מדורים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת תולדות | בירור, לא גן עדן
	התוועדות כיחידות
	חייו המיוחדים של 'עולה תמימה'
	חידוש בעניין השליחות
	קדוש וטהור
	פרשת תולדות
	הבחירה נמצאת בידינו
	מופתים בהעלם
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

מדוע מפרש רש"י שרבקה הלכה "לדרוש את ה'" בבית מדרשו של שֵם, ולא אצל יצחק בעלה? * מה החילוק בין "משמני הארץ" שבברכת יעקב ובין "משמני הארץ" שבברכת עשו? * רש"י חקר ובירר היכן הם המקומות הטובים בהם התיישב עשו, והסיק כי המקום הטוב ביותר הוא "איטליאה של יוון"! * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א.  ...בנוגע לפירוש רש"י – נתעכב על מה שהעירו בפירוש רש"י על הפסוק¹ "ותלך לדרוש את ה'", "לבית מדרשו של שֵׁם":

א) מנא ליה לרש"י ש"ותלך לדרוש את ה'" קאי על "בית מדרשו של שם", אולי שאלה אצל בעלה², יצחק, או אצל חמיה³, אברהם, דמכיון שבוודאי ידעה והכירה בגודל צדקתם כו', הייתה יכולה לצפות לקבל מהם מענה ("מה תהא בסופה"), לא פחות מאשר ב"בית מדרשו של שם", ומדוע הוצרכה לצאת מביתה ולהרחיק לכת⁴ עד ל"בית מדרשו של שם"?!

ב) גם צריך להבין: מהו הדיוק "בית מדרשו של שם" דווקא, ולא "שם ועבר", כלשון רש"י בפרשה זו עצמה, "פתחי תורה של שם ועבר"⁵, "אהלו⁶ של שם ואהלו של עבר"?

ובפרט ש"עבר" היה כמה דורות לאחרי "שם", ואם כן, מדוע הוצרכה להרחיק לכת עד ל"שם", דור הכי ראשון?!

ב. כמו כן העירו בפסוק שלפני זה – "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא"⁷:

לכאורה אינו מובן: מניין ידע יצחק שהחיסרון הוא אצל רבקה, "כי עקרה היא", ולא אצלו, שאינו יכול להוליד?

ורצו לתרץ, בפשטות, שמכיון שהקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע"⁸, ברור הדבר ללא כל ספק שמצדו אין מניעה בדבר, ועל כורחך צריך לומר ש"עקרה היא".

אמנם, אף שתירוץ זה פשוט לכאורה, הרי (כ"ק אדמו"ר שליט"א חייך, ואמר:) כשם שדובר כמה פעמים בנוגע לשאלות בפירושי רש"י, שכאשר מוצאים שאלה וקושיא, יש לעיין ולהתבונן שמא יכולים למצוא תירוץ, כן הוא גם בנוגע למציאת תירוץ, שגם כאשר מוצאים תירוץ בהשקפה ראשונה, יש לעיין ולהתבונן האם זה אמנם תירוץ מספיק כו', ובנידון דידן, גם בהתבוננות קלה מגיעים למסקנא שאין זה תירוץ מספיק – כי:

מצינו אצל יעקב, שאף שהקדוש ברוך הוא הבטיח לו שישמור עליו כו', ובלשונו של יעקב בתפילתו: "ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים גו'"⁹ – מכל מקום, ביקש והתפלל על קיום ההבטחה, באומרו, "אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא"¹⁰.

ועל פי זה, אף שהקדוש ברוך הוא הבטיח "כי ביצחק יקרא לך זרע", הרי, מכיון שישנו החשש שמא גרם החטא, יתכן שנעשה שינוי, חס ושלום, בעניין זה, ובמילא, יש מקום וצורך בתפלה ובקשה גם בנוגע ליצחק, והדרא קושיא לדוכתא: מדוע התפלל רק על רבקה, "כי עקרה היא"?

