדובר באבידת צדיק הדור, קודש הקדשים, החכם שבחכמים והנבון שבנבונים. כה אמר דוד המלך (שמואל-ב ג,לח): "הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל". יש שר שאינו גדול ויש גדול שאינו שר. רק במקרים נדירים יש "שר וגדול". יש אדם שהוא שר בנושא מסוים וגדול בדבר מיוחד, ואילו הרבי היה גם שר וגם גדול, מושל ושולט בעליונים ובתחתונים, גאון הגאונים שלא היה לו אח וריע, השר והמושל בכל התחומים: שר התורה, בקיא בש"ס ובפוסקים, שר ההלכה, בקיא ברמב"ם ובטורים, שר בית הזוהר, שר בקבלה, שר בחסידות, שר בדרוש, שר בהנהגה, שר בהפצת התורה, וכל זה – בגדלות שאין דומה לה, כי בכל נושא שבו היה שר, היה בשיא הגדלות האמיתית שבן אנוש מסוגל להגיע אליה, עוצם בינתו וחכמתו, גודל קדושתו וטהרתו, היו באופן של פלאי פלאים, שאיננו מסוגלים לעכל ולהבין.

"וזהו שאומר דוד המלך: "הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל". עכשיו, בשעה קשה זו, אין השכל יכול לקלוט את המצב הקשה ואין עיני האדם יכולות להסתכל במראה הנורא, אבל עוד יבוא היום שבו תדעו מי היה האדם הגדול והאיש הקדוש ששכן בתוכנו. ומובא במדרש (ילקוט שמעוני, חיי שרה, רמז קי): "אותו היום שנפטר אברהם אבינו מן העולם עמדו כל אומות העולם בשורה, ואמרו: אוי לו לעולם שאבד מנהיגו, ואוי לה לספינה שאבד קברניטה".

"אברהם אבינו האיר את עיני העולם באמונה בהקב"ה, כמו שנאמר (בראשית כא, לג): "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם", ומשנסתלק – דומה העולם לספינה שאבדה קברניטה. ומוסבר על כך במפרשים: כשמלך או מנהיג נפטרים מהעולם מחפשים להם מחליף, אבל כאשר רב החובל עוזב את הספינה בשעה שהיא בים סוער, וגלים מאיימים לטרוף אותה, אזי האבידה היא גדולה וקשה שבעתיים.

"רבנו הגדול, הצדיק והקדוש, אבינו, רוענו, קודש הקדשים, שאין הפה מסוגל לומר עליו ביטויים שאומרים על אלו שאינם חיים, הנהיג את עם ישראל בהנהגה פלאית שלא היה לה אח וריע, בשעה קשה מאוד, בעת צרה ומצוקה, ואין לנו אלא לבכות בכי תמרורים מכל עומק לבנו ונפשנו – אוי לה לספינה שאיבדה את קברניטה. הכאב גדול, איום ונורא. הרי כל כך הרבה יהודים בכל העולם היו רגילים לעשות הכל לפי מוצא פיו של הרב ולשאול בעצתו על כל צעד ושעל, ועכשיו – למי יפנו למי יגידו?

"גדול במיוחד צערם של רבים מישראל שהאמינו בכל לב וייחלו, שבתקופת הרבי זיע"א יבוא הגואל שיוציאנו מהגלות ויביאנו אל הגאולה השלמה, וכעת התברר שלא זכינו. "רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם" (איכה ד, כ), ובעוון הדור לא זכינו ל"אחישנה" כפי שהרבי כל כך רצה.

"אבל הרבי הקדוש והטהור, רעיא מהימנא קדישא, שהשליך חייו מנגד כדי להביא את הגאולה השלמה, בוודאי ובוודאי שלא ירפה להרף עין, ואדרבא, דווקא מהעולמות העליונים יפעל את משאת נפשו הטהורה להביא מיד ממש את הגאולה האמיתית והשלמה. ועלינו מוטל לא להרפות כי הוא זה מהציפייה הגדולה – "אחכה לו בכל יום ובכל רגע – שיבוא".

"הכל אבלים והכל כואבים. קשה מאוד לדבר בשעה זו, אבל אנו יודעים שדווקא עכשיו כל אחד ואחד, וחסידי חב"ד במיוחד, צריכים להתחזק עוד יותר, בכל כוחות הנפש, בהתקשרות הגדולה לרבי.

