זמן הקץ הוא סתום וחתום, כמו שנאמר לנביא דניאל (יב,ד): "סתוֹם וחתוֹם הספר עד עת קץ", והדברים חוזרים ונשנים (יב,ט): "כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ". יתרה מזו, ה'סתימוּת' של הגאולה איננה כלפי הברואים בלבד, אלא גם אצל הקב"ה כביכול, כדרשת חז"ל על הפסוק (ישעיה סג,ד): "כי יום נקם בליבי" – "לליבי גיליתי לאיבריי לא גיליתי" (סנהדרין צט,א). היינו שאפילו הקב"ה לא גילה ל'איבריו' את זמן הקץ.
בעניין הקיצים הגמרא אומרת (סנהדרין צז,ב): "תיפח עצמן של מחשבי קיצין". כך פסק הרמב"ם להלכה (הלכות מלכים פרק יב הלכה א): "לא יחשב הקיצין". עם זה, בגמרא עצמה מובאים קיצים, וגם הרמב"ם עצמו מביא קץ (ב'איגרת תימן'), ומכנה את הקץ הזה "יותר אמיתי מכל חשבון שנאמר בשום קץ", ואומר שקיבלו מאביו "שקיבלו מאביו ומאבי-אביו".
לשאלה זו ניתנו כמה תשובות: האיסור הוא לחשב קיצים על-פי מהלכי הכוכבים, אבל לא מתוך דברי הנביאים (אברבנאל). האיסור הוא רק כשמציינים קץ ודאי ומוחלט (רמב"ן). האיסור היה רק בדורות הראשונים ולא כאשר מתקרבים לגאולה (מלבי"ם). האיסור הוא כשיש חשש שקץ שיכזיב יביא חלישות באמונה.
שלבי גאולה
ועדיין נדרש הסבר מדוע לא התגשמו אותם קיצים. יש לומר שאותם תאריכים היו עת רצון, והגאולה הייתה יכולה לבוא אז, אלא שבעוונותינו הוחמצה השעה. כל קץ שציינוהו גדולי ישראל האמיתיים אכן היה זמן ראוי לגאולה, ואילו עם ישראל היה ראוי – היינו נגאלים, אלא שדבר מה מנע זאת (וראו בספר 'קץ הפלאות', פרק ב, שבו מבואר באריכות עניין השנים שנחשבות שנות 'פקידה').
בזוהר חדש (תיקונים צה,ב) נאמר, שלכל דור קץ מיוחד משלו, התלוי בזכויות הדור, אלא שאפשר להחמיצו. גדולי ישראל גילו את הקץ של דורם, בשאיפה לעודד את עם ישראל להתחזק בתורה, בתפילה ובמעשים טובים, בתקווה שאותה עת רצון תנוצל והגאולה תבוא בקץ הזה.
אך אל לנו לחשוב שאותם מועדי קץ חלפו להם סתם כך. בכל קץ אכן אירעו דברים שהם בבחינת התקדמות ושלב נוסף בדרך לגאולה. אמנם הגאולה השלמה עדיין לא באה, אבל במועדים האלה התחוללו אירועים שהם אבני-דרך אל הגאולה (כמו שלבים בגילוי הקבלה והחסידות, שחלו בדיוק בשנים של קץ. וכפי שמסופר, שלאחר שחלפה שנת תר"ג, שעליה היה קץ, שאלו את ה'צמח צדק' מדוע לא באה הגאולה, והוא השיב שבאותה שנה נדפס ספר 'לקוטי תורה' של רבנו הזקן, שהוא גילוי מאור הגאולה).
גאולה למעלה
האדמו"ר מקמארנה מביא בספרו (היכל הברכה בראשית עמ' לז) הסבר מעניין: הקיצים שאמרו גדולי ישראל אכן היו שעת קץ וגאולה מבחינת עבודתו של אותו צדיק. לכל צדיק תפקיד מסוים בבירור העולם. כאשר צדיק ראה שבזמן מסוים יסיים את עבודתו, ציין תאריך זה כעת קץ, מתוך כוונה ששלמות הזיכוך של עבודתו האישית תציין קץ כללי וגאולה כללית. אמנם לא זכינו שתהיה אז הגאולה הכללית, אבל מבחינת צדיק זה והקשורים אליו – אכן זה היה קץ אמיתי.
רבנו הזקן מסביר (מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים, עמ' שנה-ו), שהצדיקים רואים את הדברים כפי שהם בעולמות העליונים, ושם אכן האירו גילויים של הגאולה בזמני הקץ. אבל בדרך לעולם הזה התחתון יכולים לחול מניעות ועיכובים, וכך קורה שהגאולה אינה יורדת למטה. עם זה הוא מוסיף שאם הקץ נאמר בנבואה מפי נביא, דבר שיבוא "לפיו של נביא – בוודאי יקוים בלי שום שינוי". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
