נושאים נוספים
	מנורה של אש
	הפצת המעיינות בהתלהבות, כמו הלכות השולחן ערוך!
	חברי ה"מזכירות" – אנשי קשר עם הרבי
	צדקה בלילה
	"מהשגת גבול לא תיבנה חב"ד"
	פרשת תרומה
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

אף שה"שטורעם" בהפצת היהדות ובהפצת המעיינות התחדש בדור האחרון, יש לעסוק בכך מתוך חיות והלהבות גדולה * למנורות ושולחנות היתרים שעשה שלמה המלך היה תוקף כשל המנורה והשולחן המוכרחים מצד הדין * יש להוסיף ב"מבצע פורים" הוספה בלתי מוגבלת * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. "ככל אשר אני מראה אותך וכן תעשו" מפרש רש"י: "המקרא הזה מחובר למקרא שלמעלה הימנו, ועשו לי מקדש ככל אשר אני מראה אותך, וכן תעשו – לדורות, אם יאבד אחד מן הכלים, או כשתעשו לי כלי בית עולמים, כגון שולחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה, כתבנית אלו תעשו אותם".

הטעם שמדגיש רש"י "שעשה שלמה" – דלכאורה, למאי נפקא מינה מי עשאם?! – משום שבכך משמיענו שלא נאמר שרק מנורה אחת בלבד הוצרכה להיות כמנורת משה, אלא גם כאשר היו כמה מנורות בעת ובעונה אחת, בדוגמת עשר מנורות שעשה שלמה – גם אודותם נאמר הציווי "וכן תעשו" – "כתבנית אלו".

והכרחו של רש"י לפרש כן – מובן בפשטות: מכיון שזוהי מנורה השייכת לבית המקדש – מדוע תיעשה מנורה זו באופן אחר ממנורת משה?!

וכמו כן מובן שהיו משתמשים בה עבור הדלקת הנרות – דהנה, מכיון ששלמה עשה עשר מנורות, הרי בוודאי נצטווה בזה על ידי הקדוש ברוך הוא, ומכיון שכן – לא מסתבר שהקדוש ברוך יצווה לעשות עשר מנורות ללא כל תועלת כו', ולכן בהכרח לומר שלפעמים הדליקו במנורות של שלמה.

ב. בנוגע לכללות העניין דעשר מנורות, עשר שולחנות כו' – ישנה הוראה נפלאה בעבודת האדם, ובהקדים:

כאשר ישנה כבר מנורה אחת, שולחן אחד וכו', ומוסיפים עוד מנורות ושולחנות כו', אף שמצד עצם החיוב מספיק מנורה אחת – הרי זה בדוגמת כללות העניין של "לפנים משורת הדין", כלומר, שאין מסתפקים בקיום התורה ומצוותיה על פי חיוב התורה בלבד – שהרי "לא חרבה ירושלים אלא על... שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין"¹, אלא כללות ההנהגה צריכה להיות "לפנים משורת הדין".

ועד כדי כך – שכאשר מוסיפים עוד מנורות ושולחנות, יש בהם את כל התוקף וה"שטורעם" כמו המנורה והשולחן שמוכרחים להיות מצד עצם החיוב, ועל ידי זה ממשיכים ופועלים את כל העניינים של המנורה והשולחן – הן העלאת שבעה סוגי נשמות ישראל כו' כמבואר בליקוטי תורה², והן המשכת פרנסה בכל העולם כולו, שזהו עניין השולחן – כמאמר רז"ל³ "הרוצה שיעשיר יצפין, וסימניך – שולחן בצפון". וזאת – אף שמדובר אודות המנורות והשולחנות שנוספו על ידי שלמה, כלומר, שאינם מצד עצם החיוב, כי אם "לפנים משורת הדין".

ויתירה מזו: עשר המנורות והשולחנות שעשה שלמה – היו רק בבית ראשון⁴, וכפי שמוכח גם מזה שבציור הרמב"ם בפירוש המשנה במסכת מדות (ששם נתבארו ענייני הבית השני) מופיעים רק מנורה ושולחן אחד בלבד. ועל פי זה נמצא שעשר המנורות ועשר השולחנות היו רק למשך זמן בלבד, ואף על פי כן, היה גם בהם כל התוקף וה"שטורעם" של מנורה ושולחן כו', כנ"ל.

