העימות בין עם ישראל לעמלק מופיע ארבע פעמים: הראשונה – מייד עם היציאה ממצרים; השנייה – לפני הכניסה לארץ, כאשר עמלק התחזה לכנעני; השלישית – בשנים הראשונות לאחר הכניסה לארץ, כאשר שאול יצא להילחם בעמלק; והפעם הרביעית היא לפני הגאולה. עמלק פותח וסוגר אפוא את תקופת המדבר, והוא גם פותח וסוגר את תקופת ההתיישבות של עם ישראל בארץ ישראל, שתושלם בביאת המשיח.
צורת הופעתו של עמלק בתקופת המדבר יכולה ללמדנו על דרך התגלותו בימינו. בראשית תקופת המדבר הופיע עמלק בגלוי ובלי להסוות את עצמו, ואילו בסוף התקופה ההיא התחזה לכנעני. וכך גם בראשית תקופת ההתיישבות בארץ ישראל הייתה המלחמה בעמלק הגלוי, ומכאן יש להסיק שעמלק המופיע בעקבתא דמשיחא הוא עמלק המוסווה.
תגובה אחת
המצווה "זכור את אשר עשה לך עמלק... לא תשכח" מעידה כי המלחמה בעמלק היא מלחמה מתמדת. זו מלחמה שמתנהלת בכל יום ובכל שעה, אם כי היא פושטת צורה ולובשת צורה. פעם היא ניטשת בשדה הקרב ופעם היא מתחוללת בתוך נפשו של האדם.
תורת החסידות מסבירה (ראה ספר המאמרים תרס"ה עמ' 210 ואילך) שעמלק מייצג גישה שלילית והרסנית, שאין מקום לשום פשרה ולשום הידברות איתה. על הפרעות שבאות מ'קליפת עמלק' יש להגיב בדרך אחת ויחידה: "תמחה את זכר עמלק" – ביטול מוחלט של כל טענותיו ורעיונותיו. וכל זאת מפני שעמלק "יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו", ומי שמכיר את האמת ואף-על-פי-כן נלחם בה – אין לו שום תקנה.
עמלק מוגדר 'חצוף בעצם'. זו חוצפה שאינה נובעת מגדולה ממשית. עשיר, ש"יענה עזות", התנשאותו נובעת מעושרו, ויש לה תקנה: כשיעמוד מול אדם עשיר ממנו, יתבטל לפניו. מי שמתייהר בזכות חוכמתו, ירכין את ראשו כשיפגוש אדם שחוכמתו עולה בעליל על זו שלו. כל עוד החוצפה וההתנשאות נובעות מסיבה ממשית כלשהי – יש להן תקנה. ואולם עמלק הוא 'חצוף בעצם'; חוצפה שאינה נובעת משום יתְרון אמיתי. לזה אין שום תקנה. הוא לא ייכנע אף לנוכח החכם הגדול ביותר. להפך, ככל שיעמוד מול גדוּלה כבירה יותר, תתעצם חוצפתו.
עמלק נלחם גם באמת הגלויה ביותר. הוא יצא להילחם בישראל דווקא בשעה שכל העולם ראה את ניסי ה' ועמד משתאה – "נמוגו כל יושבי כנען". ואילו הוא לא התרשם כלל, ולהפך, ההתגלות האלוקית האדירה עוררה אותו לצאת ולהילחם, מפני החוצפה הטבועה בו.
מטרתו לקרר
לכן אי-אפשר לתקן את עמלק ולהסיר את הרע שבו. הוא יודע הכול, וככל שהוא יודע יותר, כן הוא מתמרד ומפריע בעוצמה רבה יותר. זה הרע המוחלט שאין לו תקנה אלא הכרתה מוחלטת.
עמלק המוסווה עשוי שלא להילחם ישירות בתורה ובמצוותיה. להפך, הוא יטען שהתורה והמצוות הן דבר גדול ונשגב. הוא רק ישתדל לקרר את האדם, לבל יושפע מהתורה ומהמצוות, כפי שנאמר על עמלק: "אשר קרך בדרך" – מלשון קרירות. אמנם אין בכך היגיון, שהרי אדם הלומד תורה ומקיים מצוות צריך לחוש את קדושתן ולהיות מושפע מהן, אבל עמלק, בעקשנותו ובחוצפתו, יכול לגרום שיהודי יעסוק אף בחסידות בלי שהדבר יותיר בנפשו שום רושם. לכן צריך לזכור תמיד את עמלק ולמחותו כליל, וזו ההכנה לגאולה השלמה (ראו גם לקוטי שיחות כרך א, עמ' 208). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