ג. כמו כן העירו בפירוש רש"י על הפסוק¹¹ "משמני הארץ יהיה מושבך", "זו אטליאה של יון":

לכאורה, אם יש צורך לפרש מה הכוונה ב"משמני הארץ", שלכן כותב רש"י "זו איטליאה של יוון" – היה לו לרש"י לפרש "משמני הארץ" בפעם הראשונה, "ויתן לך האלקים מטל השמיים ומשמני הארץ"¹², שבברכת יעקב?

כלומר, הפירוש זו אטליאה של יוון" שייך אמנם ל"משמני הארץ" שנאמר בעשו, כי, אטליאה של יוון" היא מקום מושבו של עשיו, ולא של יעקב, אבל, העובדה שפירוש מסוים אינו שייך לפירוש זה, אינה מבארת עדיין את הקושי שבדבר, ובנידון דידן, אם התיבות "משמני הארץ" דורשות הסבר וביאור, יש צורך לפרשם גם בפעם הראשונה, בנוגע ליעקב?

וכפי שיתבאר לקמן.

ד.  ...בנוגע לפירוש רש"י – הרי, מכיון שעומדים אנו בסמיכות לזמן שבו יאמרו ליצחק "כי אתה אבינו", יש להתחיל בעניין השייך ליצחק – שהתפלל על רבקה דווקא, "כי עקרה היא":

בנוגע לעצמו – היה יצחק בטוח שתקוים ההבטחה "כי ביצחק יקרא לך זרע", מכיון שאצלו לא היה מקום לחשש שמא יגרום החטא.

וההסברה בזה:

בהמשך העניין כותב רש"י¹³ ש"שפחה לא רצה לישא (כמו אברהם), לפי שנתקדש בהר המוריה להיות עולה תמימה".

ועל דרך זה בעניין שלאחרי זה¹⁴, "ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וילך יצחק אל אבימלך מלך פלישתים גררה", "וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה גו'", ומפרש רש"י: "שהייתה דעתו לרדת למצרים כמו שירד אביו בימי הרעב"¹⁵, אמר לו, אל תרד מצרימה, שאתה עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך".

והנה, המעלה המיוחדת של "עולה תמימה" היא – ששומרים עליה שלא יארע לה דבר בלתי רצוי. ומזה מובן גם בנוגע ליצחק – שלהיותו "עולה תמימה" – בוודאי שהקדוש ברוך הוא מגין ושומר עליו שלא יבוא לידי חטא, חס ושלום, ובמילא, אין מקום לחשש שמא יגרום החטא.

ה. על פי זה יש להוסיף ולבאר עוד עניין בהמשך הפרשה – בנוגע לברכות שרצה יצחק לברך את עשיו, ובסופו של דבר בירך את יעקב:

כשנודע ליצחק שלא בירך את עשיו – אזי "ויחרד חרדה גדולה עד מאוד"¹⁶. ובטעם הדבר – דלכאורה, גם אם ברך למישהו אחר במקום לעשיו, מה מקום ל"חרדה גדולה עד מאוד"?! – יש לומר¹⁷, שהחרדה הייתה מפני שחשב שניטל ממנו, חס ולשום, העניין של "עולה תמימה", והראיה, שלא שמרו עליו מלמעלה שיברך למי שחשב שצריך לברכו בלל מעלת הבכורה¹⁸ (עד שנתברר לו שהברכות שייכות ליעקב כו', שלכן אמר "גם ברוך יהיה").

ועוד ועיקר:

בעניין זה גופא מודגש היותו "עולה תמימה" – ששמרו עליו מלמעלה שיברך למי שראוי באמת לקבל את הברכות, יעקב דווקא.

כלומר, עצם העובדה שיכולה להיות לו חשבה אחרת (שרצה לברך את עשיו) – אינה בסתירה לעניין ד"עולה תמימה", וראיה לדבר – מהעניין שבו נתפרש שהוא "עולה תמימה" – שהיה דעתו לרדת למצרים", והיה לו טעם בדבר, "כמו שירד אביו בימי הרעב", אלא, שבנוגע למעשה בפועל שומרים עליו מלמעלה, שלכן, "אמר לו, אל תרד מצרימה, שאתה עולה תמימה כו'", ועל דרך זה בנידון דידן, שאף שהייתה לו מחשבה לברך את עשיו, והיה לו טעם בדבר, מצד מעלת הבכורה כו', מכל מקום, להיותו "עולה תמימה", שמרו עליו מלמעלה שבנוגע למעשה בפועל יברך ליעקב דווקא.