ב. ההוראה מזה בעבודת האדם:

כאשר מדברים אודות תביעתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו אודות גודל ההשתדלות בהפצת המעיינות, הפצת התורה והמצוות והפצת היהדות חוצה – יכול לבוא מישהו ולטעון: מכיון שה"שטורעם" שבדבר הוא עניין שנחדש בדור האחרון, על יד כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו – הנה מי יאמר מי יאמר שההתעסקות בזה צריכה להיות מתוך חיות והתלהבות גדולה ביותר, באותה המדה כפי שעוסקים בדבר המוכרח על פי דין (ולא רק "לפנים משורת הדין")?!

הוא אמנם "עבד פשוט", ויתירה מזו: נדמה לו שהוא "עבד נאמן", ולכן, בנוגע לפועל מקדיש הוא משך זמן להתעסקות בהפצת היהדות כו', אבל בד בבד עם ההתעסקות בדבר, נפלטת "אנחה" ("אלף אנחות") מגרונו על זה שמטילים עליו עבודה ושליחות שלמעלה מכוחותיו!

פשיטא שאין הכוונה שזוהי עבודה שלמעלה שלמעלה מכוחותיו הגשמיים – מכיון שבזה אינו מתחשב כלל! אלא הכוונה שעבודה זו היא למעלה מכוחותיו הרוחניים: רצונו לעסוק בלימוד ועיון בתורת החסידות, באופן של דקות כו', "שפאלטן אַ האָר", 

– [לאחרונה התחילו "שפאַלטן אַ האָר" גם בלימוד תורת החסידות!

בהמשך תער"ב (ובכמה מקומות) מדובר אודות חילוקי הדרגות שבאור – נהורא אוכמא, נהורא חיוורא, נהורא תיכלא כו'. ומספרים שכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע התבטא פעם (באופן שאינו למעליותא) על מישהו שהתפלפל בעניינים אלו – "אַז ער קאָכט זיך אין אַ שוואַרצע פאַייער'ל, ווייסע פאַייר'ל, אָדער בלאָיע פאַייער'ל"!

כלומר: כאשר לימוד החסידות הוא כדבעי – אזי התעסקותו היא בהבנת חילוקי הדרגות שבאור, עניין הספירות וכו', "דע את אלוקי אביך"; אבל כאשר הוא שוכח אודות כללות הנמשל, והוא מונח בפרטי המשל – מונח הוא באש שחורה, אש לבנה או אש כחולה כו'] –

ולכן, אין זה לפי כוחותיו – הרוחניים – לצאת ולעסוק עם יהודי שבבחינת חוצה, להאיר נשמותיהם באור היהדות – עניין המנורה, או להשתדל שבחורי ישיבה יהיה להם מה לאכול – עניין השולחן, ולא רק שיהיה להם שולחן אחד, אלא כמה וכמה (עשר) שולחנות, כדי שלא יצטרכו להצטופף כולם בשולחן אחד כו'; מה לו ולהתעסקות בעניינים כאלו, הוא מונח בעניינים נעלים יותר – "שמיים ושמי השמיים"!

וכאמור – מכיון שנשיא דורנו תובע לעסוק בהפצת היהדות חוצה, מוכן הוא "לעשות טובה" לנשיא דורנו, ולהקדיש משך זמן – שעה, ולכל היותר "שעה ומחצה" (שיעור זמן המובא באגרת הקודש⁵ בנוגע לעניין התפלה) – כדי להתעסק בהפצת היהדות חוצה; אבל מי יאמר שצריך לעסוק בזה מתוך חיות ומרץ והתלהבות כו', מספיק שהוא עוסק בזה במעשה בפועל!

ועל זה ההוראה הנלמדת מכללות העניין של עשר מנורות ועשר שולחנות שעשה שלמה – שאף על פי שזהו עניין שנתחדש על ידי שלמה (והיה רק במשך זמן מסוים בלבד, כנ"ל), היה בזה כל התוקף וה"שטורעם" של מנורה ושולחן, ועל דרך זה מובן בנוגע לכל העניינים שנוספו על ידי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו – שצריכים לעסוק בהם בכל המרץ והחיות כו' ככל ענייני התורה ומצוותיה.