"חז"ל אומרים (מועד קטן כח ע"א): "למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך, מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת". ובמקום אחר נאמר (ירושלמי יומא א, א): "בני אהרן באחד בניסן מתו, ולמה הוא מזכיר מיתתן ביום הכיפורים? ללמדך, שכשם שיום הכיפורים מכפר על ישראל, כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל (סמיכות פרשת מרים לפרשת פרה איננה כסדר המאורעות, שהרי את הפרה האדומה עשו בשנה השנית לצאתם ממצרים, ואילו פרשת מרים היתה בשנת הארבעים. אלא הכוונה לסמיכות הפרשיות בקריאתן בתורה, כשם שמיתת בני אהרן שהיתה בחודש ניסן סמוכה ליום הכיפורים לא בהתרחשות אלא בקריאה).

"והנה, השבוע אנו קוראים את פרשת חוקת, ומה שנדרש מאתנו כעת הוא להתנהג כפי שנוהגים ביום הכיפורים, כלומר לעשות תשובה, שהרי מובן שמיתת צדיקים מכפרת כאשר המתכפר מקבל על עצמו עול מלכות שמים ושב בתשובה. בשעה זו ברור ללא כל ספק מהי התשובה הנדרשת מאתנו – להמשיך ללכת בדרכו של הרבי, לא להפסיק חלילה לשנייה אחת ולפעול בדרך שהרבי הורה לנו. הסתלקותו של הרבי היא אבידה נוראה, קשה וכואבת, אבל איננה ח"ו אבידה במובן של דבר שהיה ואיננו עוד. דווקא מעתה ואילך, כל יחיד חייב לשים לנגד עיניו תמיד את דברי קודשו של הרבי. כשעומדים בפני ספק צריך לחשוב: "מה הרבי היה עונה על שאלה כזו", כאשר עולה מחשבה בקשר לדבר לא רצוי צריך האדם לשאול את עצמו: "כיצד הייתי מתרץ את עצמי לפני הרבי על מעשה שכזה?".

"אם כך נעשה, אזי יהיה המשך להשפעה של הרבי. פרט לכך, מובן שהדרך העיקרית להמשך פעלו והשפעתו של הרבי, היא לימוד שיחותיו הק'. שכן, כידוע ומפורסם, שיחותיו הק' של הרבי יש להן מעלה יתירה – דברי הרבי הם תורה שנאמרה בקדושה ובטהרה, מלבד העניינים המאירים והנפלאים בשפע העצום של תורת הרבי, מודגשת בהם הקדושה והטהרה המיוחדת. מי שקורא ולומד את דברי הרבי ואיננו מרגיש את ההתעלות המיוחדת, ראוי לו שיטבול במקווה פעם נוספת.

"כפי שכבר אמרתי כמה פעמים, הכרתי רבנים, אדמו"רים וגאונים גם בארץ וגם בחוץ לארץ. ראינו מי שהיה גדול בסוגיה מסוימת ובמקצוע פלוני בתורה, כפי המליצה של בעל ערוך לנר: "לא נצחני אלא בעל מלאכה אחת", מי שמומחה במיוחד לאותה מלאכה, אבל הרבי יחיד ומיוחד היה באופן של פלאי פלאים בהיותו: "בעל מלאכות הרבה", ובכולן היה בשיא הגדלות באופן מפליא ומבהיל. כאשר השמיע מדברות קודשו ראו במוחש ממש ששכינה מדברת מתוך גרונו, כפשוטו ממש, שמדבר ממש כמי שרואה דברים בשמים ואומר אותם ליושבי הארץ. כך היה כאשר נשא דברים וכך היה בעצם הנהגתו. כל דיבור, כל תנועה וכל פרט ממעשי הרבי הם הלכה, צריך רק עיניים לראות ואוזניים לשמוע.

"הרי רואים בצורה הכי ברורה, שדברי התורה של הרבי הם למעלה ממה ששכל אנושי מסוגל להשיג. אין אלו דברים שמישהו מסוגל להגיע אליהם בכוח העיון והמחשבה אלא אך ורק בסיעתא דשמיא, כי רוח אלוקים דברה בקרבו. וכי ייתכן ללקט ולחבר דברים מקצה אל קצה באופן כה מופלא בכוח שכל אנושי? ובכן, אם נשכיל ללמוד את דברי הרבי ולהגות בתורתו, נוכל לשאוב כוח להמשיך את ההשפעה של הרבי.