ו. הביאור בפירוש רש"י על הפסוק "ותלך לדרוש את ה'", "לבית מדרשו של שם":

הכרחו של רש"י לפרש ש"ותלך לדרוש את ה' קאי (לא על יצחק או אברהם, אלא) על "בית מדרשו של שם" דווקא, הוא – (א) ממה שנאמר "ותלך", שמזה מוכח שלא שאלה ליצחק או לאברהם, שאז, לא הייתה צריכה לילך, מכיון שיצחק היה עמה בבית, ואברהם בקירוב מקום, (ב) ולהיכן הלכה – "לדרוש את ה'", והרי המקום בו דורשים את ה' הוא – "בית מדרשו של שם", כפי שכבר למד הבן חמש ש"שם" היה "כהן לא-ל עליון"¹⁹, כמובן בפשטות שאליו הולכים "לדרוש את ה'".

ועל פי זה מובן דיוקו של רש"י "בית מדרשו של שם", ולא "שם ועבר" – מכיון שכאן לא נוגע העניין של לימוד התורה, כי אם, עניין הכהונה, "כהן לא-ל עליון", שלכן, באים אליו "לדרוש את ה'".

ז. אמנם, עדיין נשאלת השאלה: מהי אמנם הסיבה שהיה צורך ב"ותלך לדרוש את ה'" ב"בית מדרשו של שם", ולא היה מספיק לשאול ליצחק או לאברהם?

ויש לומר בפשטות – ובשני אופנים:

א) רבקה שאלה אמנם – לכל לראש – אצל יצחק (או אברהם), אלא, שלא קיבלה מענה על שאלתה²⁰, ולכן הוכרחה לילך לדרוש את ה', לבית מדרשו של שם.

ב) רבקה לא שאלה ליצחק (וכן לאברהם) – כדי שלא יצטער, כשישמע, שלאחרי שסוף כל סוף נתקבלה תפלתו, "ועתר לו ה' ותהר רבקה אשתו"²¹, ישנו עניין בלתי רצוי, "ויתרוצצו הבנים בקרבה", עד כדי כך, ש"ותאמר אם כן למה זה אנוכי (מתאווה ומתפללת על הריון)".

ח. ויש להוסיף עוד עניין בזה – בנוגע לאברהם:

ישנו טעם פשוט שעניין זה (שני גויים בבטנך וגו'²²) לא היה יכול להתגלות על ידי אברהם (אילו הייתה רבקה שואלת אצלו) – מכיון שאי אפשר לגלות  לאברהם שאחד מהם יהיה רשע (שני לאומים ממעיך יפרדו, מן המעיים הם נפרדים זה לרשעו וזה לתומו"²³), במכל שכן וקל וחומר מהא ש"קיצר הקדוש ברוך הוא חמש שנים משנותיו" (של אברהם), "כדי שלא יראה את עשיו בן בנו יוצא לתרבות רעה ואין זו שיבה טובה שהבטיחו הקדוש ברוך הוא"²⁴.

אמנם ביאור זה הוא אינו אלא בנוגע לאברהם, ובאברהם גופא – לא בנוגע לשלילת שאלתה של רבקה אצלו²⁵, כי אם, בנוגע לשלילת האפשרות שהמענה יהיה על ידו; מה שאין כן הביאור האמור לעיל הוא – בנוגע לאברהם וליצחק, וגם בנוגע לשלילת שאלתה של רבקה, כדי שלא לצערם כו', כנ"ל.

ט. הביאור בפירוש רש"י "משמני הארץ"²⁶:

החילוק בין "משמני הארץ" שנאמר ביעקב ל"משמני הארץ" שנאמר בעשיו הוא – שביעקב נאמר "ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ" סתם, היינו, שבכל מקום היותו יקבל "משמני הארץ"²⁷, מה שאין כן בעשיו נאמר משמני הארץ יהיה מושבך", היינו, שיתיישב במקום שהוא "משמני הארץ".

