שאלה: מדוע יש בתפילה קטעים הנאמרים בישיבה וקטעים הנאמרים בעמידה? האם הקטעים הנאמרים בעמידה חשובים יותר?
תשובה: העמידה או הישיבה אינן מעידות על מידת חשיבות התפילות והברכות. לדוגמה, ברכת המזון היא מדאורייתא, וחייבים לברכה בישיבה, כדי שיוכלו לכוון יותר. לעומתה, תפילת העמידה (שמונה-עשרה) היא מדרבנן, ואותה חייבים להתפלל בעמידה, כאדם העומד ומתחנן לפני המלך (ולכן גם משתחווים בה כמה פעמים).
על קריאת שמע פסקו חז"ל (על-פי הפסוק "ובלכתך בדרך") שאפשר לאומרה כל אדם כדרכו: עומד, יושב, הולך או רוכב, ואפילו שוכב על צידו. על-פי הקבלה היא נאמרת (היא וברכותיה) בישיבה.
קטעי תפילה רבים נאמרים בעמידה, להדגיש את חשיבותם: 'ברוך שאמר', 'ויברך דוד' (על-פי האריז"ל – עד "אתה הוא ה' האלוקים", ולאשכנזים רבים עד סוף 'ישתבח'), 'ישתבח' (למנהג האשכנזים), 'והוא רחום' (בימי שני וחמישי, עד אחרי הפסוק 'שמע ישראל'. ורבים בקהילות אשכנז נשארים לעמוד עד הקדיש) ו'עלינו לשבח'.
שליח ציבור עומד תמיד (בתפילה, באמירת קדיש, בקריאה בתורה וכו'), לכבוד הציבור.
ברכת כוהנים נאמרת מפיהם בעמידה (כמו העבודה במקדש, וזה מעכב). הציבור רשאי לשבת, אבל למעשה מקפידים לעמוד.
עוד תפילה הנאמרת בישיבה: נפילת אפיים (במקום נפילה ארצה, כמנהג הקדום).
מקורות: שו"ע או"ח קלד,א. רמ"א קלב,ב. שו"ע אדה"ז, סימנים: סג,א-ג. צד ס"ה ואילך. קיג. קלא,א. קפג,יב. אבן השוהם (שו"ע מכתבי האריז"ל) סי' סג. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