"אחת היא תקוותנו ותפילתנו, שכשם שבחיים חיותו, הרבי פעל ועשה בכל כוחו להחיש את ישועתם של ישראל, ולימד את בני ישראל להזכיר יציאת מצרים ולעורר ולבקש על הגאולה גם בלילות (חושך הגלות), והרגיל על לשונם ש"כל ימי חייך" הם כדי "להביא לימות המשיח" – כן בעלותו לשמי מרום ימשיך להתפלל על כלל ישראל בכלל ועל עדת חסידי חב"ד בפרט, עד אשר נזכה כולנו לגאולה השלמה ע"י משיח צדקנו שיבוא ויגאלנו גאולת עולמים, ולא יישמע עוד שוד ושבר בגבולנו, ויקויים בנו מקרא שכתוב (ישעיה ס, כ): "לא יבוא עוד שמשך, וירחך לא יאסף... ושלמו ימי אבלך", ונזכה לנחמת ציון ולבניין בית המקדש במהרה.

יש המשכיות

נוסף על כך, כתב הגר"מ אליהו:

"מילי דהספידא על הגאון הגדול הרב מנחם מנדל שניאורסון זיע"א, אדמו"ר מחב"ד, איש האשכולות

"'כד דמיך ר' אלעזר בנו של רבי שמעון בן יוחאי היה דורו קורא עליו: 'מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל'. מהי 'מכל אבקת רוכל'? דהוה קריי תניי פייטן ודרש" (ויקרא רבה פ"ל, שיה"ר פ"ג והובא בב"ח סי' סח).

"ומובא במדרש (שיה"ר שם): "מלכות מן המדבר שנאמר: 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים' וכו', נבואה מן המדבר הוי – עילויה מן המדבר... 'כתימרות עשן' – היה עמוד הענן יורד, ועמוד אש צומח, ועשן המערכה עולה... 'מקוטרת מור – זה אברהם שהיה ראש לצדיקים וכו', 'ולבונה' – זה יצחק וכו'. 'מכל אבקת רוכל – זה יעקב וכו', שנאבק עם שרו של עשיו וכו', 'מכל אבקת רוכל' – זה יעקב שממנו תורה מלכות וכהונה" וכו'.

"אברהם אבינו היה ראש לצדיקים והיה הולך בכל מקום ומקום להכריז על אלהות יתברך שמו ויתעלה, והיה מכניס נפשות לאמונה בה', כדברי הרמב"ם (הל' עכו"ם א, ב). יצחק אבינו היה ראש וראשון להקרבה לקידוש ה', יסוד העבודה והתפילה, יעקב אבינו – "תתן אמת ליעקב", מקור הברכות, שוקד ולא ישן בלילה, בבית מדרשו של שם, ונאבק בכל הכוחות השליליים. וממנו הכח של עם ישראל לתורה ולמצוות – וממנו הכח של מלכות וכהונה.

"לראות רב גדול בתורה ויראת שמים, הבקי בכל מכמני התורה כאילו עתה למד בכל פרד"ס התורה באופן יסודי ומעמיק.

"לראות רב גאון, אדיר בתורה אשר יש לו ראייה למרחוק בהנהגה ציבורית, לראות רב שמוסר את נפשו ונשמתו עבור כלל עם ישראל בשלוחיו בכל מקום ומקום, להאיר דרכי הטועים, ולחנכם באמונה ובטחון בה', ולקרב את הבנים לאביהם שבשמים.

"לראות רב אשר לא חת מפני כל, ומקריב את עצמו ואת תלמידיו שהם יהיו כעין הפקר לעצמם והכל למען אחרים, ללכת למקומות נדחים מבלי משען ומשענה, ולפתח במקומות רחוקים מן הישוב ששם יראו אורה של תורה והכל במסירות עילאית.

"לראות רב אשר שוקד על התורה יומם ולילה ממש, לא ימיש מאהל של תורה, והתורה היא בלבד נר לרגליו על פיה ישק כל דבר. לחנך דור ודורות של לומדי תורה מופלגים בישיבות החשובות, מנייהו פוסקי הלכות, ומהם רבנים וראשי ישיבות ההולכים בדרך האמת.