ולכאורה, היכן מצינו אצל עשיו ש"משמני הארץ יהיה מושבך"? ואדרבה, מפורש בקרא²⁸ "ויקח עשיו את נשיו ואת בניו גו' ואת כל קניינו גו' וילך אל ארץ (לגור באשר ימצא) מפני יעקב אחיו כי היה רכושם רב משבת יחדיו גו' וישב עשיו בהר שעיר", ומובן, ש"הר", ועל אחת כמה וכמה "הר שעיר", הר קשה, אינו "משמני הארץ"?!

ולכן מפרש רש"י "משמני הארץ יהיה מושבך" – זו איטליאה של יוון", כלומר, רש"י שאל ובירר היכן הוא המקום הטוב ביותר מכל הארצות שבהם התיישב עשיו, ומצא, ש"זו אילטיאה של יוון"²⁹, ובה נתקיימה ההבטחה ד"משמני הארץ יהיה מושבך" של עשיו (מכיון שנוסף ל"וישב עשיו בהר שעיר", נתיישב גם ב"איטליאה של יוון"³⁰).

(משיחת שבת פרשת תולדות, מברכים החודש וערב ראש חודש כסלו התשמ"ח,

תורת-מנחם – התוועדויות תשמ"ח, א', עמ' 516)

______________________

1)    פרשתנו כה, כב.

2)    כמנהג העולם שבעניינים כגון דא מתדברים לכל לראש עם הבעל, כפי שמבין ויודע גם בן חמש למקרא בנוגע למשפחתו כו'.

3)    ובפרט שאברהם היה דר בסמיכות מקום ליצחק ורבקה, כפי שמשמע מפשטות הפסוקים.

4)    היפך העניין של "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהילים מה, יד. רמב"ם הלכות אישות פרק יג הלכה יא).

5)    שם, כב.

6)    שם, כז.

7)    שם, כא.

8)    וירא כא, יב.

9)    וישלח לב, יג.

10)  פירוש רש"י שם, יא. – ואף שהבן חמש למקרא לא למד עדיין פסוק זה, הרי, נוסף לכך שהחשש שמא יגרום החטא הוא סברא פשוטה, תתעורר אצלו השאלה והקושיא כשיבוא ללמוד פסוק זה.

11)  פרשתנו כז, לט.

12)  שם, כח.

13)  כה, כו.

14)  כו, א-ב.

15)  ולכן מזכיר הכתוב אודות "הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם", כדי לבאר מדוע הוצרך הקדוש ברוך הוא לומר לו "אל תרד מצרימה" – מכיון "שהיה בדעתו לרדת למצרים כמו שירד אביו בימי הרעב".

16)  כז, לג.

17)  ולהעיר מהפירוש שמביא רש"י מתנחומא [נוסף על הפירוש כתרגומו, לשון תמיהה, ומדרשו שראה גהינם פתוחה כו'], "למה חרד יצחק אמר שמא עוון יש בי שכרכתי קטן לפני גדול כו'", דיש לומר, שבזה נכלל גם החרדה על עצם העובדה שלא שומרים אותו מלמעלה כו'.

18)  על דרך מה שכתוב (תצא כא, טז-יז) "לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור", "כי את בן הבכור בן השנואה יכיר וגו'".

19)  לך לך יד, יח ובפירוש רש"י. ובהמשך לזה – ויתן לו (אברם) מעשר מכל", "לפי שהיה כהן" (שם, כ ובפירוש רש"י).

20)  ורש"י אינו כותב זאת, מכיון שלא נתפרש בכתוב.

21)  שם, כא.

22)  פרשתנו כה, כג.

23)  פירוש רש"י על הפסוק.

24)  פירוש רש"י שם, ל.

25)  שהרי עדיין לא ידעה שיש בבטנה שני גויים שאחד מהם יהיה רשע, ובמילא, לא הייתה סיבה שלא לשאול אצל אברהם.