ובקשר לטעותו שרצונו לעסוק בעניינים נעלים שהם בבחינת "שמיים ושמי השמיים" – אומרים לו: "השמיים ושמי השמיים לא יכלכלוך", כי אם "הבית הזה" דווקא – כאשר עוסק בעניינים של מעשה בפועל, ענייני מטה – להאיר את נשמתו של היהודי שנמצא בבחינת "חוצה", וכיוצא בזה בכל העניינים של הפצת המעיינות והיהדות חוצה.

ג. ובהמשך לזה – הרי כאן המקום לעורר אודות ההתעסקות בכל ענייני ה"מבצעים", ובמיוחד בנוגע לעניין שהזמן גרמא – "מבצע פורים".

הנה, אף על פי שכבר החלו לעסוק בכך בשבת מברכים חודש אדר, ועוד לפני זה – החל מט"ו בשבט (שלושים יום לפני פורים), מובן, שתמיד ישנה אפשרות להוסיף בכל הפעולות ביתר שאת וביתר עוז.

וההוספה צריכה להיות עד כדי כך – שכל מה שעשו עד עתה ייחשב כ"התחלה" בלבד לפי ערך ההוספה!

כלומר: אף על פי שהתעסקותו בזה הייתה כדבעי, ואם כן, כיצד ייתכן שכל מה שעשה עד עתה יהיה בבחינת "התחלה" בלבד לגבי ההוספה בדבר – הרי מכיון שדורשים ממנו להוסיף בזה באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, מובן שעבודתו הקודמת היא בבחינת "התחלה" בלבד, מכיון שעניין של גבול אין לו ערך ותפיסת מקום כלל לגבי בלי גבול, כמבואר בתניא⁶ ש"אחד במספר יש לו ערך לגבי מספר אלף אלפי אלפים, שהוא חלק אחד מני אלף אלפים (מספר המורכב מריבוי אחדים)... אבל לגבי דבר שהוא בבחינת בלי גבול ומספר כלל, אין כנגדו שום ערך במספרים... כלא ממש חשיבי".

וגם כאשר עבודתו הקודמת הייתה כבר באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, "בכל מאודך" – הרי מכיון שזהו "מאודך", "מאד שלך", כלומר, שביחס לדרגא נעלית יותר נחשבת עבודה זו לעניין שבמדידה והגבלה, נמצא שאפילו כאשר עבודתו הקודמת הייתה באופן של בלי גבול, ביכולתו להוסיף בזה עד כדי כך שהעבודה הקודמת תהיה בבחינת גבול לגבי הוספה זו, ולכן הרי היא בבחינת "התחלה" בלבד.

וכמבואר בכמה מקומות בדרושי חסידות שישנם כמה וכמה דרגות בעניין של "בלי גבול" (ולאחרי כל זה – דרוש עדיין ביאור בדבר לאנשים כערכנו כו').

ולאלו ש"תואנה הם מבקשים", באמרם שזהו עניין המבואר בתורת החסידות, פנימיות התורה, רזין דרזין וכו', אבל הוא רוצה זאת בפשטות [כיצד יתכנו חילוקי דרגות ב"בלי גבול", כלומר, שעבודתו הייתה כבר באופן של "בכל מאודך" (בלי גבול), ואחר כך מוסיף בזה באופן נעלה יותר, בלי גבול גדול יותר] – וכל זמן שלא יבין זאת בשכלו, אזי יעבוד עבודתו באופן של "בכל לבבך ובכל נפשך", אבל לא באופן של "בכל מאודך"! – הרי זה דבר המובן ומקובל אצל כל החוקרים, בנוגע לחכמת החקירה, חכמת החשבון,  וכיוצא בזה:

מוסכם מכל החוקרים שאף על פי שכאשר מציירים "קו" על גבי נייר הרי ה"קו" הוא מוגבל, אף על פי כן, כאשר מדובר אודות "קו" דמיוני, במחשבה (וכן כאשר מדברים אודות המושג "קו") – הרי ה"קו" הוא דבר שאינו מוגבל, כלומר, שנמשך ומתפשט ללא כל הגבלה, ובדרך ממילא – ישנם בו נקודות בלי גבול.

