נושאים נוספים
	שיחת השבוע 1717 - כל המדורים ברצף
	האם יש 'זכויות' לבעלי-החיים?
	חדש על המדף
	שמירה מיוחדת ל'עולה תמימה'
	תולדות יצחק
	לתת שוב ושוב
	ההבדל ב'מעיים'
	המציק נעלם
	רמזים ועתידות
	עדשה היודעת לתעד קדוּשה
	'שקר לבן'

כשהצלם אלי גרינולד ('ברוך יערי' בשמו הספרותי) אחז בידו את ספרו החדש 'נשמת ירושלים', לא היה מאושר ממנו. הגשמת חלום ותחושת שליחות צילומית התערבבו להן יחדיו. גרינולד, בשנות הארבעים לחייו, נולד ברכסים, ורק כעבור שנים נקשרה נשמתו בירושלים.

זה היה בימי לימודיו בישיבה. הוא חש שלא בטוב וחיפש עיסוק שיעניין אותו. צילום טבע נראה לו פתרון מתאים, אבל הוא לא התחבר לזה. ביקור חפוז במאה שערים עם המצלמה עורר בתוכו תחושה עמוקה. "צילמתי כמה זקנים, והרגשתי שייכות פנימית מאוד למקום, כאילו נולדתי כאן", הוא אומר.

בעקבות ציורי הספרונים

כיום ירושלים היא בעיניו כמו בית הולדתו. הוא זוכר אין-ספור שמות של תושבים, ומכיר כל אבן בשכונה. "היה יהודי שמאוד תפס אותי. שמו ר' לייביש דייטש. הוא נהג למסור שיעור תניא בשוק. זו הייתה פנינה נוסטלגית, שבה הזמן כאילו עצר מאות שנים", הוא מספר בערגה.

אלי צילם את בתי המדרש, את החנויות, את השוק, את תלמודי התורה, את אווירת ערב השבת והחג. "חיפשתי את הרגע ואת הפינה שמזכירים את העבר היהודי, את הווי העיירות", הוא אומר. "כילד, גדלתי על סדרת הספרונים הנוסטלגית של 'מחניים'. המודל שלי היה הציורים המרהיבים של הצייר הכטקופף האגדי. הוא הצליח לצייר את מה שראה כילד, בעיירות היהודיות. את האווירה הזאת חיפשתי לתעד במאה שערים. לא עניינו אותי ההפגנות הסוערות. רק הרגעים האנושיים של היום-יום".

התמונה האהובה

אלי מדפדף בהנאה בדפי הספר האלבומי המרהיב. "התמונה שאני מתחבר אליה במיוחד?", הוא חוזר על שאלתי בטון איטי. "יש תמונה של ר' לייביש באחד הלילות. מרוב עייפות ראשו נופל על הגמרא, אך הוא מוסיף ללמוד, בעזרת הזכוכית המגדלת".

תושבי מאה שערים לא כל-כך אוהבים את הצלמים שבאים לתעד אותם, כאילו היו מוצג מוזיאוני. אבל אלי קיבל יחס אחר לגמרי. "כשראו את החיבור הנפשי שלי להווי המקום איפשרו לי לצלם", הוא אומר בסיפוק.

תגובות מאדמו"רים

השם הספרותי 'ברוך יערי' נולד בעקבות אי-רצונו להיחשף בציבור. "ברבות השנים החברים ממאה שערים התחילו לקרוא לי בשם הזה", הוא מחייך. "גם על הספר בחרתי שיתנוסס השם שמאוד מזוהה עמי במקום עבודתי האהוב". את הספר ערך עם הסופר אריה ארליך. "אריה גדל ב'בתי אונגרין', ואף נלכד בעדשת מצלמתי בילדותו", אומר גרינולד. "כתיבתו הספרותית העשירה, שמתארת ביד-אמן את הווי החיים הייחודי לשכונה, העניקה לתמונות עוצמות בלתי-רגילות".

אלי מספר כי נדהם מהתגובות: "רבים מאוד הגיבו על הספר, מאדמו"רים ועד נערים צעירים. המשובים החמים ביותר היו מאנשי מאה שערים עצמם, שאמרו לי כי הצלחתי לתאר את מאפייני שכונתם, בדיוק כפי שהם מכירים אותם: קדושה, טהרה ופשטות".

נושמים את ירושלים. גרינולד (מימין) עם ארליך, שותפו לספר