26)  ראה גם רא"ם, גור אריה ושפתי חכמים. ועוד.

27)  וכפי שמצינו שאפילו בהיותם במצרים – קיבלו "מיטב הארץ", "חלב הארץ" (ויגש מה, יח. מז, ו. שם, יא).

28)  וישלח לו, ו-ח ובפירוש רש"י.

29)  ולכן אין צורך בראיה והוכחה כו', ובוודאי לא ראיה והוכחה מדברי חז"ל שעדיין לא למדם הבן חמש, כי אם, שרש"י בירר שכך היא המציאות.

30)  ראה סוף פרשת וילח ובפירוש רש"י.

סיכום:

שאלות בפשוטו של מקרא (בעניינים שונים):

א) "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא". צריך להבין: מניין הוודאות שרבקה היא זו שלא הייתה יכולה להוליד? ייתכן שהחיסרון היה דווקא אצל יצחק!

ב) על הפסוק "ויתרוצצו הבנים בקרבה, ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה'", מפרש רש"י שרבקה הלכה "לבית מדרשו של שם". וצריך להבין מניין לרש"י שהלכה לשם? ייתכן ודרשה את ה' אצל בעלה יצחק או אצל חמיה אברהם!

ג) בברכת יצחק ליעקב נאמר: "ויתן לך אלוקים מטל השמים ומשמני הארץ". רש"י אינו מתעכב לבאר את המילים "משמני הארץ", ומוכח הדבר שמילים אלו אינן טעונות ביאור. ברם, בברכת יצחק לעשיו כשנאמר "משמני הארץ יהיה מושבך" מפרש רש"י: "'משמני הארץ' – זו איטליאה של יוון"!

הביאורים:

א) הקב"ה הבטיח לאברהם "ביצחק יקרא לך זרע" – ממנו יצא זרעו של אברהם. יצחק היה בטוח שהבטחה זו תתקיים בו, ולא חשש שהפסיד את הברכה מחמת חטא, שכן בעת העקידה התקדש יצחק ונחשב כ"עולה תמימה", והרי על "עולה תמימה" שומרים שלא יארע בה פסול, ומובן אם כן שהקב"ה שומר על יצחק שלא ייכשל בחטא. נמצא אם כן שהחיסרון בעניין הלידה היה אצל רבקה, "כי עקרה היא".

ב) בפסוק נאמר "ותלך לדרוש את ה'", יצחק ואברהם היו בקרבת מקום ולא הייתה צריכה רבקה "ללכת" אליהם. מוכח, אם כן, שרבקה הלכה למישהו אחר "לדרוש את ה'". שם היה כהן, כמסופר בפרשת לך לך שהיה "כהן לא-ל עליון", אם כן, הליכת רבקה "לדרוש את ה'" בוודאי הייתה מהכהן - שם.

[הטעם שרבקה לא פנתה ליצחק או אברהם: יש לומר בשני אופנים: א) רבקה אכן פנתה אליהם, אלא שלא קיבלה מהם מענה (מסיבה כלשהי). ב) רבקה לא רצתה לצערם ולספר להם שלאחרי כל התפלות על ההריון ("ויעתר יצחק"), מסב לה ההריון צער כה גדול עד שאומרת "אם כן למה זה אנוכי"].

ג) בברכת יצחק ליעקב נאמר כי ייתן לו ה' "משמני הארץ", הדברים ברורים ואינם טעונים הסבר.

ברם, בברכת יצחק לעשיו נאמר "משמני הארץ יהיה מושבך", כלומר, מקום מושבו ומגוריו יהיה "משמני הארץ". הדבר טעון הסבר: היכן מצינו שמקום מושבו של עשיו היה "משמני הארץ"? אדרבה, בהמשך הפסוקים מסופר "וישב עשיו בהר שעיר" – מקום קשה!

וליישב קושי זה מפרש רש"י, שברכת יצחק לעשיו נתקיימה ב"איטליאה של יוון", שגם שם התיישב עשיו, ומקום זה הוא אכן "משמני ארץ".