והנה, ב"שטח" (כפי שהוא בעולם המחשבה והדמיון, ולא שטח של שולחן וכיוצא בזה) ישנם קוין בלי גבול. ואם כן, הרי מצינו שישנם חילוקי דרגות ב"בלי גבול": ה"בלי גבול" של "שטח" גדול יותר מה"בלי גבול" של "קו", מכיון שב"שטח" ישנם בלי גבול קוין!

וכאשר מוסיפים לאורך ורוחב של "שטח" גם את מדת הנפח, שטח מעוקב [כאשר מדובר אודות "תיבה" שיש בה אורך רוחב וגובה, ולדוגמא בפרשתנו: "ארון", כמסופר בפרשתנו אודות שלושה ארונות שעשה בצלאל – שניים של זהב ואחד של עץ כו'⁷].

– הרי ב"נפח" נכנס ה"שטח" (אורך ורוחב ללא עובי (גובה)) בלי גבול פעמים.

ונמצא שישנם כאן שלושה עניינים שהם בלי גבול – קו, שטח ונפח, ובאופן שכל אחד מהם גדול יותר מזולתו: "קו" הוא אמנם "בלי גבול", אבל ישנו "בלי גבול" גדול ממנו – "שטח", שבו ישנם בלי גבול קוין, ונוסף לזה ישנו ה"בלי גבול" של "נפח", שבו ישנם בלי גבול שטחים.

ונחזור לענייננו: גם כאשר עבודתו עד עתה הייתה באופן של "בכל מאודך", בלי גבול, הרי מכיון שזהו רק "מאוד שלך", מובן, שיכול להוסיף בעבודתו ולבוא לדרגא כזו שביחס אליה נחשבת עבודתו הקודמת לעניין של מדידה והגבלה, ולכן, הרי זה בבחינת "התחלה" בלבד בערך הוספה זו.

(משיחת שבת פרשת תרומה תשמ"ג.

תורת מנחם התוועדויות תשמ"ג ח"ב עמ' 1016 ואילך. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

_______________________________

1)    בבא מציעא ל, ב.

2)    ריש פרשת בהעלותך.

3)    בבא בתרא כה, ב.

4)    ראה ליקוטי שיחות חלק כא עמ' 170 הערה 46.

5)    סימן א.

6)    פרק מח.

7)    פירוש רש"י כה, יא.

סיכום:

"ועשו לי מקדש... ככל אשר אני מראה אותך, וכן תעשו" – גם כלים שתעשו בעתיד ייעשו בצורה "אשר אני מראה אותך". רש"י מציין כי בבית המקדש הראשון שלמה המלך הוסיף ועשה עשר מנורות ועשרה שולחנות, וצורתם הייתה כצורת המנורה המבוארת בפרשתנו. מזמן לזמן היו משתמשים במנורות והשולחנות נוספים שעשה שלמה.

מכאן יש ללמוד הוראה חשובה:

יש הטוענים, שכיון שה'שטורעם' בהפצת היהדות והמעיינות התחדש רק בדור האחרון, אין צורך לעסוק בכך מתוך התלהבות גדולה, ואפשר גם שהעיסוק בכך יהיה מתוך פליטת אנחה...

המענה על כך:

המנורות והשולחנות הנוספים שעשה שלמה שווים בערכם למנורה והשולחן המוכרחים מצד הדין. כך, עניין הפצת המעיינות שנוסף בדור האחרון הינו שווה ערך לעניינים המחויבים מצד הדין, ויש לקיימו מתוך התלהבות גדולה.

בהזדמנות זו יש לעורר אודות "מבצע פורים". אף שכבר החלו ההכנות לכך, יש להוסיף בכך עוד ועוד, ועד להוספה בלי גבול. גם מי שעיסוקו ב'מבצע פורים' עד עתה היה באופן של בלי גבול, יכול להוסיף בזה, עד שביחס להוספה זו יהיה נחשב העיסוק שהתעסק עד עתה בבחינת גבול (שכן גם ב"בלי גבול" ישנם כמה מדרגות).