"לראות רב אשר מפיץ את האור, המאור שבתורה, ע"י מעשים ממש, של מבצעים: נרות שבת, תפילין, צדקה, לימוד הרמב"ם, לימוד תורה, זיכויי הרבים בתפילין ובקידוש ה' לפרסומי ניסא וכו'.

"לראות רב הדומה למלאך ה', ואפשר לומר כדברי חז"ל, שהם המלאכים עומדים, והוא הולך וגדול מחיל אל חיל, מרעיון קדושה אחד לרעיון קדוש אחר, מטהרה לקדושה, למעלה עוד יותר גבוהה. לראות רב הכואב את כאב עם ישראל בכל התפוצות, הדואג לאחד וללכד את הכל, שזכה ל"ופרצת" וכו'.

"לראות רב כזה בתקופה שלנו, זה פלא עצום, אחד מפלאי ה', שנתן בו חכמה בינה ודעת, והכל יחד עם בקיאות עצומה בכל רזי התורה וסודותיה, עם ראייה למרחקים, עם לימוד לעומק.

"לראות רב שבדורו כמעט שכחו לבקש את דוד מלכם, והוא החדיר בהם אמונה בביאת המשיח. לראות רב כזה בדורנו זה חזון נפרץ, שכולהו איתנהו ביה. "ודורו קורא עליו", הם אנשי הדור שהוא עצום ורב וגדול בכל, וזה פלא.

"וכבר המשנה בסוטה (מז ע"א) אומרת: "משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יהודה איש ירושלים בטלו האשכולות, שנאמר: 'אין אשכול לאכול בכורה נפשי".

"ופרש"י, וז"ל: "מפרש בגמרא שהכל בהם". ובגמרא (שם ע"ב) כתבו: "מאי 'אשכולות'?, אמר רב יהודה אמר שמואל: איש שהכל בו". ופרש"י שם, וז"ל: "שהכל בו – תורה באמתה ואין דופי ושכחה ומחלוקת". ואילו רש"י במסכת תמורה (טו ע"ב) פירש: "שהכל בו – תורה ויראת חטא וגמילות חסדים".

"ולכאורה קשה: מדוע שינה רש"י בפירושו למס' תמורה ממה שכתב במסכת סוטה? אלא הפשט הוא כך: כשרוצים להדגיש "שהכל בו", היינו הכל ממש. והדברים הבולטים הם תורה, יראת חטא וגמילות חסדים, וזה נובע בצורה מושלמת ממש, ומגיעים אליה ע"י מי שלומד תורה "לאמתה של תורה". מי שהמידות שלו הם "בלי דופי", מי שאין שכחה וזוכר ויודע הכל ולא מתנשא.

"לראות איש האשכולות, כאמור "בכל מכל כל" זה מחזה מיוחד. אשרי העם העומדים על סודו, ואשרי תלמידיו וכו'.

"אשרי תלמידיו ומשרתיו עושי רצונו – הוא כבוד הגאון האדיר הצדיק והחסיד מאור הדור ותפארתו נזר ישראל ועטרת כ"ק האדמו"ר מחב"ד זיע"א, אשר הכרנו אפס מקצהו בשבתינו איתו, אשר טעם הגענו להבין את עומק דבריו. רק היום מתחילים להבין ולהצדיק את כל דרכיו בגשמיות וברוחניות, אם אפשר לאמר עליו "בגשמיות", כי אצלו הכל היה רוחני – לא אוכל ולא שינה, גם כשחלה, שיחתו היתה בצורה טבעית, הכל היה למעלה למעלה ברוחניות.

"חבל על דאבדין ולא משתכחין" נאמר על אדם שאין המשכיות למעשיו, שאין לומדים מתורתו ולא עושים כרצונו, אולם כשיש המשכיות למעשיו ולומדים מתורתו ועושים כרצונו, הוא בבחינת: "יעקב אבינו לא מת" כי זרעו אחריו, והם חסידי חב"ד ההולכים בדרכיו ועושים כפועליו. ותהי משכורתם שלמה מאיתו יתברך שמו ויתעלה, שכבוד האדמו"ר יתפלל עליהם ועלינו ועל כל כלל ישראל להקים שכינתא מעפרא, ונזכה לביאת הגואל ובנין אריאל, ויראו עינינו וישמח ליבנו בשוב שכינתו לציון. בב"א".